משנה שביעית י ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת שביעית · פרק י · משנה ז | >>
כוורת דבורים, רבי אליעזר אומר, הרי היא כקרקע, וכותביןיד עליה פרוזבול, ואינה מקבלת טומאה במקומה, והרודה ממנה בשבת חייב.
וחכמים אומרים: אינה כקרקע, ואין כותבין עליה פרוזבול, ומקבלת טומאה במקומה, והרודה ממנה בשבת פטורטו.
כַּוֶּרֶת דְּבוֹרִים, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- הֲרֵי הִיא כְּקַרְקַע,
- וְכוֹתְבִין עָלֶיהָ פְּרוּזְבּוּל,
- וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה בִּמְקוֹמָהּ,
- וְהָרוֹדֶה מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת חַיָּב.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אֵינָהּ כְּקַרְקַע,
- וְאֵין כּוֹתְבִין עָלֶיהָ פְּרוּזְבּוּל,
- וּמְקַבֶּלֶת טֻמְאָה בִּמְקוֹמָהּ,
- וְהָרוֹדֶה מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת פָּטוּר.
כוורת דבורים -
- רבי אליעזר אומר:
- הרי היא כקרקע,
- וכותבין עליה פרוזבול,
- ואינה מקבלת טומאה במקומה,
- והרודה ממנה בשבת - חייב.
- הרי היא כקרקע,
- וחכמים אומרים:
- אינה כקרקע,
- ואין כותבין עליה פרוזבול,
- ומקבלת טומאה במקומה,
- והרודה ממנה בשבת - פטור.
- אינה כקרקע,
- רבי אליעזר אומר:
כוורת - היא הכלי שייאספו בו הדבורים, ויעשו בו דבש.
ומה שאמר הרי היא כקרקע - לעניין קנייתה בכסף ובשטר ובחזקה, כמו שהודענו קצת העניין הזה בפאה (פרק ג' מ"ו), ושיקנה מטלטלין על גבה, ושאר דיני קרקעות.
והרודה ממנה בשבת - מי שירדה הדבש ממנה, שהוא לדעתו כמו שיתלוש צמח מן הארץ. ואסמכתא בזה "ויטבול אותה ביערת הדבש"(שמואל א יד, כז), אמר כמו שכורת עץ מן היער שחייב, כן מי שירדה הדבש בשבת חייב סקילה.
והעיקר אצלנו, שקרקע המחובר לא יטמא בעניין מענייני הטומאה, כמו שיתבאר במקומו.
ושאמרו חכמים פטור - רוצה לומר פטור ממיתה, וחייב מלקות על כל פנים.
ואין הלכה כרבי אליעזר:
כוורת דבורים. משנה זו בסוף עוקצין (מ"י) ושם פירשנוה והכא אגב שביעית תני ליה והתם אגב טומאה:
המחזיר חוב בשביעית. ביום אחרון של שביעית א"נ בשמינית דשעה אחרונה של שביעית משמטת דכתי' (דברים טו) מקץ שבע שנים ואמר לו המלוה משמט אני אם אמר לו הלוה אעפ"כ אני רוצה לפרוע יקבל ואמר בהשולח דתלי ליה עד דאמר הכי בירושלמי (פ"י ה"א) דאומר לו משמט אני בשפה רפה והימין פשוטה לקבל:
וזה דבר. דבור בעלמא מדכתיב וזה דריש דאין צריך אלא דבור אחד כדמוכח בתוספתא דמכות (פ"ב) גבי רוצח דתניא לא יאמר את הדבר וישנה שנא' וזה דבר הרוצח אין לך אלא דבור ראשון:
רוצה אני. בירושלמי (פ"י ה"א) א"ר יוסי הדא אמרה בר נש דתני חדא מכלת והוא אזיל לאתר ואינון מוקרין ליה בגין תרתי צריך לומר להו חדא מכלת אנא חכם מכלת כמו מכילתא יאמר להם בחדא מסכתא אני חכם ולא יותר:
כוורת דבורים וכו' - כשהיא מחוברת בטיט הכל מודים שהיא כקרקע לכל דבר, ואם היתה מונחת על גבי יתדות הכל מודים שהיא ככלים ואינה כקרקע, לא נחלקו אלא שמונחת על גבי קרקע ואינה מחוברת בטיט:
ר"א אומר הרי היא כקרקע - ונקנית בכסף בשטר ובחזקה כקרקע יג:
וכותבין עליה פרוזבול - אם יש ללוה כוורת כאילו היה לו קרקע:
ואינה מקבלת טומאה - כדרך שהקרקע המחובר אינו מקבל טומאה:
והרודה - מחלות דבש שבתוכה בשבת חייב חטאת כתולש דבר ממקום חבורו, דכתיב (שא יד) ויטבול אותה ביערת הדבש וכי מה ענין יער אצל דבש, אלא מה יער התולש ממנו בשבת חייב חטאת אף דבש הרודה ממנו בשבת חייב חטאת. ואין הל' כר"א:
כוורת דבורים. משנה זו שנויה עוד בסוף מס' עוקצין והכא אגב שביעית תנייה והתם אגב טומאה. הר"ש [ועיין מ"ש עוד שם].
הרי היא כקרקע. כתב הר"ב ונקנית בכסף ובשטר ובחזקה. וסיים הרמב"ם ושיקנה על גבה מטלטלים ושאר דיני הקרקעות:
[וכותבין עליה פרוזבול. אע"ג דתנן הרי היא כקרקע איצטריך לאשמועינן דכותבין כו' דסד"א דלא סמכה דעתא דמלוה עלוה מאחר שהיא מטלטלת. אי נמי אשמועינן אע"פ שאין הכוורת ללוה כי אם הדבש. בפירוש הנזכר. וכ' עוד דמיירי שאין מקום הכוורת ללוה ולא השאיל לו המלוה המקום. ופשוט הוא ממתניתין דלעיל]:
פטור. פי' הרמב"ם ר"ל פטור ממיתה וחייב מלקות על כל פנים. [ור"ל מכוח מרדות ועיין מ"ש בריש שבת בס"ד]:
(יג) (על הברטנורא) וקונה על גבה מטלטלים ושאר דיני הקרקעות:
(יד) (על המשנה) וכותבין כו'. סלקא דעתך אמינא דלא סמכה דעתיה דמלוה עליה מאחר שהיא מטלטלת א"נ אשמועינן אף על פי שאין הכוונה ללוה אלא הדבש:
(טו) (על המשנה) פטור. ר"ל פטור ממיתה וחייב מלקות עכ"פ. הר"מ ור"ל מכות מרדות:
פרוזבול אינו משמט: כלומר מאחר שכתב פרוזבול. אינו משמט חובו בשביעית ואפי' השטרות ברומי:
וגו' התקין הלל וכו': בספר כתיבת יד מצאתי עמד והתקין פרוזבול וזהו גופו של וכו'. וכן הוא בהר"ן ז"ל שם פ' השולח:
מוסרני לכם: שאתם תהיו נוגשים ואני לא אגוש דהשתא לא קרינן ביה לא יגוש שאינו תובעו כלום אלא מב"ד תובעו שהפקרן היה הפקר והן יורדין לנכסיו:
שכל חוב שיש לי: כתב נמוקי יוסף ז"ל בר"פ ארבעה וחמשה ומדאמרינן כל חוב ולא אמרינן כל שטר חוב שמעינן דאפילו במלוה על פה כתבינן פרוזבול ע"כ וכן מוכח בפ' השולח כמו שכתבו תוס' ז"ל שם ברפ"ד וה'. וז"ל הר"ן ז"ל שם פרק השולח וכי תימא כיון דבמסירת שטרות סגי למה הוצרך לתקן פרוזבול וי"ל מפני שאין הכל רוצין למסור שטרותיהם ועוד שלפעמים אינם בידן ועוד דפרוזבול מהני אף למלוה על פה ואף על גב דבמתנה בשעת הלואה על מנת שלא תשמטנו {הגה"ה פי' שלא ישמט הוא חוב זה אפילו בשביעית דמהני משום שחייב עצמו בממון שהתורה לא חייבתו אבל אם אמר ע"מ שלא תשמטנו שביעית לאו כל כמיניה דהוי כמתנה על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל:} בשביעית סגי זימנין דלא דכירי עכ"ל ז"ל וראיתי שמה וגם שם בנמוקי יוסף הלשון כך מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני את כל חוב שיש לי שאגבנו וכו' ע"כ וישר בעיני מאוד וכן הוא ג"כ שם בבית יוסף בדף פ"ה ע"א. ושם בטור עצמו הלשון כך מוסרני לכם כל חוב בלא שי"ן:
בפי' ר"ע ז"ל [במשנה ג] והשמטת כספים בזה"ז דרבנן וכו' אמר המלקט רבי היא דדריש הכי בברייתא בגיטין שם. ומה שתקנו רבנן שמטת כספים בזה"ז מפ' התם אביי טעמא דיש להם כח משום דשב ואל תעשה הוא ולרבא הוי טעמא משום דהפקר ב"ד היה הפקר ויליף לה מקרא דכתיב כל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם הוא וכל רכושו ואיכא דיליף לה מקרא {הגה"ה תמהתי שמצאתי כתוב בספר הלבוש בחשן המשפט ריש סי' ס"ז וז"ל ולפ"ז אפילו מן התורה הפקר ב"ד הי' הפקר דקרא דאלה הנחלות בתורה כתיב ע"כ ושמא הוא ז"ל סובר דאע"ג דהאי קרא בספר יהושע כתיב כיון דיהושע תלמיד משה הוא ועוד דעל פיו עשה כדכתיב בפרשת מסעי אלה שמות האנשים אשר ינחלו לכם את הארץ אלעזר הכהן ויהושע בן נון ונשיא אחד נשיא אחד ממטה תקחו אלא שבכאן רמז הקש ראשים לאבות חשיב ליה כאילו הוא כתוב בתורה:} דאלה הנחלות וגו' ראשי האבות וכי מה ענין ראשים אצל אבות ה"ל למכתב ראשי המטות אלא לומר לך מה אבות מנחילין את בניהם כל מה שירצו אף ראשים מנחילין את בניהם כל מה שירצו. וכתוב בבית יוסף בחשן המשפט סי' ס"ז שכ' בעל התרומות בשם ה"ר יהודה אלברצלוני ז"ל זהו נוסח השטר של הפרוזבול אנו ב"ד החתומין כך היה שבא לפנינו פב"פ ואמר לפנינו רבותי הרי שיש לי חובות על פלוני ופלוני והריני מוסר לכם פרוזבול ויהבית לכון במתנה בקנין ד' גרמידי מן ארעא דאית לי ועל גביהון ארשיתי יתכון למיגבא כל שטר חוב דאית לי על כל אינש ומעתה תהוו לי דייני ותגבוהו ותקבלוהו לי ואם לא תגבוהו אתם מעתה כיון שמסרתי לכם פרוזבול זה הריני גובה כל חוב שיש לי עד היום אצל כל אדם כל זמן שארצה ואנו ב"ד כיון שראינו דבריו נכונים והואיל ומסר קדמנא מילי דפרוזבול כד אמור רבנן כתבנא וחתמנא ביום פלוני בירח פלוני לשנה פלונית הא שטרא דפרוזבלא כד נהגנא מיומי דהלל הזקן וכתיקון רבנן מיומא דנן ולעלם ומדאתעבד הדין עובדא קדמנא ייפינו כחו דלא תשמט ליה להדין פלוני כל חוב ורשו שיש לו אצל כל אדם עד יומא דנן וכן החזקנו כחו כתקנתא דרבנן והכל שריר וקיים עכ"ל ז"ל וע"ש עוד אבל לא ראיתי מי שהקפיד בזמן הזה על נוסח ארוך כזה ולא על הזכרת הקנאת ד' אמות קרקע כנזכר אפילו לכתחילה:
ואינה מקבלת טומאה במקומה: וגם הדבש שבתוכה אינו מקבל טומאה דבטל לגבי כוורת ודוקא במקומה אבל אם נטלה משם אז מקבל הדבש טומאה כמ"ד בפ' המוכר את הספינה דלא בעי מחשבה דאיכא מאן דמצריך התם מחשבה הלכך אתא לאשמועינן דכיון דנטלה ממקומה אין צריך מחשבה והלכך אצטריך הכא גבי טומאה למתני במקומה וה"ה לכל הנך מילי עכ"ל רשב"ם ז"ל בפרק המוכר את הבית:
ומקבלת טומאה: וגם הדבש דלא בעי מחשבה כדתניא בפ' המוכר את הספינה. ותוס' ז"ל הקשו שם וא"ת מה טעם נקט גבי טומאה במקומה דאין חילוק בין במקומה בין שלא במקומה דהא לאו מחוברת היא ואומר ר"ת דשלא במקומה מקבלת טומאה כיון דמטלטלין אותה ממקום למקום ודמי לשאר כלים שבבית וגזרו בה רבנן טומאה דילמא אתי לאיתלופי ע"כ. ונלע"ד דבמה שכתבתי בשם תוס' ז"ל מתורץ קצת דלא מצי למתני וחכמים חולקין בכולן:
יכין
כוורת דבורים: במחוברת בטיט כעל"פ דהו"ל כקרקע. ובמונחת ע"ג יתדות כעל"פ דאינה כקרקע. כי פליגי במונחת ע"ג קרקע ואינה מחוברת ואעפ"י שאין מקום הכוורת שייך לבעל הכוורת:
ר' אליעזר אומר הרי היא כקרקע: ונקנית בכסף שטר וחזקה:
וכותבין עליה פרוזבול: אפי' אין לו קרקע כלל:
והרודה ממנה בשבת: חלת דבש שבתוכה. הו"ל כתולש ממחובר:
והרודה ממנה בשבת פטור: אבל אסור מד"ס:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת