משנה שביעית י רמבם

נוסח הרמב"ם עריכה

(א) שביעית - משמטת את המלווה,

בשטר - ושלא בשטר.
הקפת החנות - אינה משמטת.
ואם עשאה מלווה - הרי זו משמטת.
רבי יהודה אומר:
הראשון, הראשון - משמיט.
שכר שכיר - אינו משמיט.
אם עשאו מלווה - הרי זה משמיט.
רבי יוסי אומר:
כל מלאכה, שהיא פוסקת בשביעית - משמטת.
ושאינה פוסקת בשביעית - אינה משמטת.


(ב) השוחט את הפרה, וחלקה בראש השנה -

אם היה החודש מעובר - משמיט.
ואם לאו - אינו משמיט.
האונס, והמפתה,
והמוציא שם רע,
וכל מעשה בית דין - אינן משמיטין.
המלווה על המשכון,
והמוסר שטרותיו לבית דין - אינן משמיטין.


(ג) פרוזבול - אינו משמיט.

זה אחד מן הדברים, שהתקין הלל הזקן,
כשראה, שנמנעו העם, מלהלוות זה את זה,
ועוברין על מה שכתוב בתורה,
שנאמר "השמר לך פן יהיה דבר"(דברים טו, ט),
התקין הלל הזקן - פרוזבול.


(ד) זה הוא גופו של פרוזבול -

"מוסר אני לכם,
איש פלוני ופלוני, הדיינים שבמקום פלוני,
שכל חוב שיש לי,
שאגבנו כל זמן שארצה".
והדיינים - חותמין מלמטן,
או העדים.


(ה) פרוזבול המוקדם - כשר.

והמאוחר - פסול.
שטרי חוב המוקדמין - פסולין.
והמאוחרין - כשרים.
אחד, לווה מחמישה -
כותב פרוזבול - לכל אחד ואחד.
וחמישה, לווין מאחד -
אינו כותב, אלא פרוזבול אחד - לכולם.


(ו) אין כותבין פרוזבול, אלא - על הקרקע.

אם אין לו -
מזכהו בתוך שדהו, כל שהוא.
היתה לו שדה ממושכנת, בעיר -
כותבין עליה פרוזבול.
רבי חוצפית אומר:
כותבין לאיש - על נכסי אשתו,
וליתומים - על נכסי אפטרופין.


(ז) כוורת דבורים -

רבי אליעזר אומר:
הרי היא כקרקע,
וכותבין עליה פרוזבול,
ואינה מקבלת טומאה במקומה,
והרודה ממנה בשבת - חייב.
וחכמים אומרים:
אינה כקרקע,
ואין כותבין עליה פרוזבול,
ומקבלת טומאה במקומה,
והרודה ממנה בשבת - פטור.


(ח) המחזיר חוב בשביעית -

יאמר לו: "משמיט אני".
אמר לו: "אף על פי כן" - יקבל ממנו,
שנאמר "וזה דבר השמיטה"(דברים טו, ב).
כיוצא בו -
רוצח - שגלה לעיר מקלט,
ורצו אנשי העיר, לכבדו -
יאמר להם: "רוצח אני".
אמרו לו: "אף על פי כן" - יקבל מהן,
שנאמר "וזה דבר הרוצח"(דברים יט, ד).


(ט) המחזיר חוב בשביעית -

רוח חכמים נוחה הימנו.
הלווה מן הגר,
שנתגיירו בניו עימו - לא יחזיר לבניו.
ואם החזיר - רוח חכמים נוחה הימנו.
כל המיטלטלין - נקנין במשיכה.
וכל המקיים את דברו -
רוח חכמים נוחה הימנו.


הדף הראשי של משנה שביעית י