משנה שביעית י דפוסים
משנה שביעית, פרק י':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
שביעית, משמטת את המלוה בשטר ושלא בשטר.
הקפת החנות, אינה משמטת.
ואם עשאה מלוה, הרי זו משמטת.
רבי יהודה אומר, הראשון הראשון משמט.
שכר שכיר, אינו משמט.
ואם עשאו מלוה, הרי זה משמט.
רבי יוסי אומר, כל מלאכה שפוסקת בשביעית, משמטת.
ושאינה פוסקת בשביעית, אינה משמטת.
השוחט את הפרה וחלקה בראש השנה, אם היה החודש מעובר, משמט.
ואם לאו, אינו משמט.
האונס, והמפתה, והמוציא שם רע, וכל מעשה בית דין, אינן משמטין.
המלוה על המשכון, והמוסר שטרותיו לבית דין, אינן משמטין.
פרוזבול, אינו משמט.
זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן, כשראה שנמנעו העם מלהלוות זה את זה ועוברין על מה שכתוב בתורה (דברים טו ט): "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל" וגו', התקין הלל פרוזבול.
זהו גופו של פרוזבול: מוסר אני לכם איש פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני, שכל חוב שיש לי, שאגבנו כל זמן שארצה.
והדיינים חותמין למטה, או העדים.
פרוזבול המוקדם, כשר.
והמאוחר, פסול.
שטרי חוב המוקדמים, פסולים.
והמאוחרים, כשרים.
אחד לוה מחמשה, כותב פרוזבול לכל אחד ואחד.
חמשה לוין מאחד, אינו כותב אלא פרוזבול אחד לכולם.
אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע.
אם אין לו, מזכה הוא בתוך שדהו כל שהוא.
היתה לו שדה ממושכנת בעיר, כותבין עליה פרוזבול.
רבי חוצפית אומר, כותבין לאיש על נכסי אשתו, וליתומים על נכסי אפוטרופין.
כוורת דבורים, רבי אליעזר אומר, הרי היא כקרקע, וכותבין עליה פרוזבול, ואינה מקבלת טומאה במקומה, והרודה ממנה בשבת חייב.
וחכמים אומרים: אינה כקרקע, ואין כותבין עליה פרוזבול, ומקבלת טומאה במקומה, והרודה ממנה בשבת פטור.
המחזיר חוב בשביעית, יאמר לו משמט אני.
אמר לו, אף על פי כן, יקבל ממנו, שנאמר (דברים טו ב): "וזה דבר השמטה".
כיוצא בו, רוצח שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי העיר לכבדו, יאמר להם: רוצח אני.
אמרו לו: אף על פי כן, יקבל מהם, שנאמר (דברים יט ד): "וזה דבר הרוצח".
המחזיר חוב בשביעית, רוח חכמים נוחה הימנו.
הלוה מן הגר שנתגיירו בניו עמו, לא יחזיר לבניו.
ואם החזיר, רוח חכמים נוחה הימנו.
כל המטלטלין, נקנין במשיכה.
וכל המקיים את דברו, רוח חכמים נוחה הימנו .
משנה שביעית, פרק י':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב