משנה שביעית י ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת שביעית · פרק י · משנה ט | >>
המחזיר חוב בשביעית, רוח חכמים נוחה הימנו.
הלוה מן הגר שנתגיירו בניו עמו, לא יחזיר לבניו.
ואם החזיר, רוח חכמים נוחה הימנו.
כל המטלטלין, נקנין במשיכה.
וכל המקיים את דברו, רוח חכמים נוחה הימנו יח.
משנה מנוקדת
הַמַּחֲזִיר חוֹב בַּשְּׁבִיעִית, רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ.
- הַלֹּווֶה מִן הַגֵּר שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ בָּנָיו עִמּוֹ, לֹא יַחֲזִיר לְבָנָיו;
- וְאִם הֶחֱזִיר, רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ.
- כָּל הַמִּטַּלְטְלִין נִקְנִין בִּמְשִׁיכָה;
- וְכָל הַמְּקַיֵּים אֶת דְּבָרוֹ, רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ.
נוסח הרמב"ם
המחזיר חוב בשביעית -
- רוח חכמים נוחה הימנו.
- הלווה מן הגר,
- שנתגיירו בניו עימו - לא יחזיר לבניו.
- ואם החזיר - רוח חכמים נוחה הימנו.
- כל המיטלטלין - נקנין במשיכה.
- וכל המקיים את דברו -
- רוח חכמים נוחה הימנו.
פירוש הרמב"ם
כשנתגייר הגר ובניו, לא יירשם ולא יירשו אותו, שהירושה היא בקורבה שתהיה בישראל, כגון שנולד לו בן אחר הגרות. והעיקר בידינו, שהגר כשימות ואין לו יורשים, כל הקודם בנכסיו זכה.
ועניין שאמר לא יחזיר - רוצה לומר שלא נתחייב מן הדין להחזיר לבניו, מפני שזכה בו.
ואם החזיר רוח חכמים נוחה ממנו - עניינו שהחכמים אוהבים אותו על זה, וישר בעיניהם מה שעשה, אם היתה לידת הבנים בקדושה. והנולדים בגיות, אין רוח חכמים נוחה מכל מי שיחזיר אליהם.
וכל המטלטלין נקנין במשיכה - וכל זמן שלא ימשוך, יכול כל אחד מהם לחזור באותה סחורה, ואפילו אחר נתינת הממון. ועוד יתבאר זה במקומו.
אבל כל המקיים דבריו, ויחייב עצמו להיות משאו ומתנו באמונה, ולא יחזור בו ואף על פי שאין שם משיכה, רוח חכמים נוחה הימנו. ואמרו עליהם השלום (ב"מ פ"ד דף מט) "איפת צדק והין צדק"(ויקרא יט, לו), "הין שלך יהיה צדק", רוצה לומר כשתדבר דבר השלימהו לטוב:
פירוש רבינו שמשון
המחזיר חוב בשביעית. כגון לוה שאמר לו למלוה אעפ"כ אם החזיר רוח חכמים נוחה הימנו. בפ"ק דקידושין (דף יז:) פריך מהא דתניא אין רוח חכמים נוחה הימנו ומשני כאן שהורתו ולידתו שלא בקדושה כאן שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה ופירש שם בקונטרס היכא דלידתו בקדושה מיחלף בישראל גמור וקשה מרבא דבפ' מי שמת (דף קמט.) דאיסור גיורא הוו ליה תריסר אלפי זוזי בי רבא ורב מרי בריה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה ואמר רבא במאי ליקנינהו הנהו זוזי וכעס רבא דנפיק אודיתא מבי איסור אטו מי לא רוצה רבא שתהא רוח חכמים נוחה הימנו ומחלק ר"ת בין הלואה שעשה לו טובה לפקדון ואכתי קשה היכי מיתוקמא מתני' בלידתו בקדושה הא נתגיירו בניו עמו קתני ונראה דהיכא דהורתו ולידתו שלא בקדושה רוח חכמים נוחה. הימנה שמא יחזור לסורו משום [דנכרי] יורש את אביו דבר תורה כדאמרינן התם והרי מתחלה היה ראוי לירש אבל הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה דאין יורש את אביו דבר תורה ולא היה ראוי לירש לא שייך שמא יחזור לסורו ועוד י"ל דרב מרי בריה דאיסור הוא רב מרי בר רחל דפ' החולץ (דף מה:) דאמו מישראל ובתו של שמואל היתה שנשבית ונתעברה מאיסור בעודו נכרי ואח"כ נתגייר ולא שייך גירות ברב מרי כלל ובתר אימיה שדינן ליה:
ירושלמי (פ"י ה"ד) אמר ר' אליעזר ובלבד לבניו [ר' יוסי בעי מהו ובלבד לבניו] אם יש לו בנים יחזיר לבניו ואם לאו לבנותיו שלא תאמר הואיל ואין ירושת הגר דבר תורה יחזיר לבניו כיוצא בו מי שמת ואין לו יורש אלא אמו לא יחזיר ואם החזיר רוח חכמים נוחה הימנו פירוש שלא תאמר לבניו ולא לבנותיו דאין לה ירושה דבר תורה:
כל המטלטלין ניקנין במשיכה. בפרק המוכר את הספינה (דף פו.) אמרינן לא שנו אלא דברים שאין דרכן להגביה אבל דברים שדרכן להגביה בהגבהה אין במשיכה לא:
וכל המקיים את דברו. רוח חכמים נוחה הימנו. הא שאינו מקיים את דברו אין רוח חכמים נוחה הימנו ולאו משום דאיכא איסור דאמרינן בפרק הזהב (דף מט.) דברים אין בהן משום מחוסרי אמנה ובפ"ק דקידושין (שם) גבי גר אשכחן בהדיא דאם החזיר אין רוח חכמים נוחה הימנו וליכא איסור [אלא] אין חכמים מחזיקים לו טובה שלא הצריכוהו לכך:
בירושלמי (פ"י ה"ד) אמר רב כד אנא אמר לבר בייתי ליתן מתנה לבר נש ליכא חזר בי ובעי למימר מתני' דקתני [אימתי כו'] פליגא אדרב ומשני תמן למדת הדין הוא ומה דרב נהיג למדת חסידות:
- סליק מסכת שביעית
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
המחזיר חוב בשביעית - לוה שאומר למלוה אעפ"כ, ומחזיר לו מעותיו רוח חכמים נוחה הימנו:
לא יחזיר לבניו - אינו חייב להחזיר לבניו אם מת הגר:
ואם החזיר רוח חכמים נוחה הימנו - ודוקא לבניו שנתגיירו עמו משום דעובד כוכבים יורש את אביו מן התורה דכתיב (דברים ב) כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר, ואם לא יחזיר לבניו יש לחוש שמא יחזרו לסורם שיאמרו אם היו עובדי כוכבים היו יורשים אביהם והיו צריכין להחזיר להם. אבל אם היתה הורתם שלא בקדושה ולידתם בקדושה דמעולם לא ירשו את אביהם מן התורה ולא היתה ירושה זו ראויה להם לעולם אין לחוש בזה שמא יחזרו לסורם, והמחזיר להם אין רוח חכמים נוחה הימנו:
כל המטלטלין נקנין במשיכה - וכל זמן שלא משך יכול כל אחד מהם לחזור בו, ואע"פ שנתן המעות אין המעות קונות עד שימשוך החפץ הנקנה, ואעפ"כ המקיים את דבריו ואינו חוזר בו ואפילו לא משך רוח חכמים נוחה הימנו, דהכי תניא איפת צדק והין צדק (ויקרא יט) שיהא לאו שלך צדק והין שלך צדק:
פירוש תוספות יום טוב
לא יחזיר לבניו. דאע"ג דמד"ס גר יורש אביו כמ"ש הר"ב במשנה י פרק ו דדמאי. דוקא אביו עובד כוכבים אבל באביו גר לא תקנו כדאיתא בפ"ק דקדושין דף יז וטעמא נראה בעיני משום דכשאביו כמו כן גר יכולין ישראל לזכות מן הדין בנכסיו כשמת ולפיכך לא תקנו להפקיע זכות ישראל. [ועי"ל דאם אביו גר לא יועיל לו חזרתו לסורו דאנן לא נתן לו ירושתו מהגר ומיהו בכפופים תחת יד עובדי כוכבים צריכים לתירוץ הראשון]:
ואם החזיר רוח חכמים נוחה הימנו. מה שכתב הר"ב דאם היה הורתם שלא בקדושה ולידתם בקדושה המחזיר להם אין רוח חכמים נוחה הימנו. אוקימתא דברייתא בקדושין דף יז. וכתב הר"ש וליכא איסורא אלא אין חכמים מחזיקים לו טובה שלא הצריכוהו לכך וכן נראה לשון רש"י [ועי' בפ"ג דאבות משנה י בפי' רוח חכמים נוחה הימנו]:
נקנין במשיכה. עי' מ"ש במשנה ב פ"ג דדמאי:
וכל המקיים דבריו רוח חכמים נוחה הימנו. בלא נתינת דמים מיירי שאם נתן הדמים לא סגי דאם חוזר בו דאין רוח חכמים נוחה הימנו אלא שעומד במי שפרע כדתנן בפ"ד דבבא מציעא. והכי איתא התם בגמרא החוזר מדברים אין לנו אלא שאין רוח חכמים נוחה הימנו. דברים ואיכא בהדייהו מעות קאי באבל ר"ל באבל אמרו מי שפרע וכו'. וז"ש הרמב"ם וכל המטלטלים נקנין במשיכה וכל זמן שלא ימשוך יכול כל אחד מהם לחזור באותה סחורה ואפי' אחר נתינת המעות כלומר מן הדין ומיהו קאי באבל. ומ"ש הר"ב דהכי תניא איפת צדק והין צדק שיהא לאו שלך צדק והין שלך צדק. הכי תניא בפ' הזהב דף מט ר' יוסי בר יהודה אומר מה ת"ל הין צדק והלא הין בכלל איפה היה [דהין י"ב לוגין ואיפה ג' סאין שהן ע"ב לוגין] אלא לומר לך שיהא הין שלך צדק ולאו שלך צדק. ואע"ג דבקרא לא כתיב אלא הין מכלל הן אתה שומע לאו כי טעם אחד לשניהם [ואסמכתא בעלמא הוא דאלת"ה א"כ עובר בעשה ה"ל למתני]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יח) (על המשנה) וכל כו' נוחה הימנו בלא נתינת דמים איירי שאם נתן הדמים לא סגי דאם חוזר בו דאין רוח חכמים נוחה הימנו אלא שעומד במי שפרע כדאיתא בפ"ד דב"מ:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
המחזיר וכו': וברישא תני המחזיר חוב בשביעית דקאי אלוה שלא אמר למלוה אעפ"כ, והשתא תנא המחזיר חוב בשביעית שאמר הלוה למלוה אעפ"כ:
רוח חכמים נוחה הימנו: רוח חכמה וחסידות בקרבו דאינו רוצה ליהנות מממון אחרים, אמנם בפ' כל כתבי (שבת דף קכ"א) פי' רש"י ז"ל אין רוח חכמים נוחה פי' נוחה עריבה ומיושבת עמו כלומר אין מתרצין במעשיו:
הלוה מן הגר שנתגיירו וכו': יש מן הפוסקים שמפרשים דדין פקדון שביד ישראל מהגר כדין מלוה, ויש מחלקין לומר דדוקא גבי הלואה שעשה לו טובה רוח חכמים נוחה הימנו שאינו משלם רעה תחת טובה אבל גבי פקדון שטרח לשמרם אע"פ שלא יחזיר אפשר שרוח חכמים נוחה הימנו, ובקדושין פ"ק מייתי ברייתא דקתני אין רוח חכמים נוחה הימנו ומשני להו דלא פליגי וכדמפ' ר"ע ז"ל, אלא שרש"י ז"ל מפ' התם בהפך דהיכא דלידתו בקדושה רוח חכמים נוחה הימנו משום דמיחלף בישראל גמור, והקשו עליו מעובדא דאיסור גיורא דבפ' מי שמת וכו' ועוד דלשון מתני' דקתני נתגיירו בניו עמו משמע דלאו בלידתו בקדושה מיירי, וכמו שהאריך רבינו שמשון ז"ל ע"ש, וגם בהר"ן ז"ל בפ"ק דקדושין דף תרכ"ז:
כל המטלטלין נקנין ממשיכה: לאו דוקא. עיין במה שכתבתי בפ' שלישי דדמאי סי' ב':
וכל המקיים את דברו: בלי נתינת דמים מיירי, שאם נתן דמים החוזר בו קאי במי שפרע. וכתב בס' הלבוש חשן משפט סי' קכ"ז ואם החזיר אין רוח חכמים נוחה הימנו כשהורתן ולידתן שלא בקדושה דהוי זלזול גדול לבני ישראל שמקל כ"כ בכבודן שמשוה הגר ובניו לבני ישראל, אבל אם היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה אע"ג דמדינא גם זה אינו יורש את אביו, מ"מ אם עשה לפנים משורת הדין והחזיר לבניו, רוח חכמים נוחה הימנו שעשה לפנים משורת הדין וגם לא הקל כ"כ בכבוד ישראל להשותו להן כיון שלידתו היתה בקדושה עכ"ל ז"ל:
סליק פירקא וסליקא לה מסכת שביעית, ובעה"י שוכן עליות תחתיות ורומות נתחיל מס' תרומות:
תפארת ישראל
יכין
המחזיר חוב בשביעית: ר"ל שאומר אעפ"כ כנ"ל:
לא יחזיר לבניו: א"צ להחזיר להם כשמת הגר:
ואם החזיר רוח חכמים נוחה ממנו: שלא יחזור לסורו. ואילה"ק מה יועיל שיחזור לסורו הרי עכ"פ יהיה דינו כישראל מומר לעבודת כוכבי'. ואי"ל שיטעה שנדינהו אז כעובד כוכבי'. כעין סברת תוס' [קדושין די"ז ב]. הרי גם עובד כוכבים אינו יורש לגר. ודוחק לומר שיטעה בתרתי. ונ"ל דר"ל בעבור צערו על איבוד ממונו. ימאס בדת יהדות. ולא שיחשוב לירש השתא. או נ"ל דר"ל שירש אז בכח עובדי כוכבים. [ודברי רתוי"ט כאן ד"ה לא יחזיר תמוהים. וע"ש] מיהו דוקא בהיתה הורתו ולידתו שלא בקדושה. חששו לזה. אבל בהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה. אין רוח חכמים נוחה שיחזור. דאז טפי איכא למיחש. מדדמי לישראל. ואם יחזיר לו ידינוהו כישראל גמור ויפטר אשת אחיו בחליצה או ייבם במקום אח אחר שהורתו בקדושה. כמרדכי פ"ק דקדושין. ולרש"י בקדושין די"ז ב' הוה דינא איפכא. דבלידתו בקדושה מדדמי לישראל. רוח חכמים נוחה שיחזור והכי קיימא לן [ח"מ קכ"ז]:
כל המטלטלין נקנין במשיכה: ובלא משך אפי' נתן מעות יכולים לחזור בהן:
וכל המקיים את דברו: אפי' בלא נתן מעות וגם לא משך. אבל בנתן מעות ולא משך צריך לקבל מי שפרע [כרפ"ג דב"מ]:
רוח חכמים נוחה ממנו: דתניא הין צדק יהיה לך שיהיה הן שלך צדק ולאו שלך צדק:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת