תפארת ישראל על שביעית ג

משנה שביעית, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

<< · תפארת ישראל · על שביעית · ג · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

מאימתי מוציאין זבלים לאשפתות:    לצברו במקום א' בשדה בשביעית. שמשם חוזר ומפזרו אח"כ בשמינית:

משיפסקו עובדי עבודה:    ה"ג. והיינו העובדי כוכבים שעובדין שדותיהן. אבל קודם לכן לא. שלא יחשדוהו שמזבלה לשביעית:

רבי יהודה אומר משייבש המתוק:    ר"ל שיתיבש כל הליחלוח שיש בבקועי השדה. שנותן מיתוק לשדה. דאז לא יועיל הזיבול עוד לשנה זו. וי"א דר"ל משיתיבש הזבל וכן מסתבר לענ"ד. מיהו לקמן [פ"ט מ"ו] ודאי בליחות הגשמים שבקרקע או שבהעשבים מיירי:

רבי יוסי אומר משיקשור:    משיתיבש הזבל ויתקשר יפה. דלא חזי לזיבול השתא. עד שיחזור ויתלחלח ביה"ג:

משנה ב

עד כמה מזבלין:    בזמן המותר כמ"א לכל מר כדאית ליה:

עד שלש שלש אשפתות לבית סאה:    שכל אשפה של עשר וכו':

של עשר עשר משפלות:    קופו' של זבל. טראג בל"א. משא"כ בפחות מזה נראה כמזבל שדהו:

של לתך לתך:    שכל משפל מחזיק לתך והוא ט"ו סאין והוא נ' שיעורי חלה:

מוסיפין על המשפלות:    ליתן באשפה יותר מי' משפלות:

ואין מוסיפין על האשפתות:    יותר מג'. דמחזי כמזבל:

רבי שמעון אומר אף על האשפתות:    דמדצבורין לא מחזי כמזבל:

משנה ג

עושה אדם את שדהו שלש שלש אשפתות לבית סאה:    סיום מלתיה דר"ש היא דלר"ש שרי ג"כ ג' אשפתות לב"ס מ"מ. מיהו לא יפחות מג' משפלות לאשפה:

יתר מכאן:    אם הוסיף על ג' אשפות קטנים:

מחציב:    ר"ל מניחן סמוכין בעיגול כרגלי חצובה. והוא כלי בת הרבה רגלים אבל לא יניחם בשורה. דאז טפי נראה כמזבל שדהו:

וחכמים אוסרין עד שיעמיק שלשה:    שיעמיק או יגביה מקום הנחת האשפה ג"ט. כדי שיהא ניכר שאין כוונתו לזבל השדה:

עושה אדם את זבלו אוצר:    להניח כל הזבל באשפה א'. ואפי' ק' משפלות:

רבי מאיר אוסר עד שיעמיק שלשה או עד שיגביה שלשה:    מיהו באין שם רק ל' משפלות דהיינו כשיעור ג' אשפתות הנ"ל. כ"ע מודו. דהשתא בג' מקומות מותר. במק"א לא כ"ש:

היה לו דבר מועט:    שאין לו זבל בביתו. להוציא בפ"א כשיעורים הנ"ל:

מוסיף עליו והולך:    מעט מעט כשיזדמן לו לאחר שפסקו עוברי עבירה:

רבי אלעזר בן עזריה אוסר:    דשמא לא יזדמן לו אח"כ ומחזי כמזבל שדהו:

עד שיעמיק שלשה או עד שיגביה שלשה או עד שיתן על הסלע:    שאינו ראוי לזריעה:

משנה ד

המדייר את שדהו:    שמעמיד דיר לצאנו בשדהו. ועי"ז היא מזדבלת. ואף דבפ"ד מ"ב אוסר לדייר בשביעית. הכא מיירי באינו מתכוון לזבלה. רק שאין לו מקום אחר לצאנו:

עושה סהר:    ר"ל גדר סביב הצאן:

לבית סאתים:    ק' על נ' אמה:

עוקר שלש רוחות:    כשנתמלא זבל עוקר ג' דפנות ומעמידן מצד אחר לאמצעית:

נמצא מדייר בית ארבעת סאין:    סאתים מכל צד למחיצה אמצעית:

רשב"ג אומר בית שמנת סאין:    ר"ל סאה מכל צד לסהר הראשון:

היתה כל שדהו בית ארבעת סאין משייר ממנה מקצת מפני מראית העין:    שיחשדוהו כמזבל שדהו:

ומוציא מן הסהר ונותן לתוך שדהו:    ר"ל אחר שנתמלאו הסהרים מוציא הזבל לאשפתות:

כדרך המזבלין:    ג' אשפתות לב"ס וכמ"ב:

משנה ה

לא יפתח אדם מחצב:    שטיינברוך בל"א. והוא סלע מחובר לא יחצוב משם אבנים לבנין אם היה המחצב מכוסה בעפר:

בתחלה:    ר"ל בלא נטל משם קודם שביעית:

לתוך שדהו:    דסקול אסור כפ"ב מ"ג. דמחזי כמפנה השדה לזריעה:

עד שיהיו בו שלש מורביות:    ר"ל שיהיה קודם שביעית מגולה מאותה סלע כדי לעשות ממנו שלש שורות. שיכטען בל"א:

על רום שלש:    ר"ל כל שורה יהיה שלש אמות אורך על ג"א רוחב ברום שלש אמות:

שיעורן עשרים ושבעה אבנים:    לג' השורות. וכל אבן אמה על אמה ברום שלש אמות:

משנה ו

גדר:    שעומד בשדה:

שיש בו עשרה אבנים של משאוי שנים שנים:    כ"א משוי ב' בנ"א דאז מוכח דלבניין נוטלן. והקילו בגדר טפי מבמחצב. משום דמחצב הוא מקרקע עולם ומחזי טפי כמתקן קרקע לזריעה. אבל גדר. שאבניו תלוש ולבסוף חבור הוה. ליכא למגזר כ"כ וסגי בהכי:

הרי אלו ינטלו:    אפילו הקטנים. דמדהיו האבנים כבר בבניין סגי בהכי. וא"צ ג' שורות כלעיל:

פחות מיכן:    שהיה הגדר פחות מגובה י"ט. או שהיה פחות מי' אבנים. או שהיה כל אבניו כל א' וא' פחות ממשא ב' בנ"א:

מחצב וגוממו עד פחות מהארץ טפח:    ר"ל מניח טפח מהגדר ממעל לארץ. שלא יהיה ראוי לזריעה וכ"ש במניח טפי דשרי:

בד"א:    שלא יפתח ושלא יגום פחות מטפח לארץ:

דהרי לא יתכוון לתקן שדה חבירו:

מה שהוא רוצה נוטל:    אפילו בשלו.

משנה ז

אבנים שזעזעתן המחרישה:    שכשיחרוש יזדעזעו ומדהו"ל כמטולטלות כבר דאז מוכח שהניחן שם שישתמרו עד שיצטרכם לבנין. משא"כ מחצב מחובר מתחלת הבריאה ומדלא חברם בבנין בקרקע. להכי קילא נמי מגדר. וסגי בב':

המסקל את שדהו:    אבנים מטולטלות לגמרי. ורוצה בהם לבניין:

ומניח את הנוגעות בארץ:    דאז לא מחזי כמפנן לזריעה. ומיירי באין בהן ב' של משא ב' בנ"א:

וכן גרגר של צרורות:    גל אבנים קטנים:

או גל של אבנים:    גדולות:

הרי אלו ינטלו:    כולן. דמדמפסיק דבר הרי ניכר שאינו מפנה לזריעה. נמצא שיש בסיקול ה' חלוקי דינים. א) מחצב שמחובר מימי בראשית. מפורש דינו במשנה ה'. ב) גדר שהיה תלוש וחברו בבנין. מפורש במשנה ו'. ג) אבן תלוש שנתחבר ממילא. מפורש ברישא דמשנה ז'. ד) אבן מטולטל לגמרי מפורש בסיפא דמשנה ז'. ה) אבני כתף מטולטלות. מפורש דינן במשנה ט':

משנה ח

אין בונין מדרגות:    טרעפפע:

על פי הגאיות:    עמק ששואבים משם מים להשקות השדות:

ולא יסמוך בעפר:    כשבונה המדרגות או סוכר מקום יציאת המים. לא יתן עפר וטיט בין האבנים אפילו בשביעית. דנראה טפי כצריך להשקות מיד:

אבל עושה הוא חייץ:    סותם באבנים בלא עפר:

כל אבן שהוא יכול לפשוט את ידו וליטלה:    בשעה שבונה החייץ:

הרי זו תנטל:    אפי' קטן דגדרו מוכיח דלאו מפנן לזריעה. וגם משדה חבירו נוטלן ואין כאן משום גזל:

משנה ט

אבני כתף:    כבדות. דמוכח דלבניין מצטרכי:

באות מכל מקום:    אפילו משדה שלו:

והקבלן:    המפורסם לקבל לבנות בניינים. וי"א שקבל שדה באריסות וצריך לאבנים לבנין:

מביא מכל מקום:    ואפילו קטנות. דלא הו"ל כשדה שלו.

כל שהן נטלות שתים שלש על הכתף:    והא דאמרן לעיל משנה ו' דצריך שיהיה כל א' משא ב' בנ"א. היינו דאז רשאי ללקט גם הקטנות כדמוכח דלבנין בעי להו:

משנה י

מותר להעמיק:    לחפור:

עד הסלע:    ולא חיישינן שימלך לזרעה. דלאו אורחא לזרוע סמוך לר"ה. משא"כ בינו לחבירו אסור:

מה יעשה בעפר:    דאם מפנהו מיד לשדה מחזי כמכשירו לזריעה. או כמזבלה:

צוברו ברשות הרבים ומתקנו:    לרה"ר. ר"ל מרה"ר מותר לפנותו לשדהו. דרה"ר מוכיח דרק לבלי יוזקו בנ"א מוציאו לשדהו:

רבי עקיבא אומר כדרך שאין מקלקלין ברשות הרבים כך לא יתקנו:    ר"ל כ"כ לא יקלקל ע"מ לתקן:

ולרב"א מלת מתקנו ר"ל מניח העפר ברה"ר במקום שיש גומא ברה"ר. דבזה יהיה תקון לרה"ר שיהיה המקום שוה. וע"ז פליג רע"ק. דאין מתקנין ברה"ר. דאיכא דניח"ל בהגומא:

מה יעשה בעפר צוברו בתוך שדהו כדרך המזבלין:    ג' אשפתות לב"ס:

ומערה:    בשאר שנים לא יפנהו לרה"ר ע"מ לפנות אח"כ: