משנה פרה י ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק י · משנה ד | >>
הטהור לחטאת שנגע בתנור, בידו, טמא.
וברגלו, טהור.
היה עומד על גבי תנור ופשט ידו חוץ לתנור והלגין בתוכו, וכן האסל שהוא נתון על גבי התנור ובו שני קללות, אחד מכאן ואחד מכאן, רבי עקיבא מטהר, וחכמים מטמאין.
משנה מנוקדת
הַטָּהוֹר לְחַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּתַנּוּר, בְּיָדוֹ, טָמֵא. וּבְרַגְלוֹ, טָהוֹר. הָיָה עוֹמֵד עַל גַּבֵּי תַנּוּר וּפָשַׁט יָדוֹ חוּץ לַתַּנּוּר, וְהַלָּגִין בְּתוֹכוֹ, וְכֵן הָאֵסֶל שֶׁהוּא נָתוּן עַל גַּבֵּי הַתַּנּוּר וּבוֹ שְׁנֵי קְלָלוֹת, אֶחָד מִכָּאן וְאֶחָד מִכָּאן, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין.
נוסח הרמב"ם
הטהור לחטאת, שנגע בתנור -
- בידיו - טמא,
- וברגלו - טהור.
- היה עומד על גבי תנור,
- ופשט ידו חוץ לתנור, והלגין בתוכה,
- וכן האסל, שהוא נתון על גבי התנור,
- ובו שני קללות, אחד מכאן, ואחד מכאן -
- רבי עקיבה - מטהר.
- וחכמים - מטמאין.
- ובו שני קללות, אחד מכאן, ואחד מכאן -
פירוש הרמב"ם
לא תחשוב שזה התנור נטמא בשרץ וכיוצא בהן מאבות הטומאה ואשר יגע בו נטמאו ידיו כמו שהתבאר בשלישי ממסכת ידים, אבל הוא תנור טהור, לפי שהכלי הטהור לקודש טמא הוא לחטאת כמו שהתבאר. וכבר ידעת העיקר בחטאת, שמי שנטמאו ידיו נטמא גופו.
וכבר ביארנו שאסל קנה ינשא עליו משא. ואם מתחו המקבל על תנור טמא ובקצותיו שני כדים בהן אפר הפרה, הנה טמא האפר להיותה בזולת מקום טהור.
וכן האיש העומד על התנור טמא לחטאת עומד במקום טמא ומי חטאת בידו, הנה נטמא האפר להיותה בידו והוא במקום טמא, כי הנה הכלי במקום טמא. ורבי עקיבא אומר, בהיות הכלים אינם על עצם התנור אלא יוצאין ממנו אינם במקום טמא.
ואין הלכה כרבי עקיבא.
ואני מופלא בהיות נוגע לתנור יטמא לחטאת וברגלו טהור, וכבר התבאר אצלינו שכל מי שיגע בכלי הטמא לחטאת, ולו נגע באי זה אבר שהיה מגופו, הנה נטמא לחטאת, ואפילו נטמא זה הכלי במשקין כמו שביארנו בפרק שמיני. והקרוב אצלי בסיבת זה, היות זה המין מן הכלים לא יהיה לעולם אב הטומאה עד שיטמא אדם, רוצה לומר כלי חרש, אשר דין התנור ודינו דבר אחד כמו שביארנו במקומות ממסכת כלים, והשאירוהו לגבי חטאת גם כן על עניינו, רוצה לומר שיטמא את הידים לבד:
פירוש רבינו שמשון
בידו טמא ברגלו טהור: טעמא דהאי כי ההוא דלעיל דנגע באוכלין ומשקין בידו טמא ברגלו טהור דבידו עבוד מעלה וברגלו לא עבוד מעלה:
והלגין בתוכה: בתוך ידו:
וכן האסל: מוט שנותנין שני בדין בשני ראשיו ומביאין בו מים מן המעיין כדפרישית לעיל בפרק ז' והיינו דקאמר הכא וכן [ובו] שני קללות שקלל אחד קשור בראשו האחד וקלל השני קשור בראשו האחר והשתא האדם והאסל ע"ג התנור והלגין והקלל שבהם האפר חוץ לתנור ופליגי ר"ע ורבנן אי חשבינן לכלי שבו האפר כעומד על גבי התנור או לא משום דבעינן מונח במקום טהור כדפרישית לעיל:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
שנגע בתנור - ואפילו הוא טהור לקודש, אם נגע בו הטהור לחטאת:
טמא - וצריך טבילה לחטאת, שהטהור לקודש פוסל בחטאת. ודוקא שנגע בידו דנטמאו ידיו ונטמא גופו, אבל ברגלו טהור, דבידו עבוד מעלה, ברגלו לא עבוד מעלה, דומיא דאוכלין ומשקין דלעיל:
והלגין בתוכו - כלי שהכניס בו מי חטאת נתון בתוך ידו:
וכן האסל - מוט שנותנים שני כדין בשני ראשיו:
ובו שני קללות - שני כלים שהאפר נתון בהם, שקלל אחד קשור בראש המוט האחד, וקלל אחד קשור בראשו השני, והשתא האדם והאסל ע"ג תנור, והלגין והקלל שבהן המים והאפר חוץ לתנור:
ר' עקיבא מטהר - שאין הכלי שבו האפר עומד על גבי התנור, ובמקום טהור הוא:
וחכמים מטמאין - הואיל ואדם הנושאו עומד על גבי תנור, חשבינן לכלי כאילו הוא עומד על גבי התנור ובמקום טמא הוא מונח. ואין הלכה כרבי עקיבא:
פירוש תוספות יום טוב
[וברגלו טהור. כתב הר"ב. דומיא כו' דלעיל מ"ב]:
האסל. פי' הר"ב מוט כו' ועיין מ"ש במ"ה פ"ז:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
אין פירוש למשנה זו.
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
הטהור לחטאת שנגע בתנור בידו טמא וברגלו טהור: פי' שנגע בתנור הקלו בתנור יותר מבשאר כלים לפי שאינו נעשה אב הטומאה ועשאוהו כאוכלין ומשקים. הרא"ש ז"ל והוא פי' הרמב"ם ז"ל. וז"ל הרמב"ם ז"ל שם פי"ג וכן אם נגע בידו בתנור וכיוצא בו משאר כלים שאינם טהורים נטמא כולו אבל אם נגע בהן ברגלו הרי הוא טהור לחטאת כמו שהיה ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
הטהור לחטאת שנגע בתנור: מדנקט תנא סתם. משמע דבסתם תנור מיירי. שהוא טהור:
טהור: כאוכלין הנ"ל במשנה ב'. וה"ה כל כלי טהור. רק נקט תנור לרבותא. דאע"ג שהוא ג"כ מחובר [עיין שבת קכה"א]. אפ"ה בנגע בו בידו נטמא:
היה עומד: הטהור לחטאת:
והלגין בתוכו: שבתוך ידו שפשט. הי' כלי שטף שמי חטאת בתוכה:
וכן האסל: הוא מוט טראגע בל"א. והוא פשוטי כלי עץ. שקושרין ב' כדין בב' ראשין. ונותן האסל על כתפו. לשאת ב' הכדין ע"י המוט. א' לפניו וא' לאחריו:
שהוא נתון על גבי התנור ובו שני קללות: ובכל קלל היה אפר או מים מקודשין. א' מכאן וא' מכאן בב' צדדי התנור. והרי בב' אופנים אלו. האדם שבידו הלגין. והאסל. זה וזה נסמכין על התנור. אבל הלגין והקלל הן תלויין חוץ להתנור:
ר"ע מטהר: דהרי הכלי שבו האפר ומי חטאת הן באויר חוץ לתנור. ור"ע לטעמי' דס"ל קלוטה כהונחה דמי. והו"ל כמונח חוץ לתנור שמקומו טהור:
וחכמים מטמאין: דמדנסמכין הכלים שבהם המים והאפר על התנור הטמא להן. הו"ל כמקומו טמא. דדוקא באוכלין אמרינן לעיל [סי' י"ח] דכשמונח החטאת על אוכלים טהורים. מיקרי מקומו טהור. משום דאוכלין קילא טומאתן. דהרי גם כשהן טמאין א"א שיטמאו אדם וכלים. להכי כשהן טהורים מקרי מקומו טהור. אבל כלים כיון כשהן טמאין מטמאין לאדם גם בהיסט. להכי גם בטהורים מקרי מקומו טמא. מדאפשר בהן טומאה חמורה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת