תוספות יום טוב על פרה י

משנה אעריכה

רא"א אינו מדף. להיות המדרס האמתי מטמא בהיסט. אמנם טמא מת האמתי אין מטמא במשא ולא בהיסט ולזה ג"כ אינו מטמא טהור לחטא' אם מניעו. הרמב"ם בנא"י. ומ"ש הר"ב ואם הסיטן דבהיסט פליגי ולא במגעו כמ"ש הר"ש וע' במשנה דלקמן:

ר' יהושע אומר מדף. ע' בפי' הר"ב בס"פ:

משנה בעריכה

הטהור לחטאת שנגע במדף. פי' הר"ב עליונו של זב קרוי מדף. מטעם שפי' במשנה דלעיל ועוד מפ' הר"ב טעם אחר במ"ב פ"ו דעדיות. וע"ש. ומ"ש הר"ב שהוא מדרבנן. וכ"כ הרמב"ם בפ"ו מה' משכב וכ' הכ"מ דהא דדריש מקרא ברפ"ד דנדה (כמ"ש שם הר"ב) דאסמכתא בעלמא הוא:

שנגע במדף. באיזו נגיעה שתהיה. לפיכך בעינן שיהא מדף דהיינו עליונו של זב. דאילו אינו כך אע"ג דע"כ ל"פ לעיל אלא בהיסט אבל [במגע] כ"ע מודו דטמא. היינו כשנוגע בידו דוקא. כ"כ הכ"מ פי"ג מה"פ בשם הר"י קורקוס ז"ל. וע' בפי' הר"ב במ"ד:

בידו טמא. משמע אפילו באחת. וכ"פ הרמב"ם בפי"ג מה"פ. ומ"ש הר"ב ועוד יש חומרא כו' דנטמא גופו. כדתנן במ"ה פ"ב דחגיגה. ובפרק בתרא דמכילתין משנה ז':

וברגלו טהור. ע' בפי' הר"ב מ"ד:

קלל. פי' הר"ב כלי חרס וא"נ של אבן הרמב"ם ועמ"ש במ"ג פ"ג:

רבי יוסי מטהר. כתב הר"ב כיון דמקומו טהור מאב הטומאה. וכן לשון הר"ש. וכלומר דאוכלים ומשקים שאינן אלא ולד לא מטמאים לכלים. וכ"כ הרמב"ם:

וחכמים מטמאים. כתב הר"ב וכתבי הקדש רבנן גזרו בהו כו' כדתנן בסוף זבים. ובפ"ג ממסכת ידים. ופי' הר"ב בפ"ק דשבת במשנה י"ח דבר:

משנה דעריכה

[וברגלו טהור. כתב הר"ב. דומיא כו' דלעיל מ"ב]:

האסל. פי' הר"ב מוט כו' ועיין מ"ש במ"ה פ"ז:

משנה העריכה

חוץ לתנור. כלומר להלן מן התנור שהתנור מפסיק כו'. רש"י פי"א דזבחים דף צ"ג:

[לחלון. ע' מ"ש בפי"ב משנה ד']:

ר"ע מטמא. פי' הר"ב דסבר קלוטה כמי שהונחה דמיא. וכן ברפי"א דשבת. אבל שם פי' הר"ב דלמעלה מי' לא כמו שהונחה על הארץ דמיא. ויש לחלק דלענין שבת מקום פטור הוא (וא"נ דהכא הכל ברה"י) אבל בגמרא דזבחים מסיק בלאו הכי אדהכא דכ"ע לאו כמו שמונח דמיא ובהא קמיפלגי. ר"ע סבר גזרינן שמא ינוח. ורבנן סברי לא גזרינן. ומ"מ הרמב"ם בפירושו כתב גם כן כדברי הר"ב:

ובידו כלי ריקן. כתב הר"ב דלא בעינן והניח במקום טהור אלא באפר כו'. כמו שביאר הפסוק. או למים מקודשים (לסבת) האפר אשר בה. הרמב"ם:

משנה ועריכה

שנגע בשל קדש ושל תרומה. ותרומה טמאים הם אצל חטאת. עיין במשנה ג' פרק דלקמן:

שניהן טמאים. לשון הר"ב של חטאת משום דנגע בו ומטמא מי חטאת. ולא ידעתי למה נקט מי חטאת. מטמא הלגין של חטאת הל"ל. וכ"כ הרמב"ם וכששב טמא לחטאת מפני החזיקו לגין של קדש בידו. נטמא לגין של חטאת אשר בידו האחרת. ע"כ. ומ"ש הר"ב ושל תרומה טמא משום נושא מי חטאת. שכיון שהוא טמא לחטאת מקבל טומאה ממי חטאת. הרמב"ם. וכ"כ הר"ב במ"ג פ' דלקמן:

[הסיטן. אשניהם בשתי ניירות קאי. מהר"ם]:

וחכמים מטהרים. אא"כ היה ראוי למדרס. הרמב"ם פי"ד מה"פ [ה' ו']. [ועיין בריש פרקין]: