משנה פרה ו א

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק ו · משנה א | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

המקדש ונפל הקדוש על ידו או על הצד ואחר כך נפל על השוקת, פסולא.

נפל מן השפופרת לשוקת, פסולב.

נטל משפופרת וכסה, או שהגיף את הדלת, הקדוש כשר, והמים פסולים.

זקפה בארץ, פסול.

לתוך ידו, כשר, מפני שאפשר.

משנה מנוקדת

הַמְקַדֵּשׁ וְנָפַל הַקִּדּוּשׁ עַל יָדוֹ אוֹ עַל הַצַּד וְאַחַר כָּךְ נָפַל עַל הַשֹּׁקֶת, פָּסוּל. נָפַל מִן הַשְּׁפוֹפֶרֶת לַשֹּׁקֶת, פָּסוּל. נָטַל מִשְּׁפוֹפֶרֶת וְכִסָּה, אוֹ שֶׁהֵגִיף אֶת הַדֶּלֶת, הַקִּדּוּשׁ כָּשֵׁר, וְהַמַּיִם פְּסוּלִים. זְקָפָהּ בָּאָרֶץ, פָּסוּל. לְתוֹךְ יָדוֹ, כָּשֵׁר, מִפְּנֵי שֶׁאֶפְשָׁר.

נוסח הרמב"ם

המקדש ונפל קידוש על ידו או על הצד ואחר כך נפל על השוקת פסול נפל מן השפופרת על השוקת פסול נטל מן השפופרת וכיסה או שהגיף את הדלת הקידוש כשר והמים פסולין זקפה בארץ פסול לתוך ידו כשר מפני שאי אפשר.

פירוש הרמב"ם

אמר יתברך (במדבר יט, יז) ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת. הנה יצטרך שיהיה הוא בעצמו אשר יקבץ בין המים והאפר, אמנם אם שם האפר על ידו או על צד הכלי ואז נפל על המים או ששפך [שנשפך] האפר מכליו במים הנה אין זה מים מקודשים והוא קדוש פסול ואם גלה השפופרת אשר בה האפר ולקח ממנו די שישליך על אלה המים ואחר פקק זאת השפופרת אשר בה האפר או סגר פתח הבית או זולת זה קודם שישליך האפר במים, הנה זה האפר כשר וראוי שישליכנו במים אחרים ויקדש בו, לפי שהמלאכה אינה פוסלת באפר כמו שקדם. אמנם אלה המים אשר רצה להשליך בהן זה האפר כבר נפסלו לסיבת התעסקו לשוב פקק השפופרת או סגירת הדלת קודם שישליך בהן האפר, וכבר קדם לך ברביעי מזאת המסכתא, שהמלאכה פוסלת במים עד שיטילו את האפר, וכן אם העמיד זאת השפופרת בארץ ג"כ כבר פסל אלו המים, לפי ששומת השפופרת של אפר בארץ מלאכה, ואם החזיקה בידו וכפפה עליה [וכפה ידו] עד שלא יתפזר מה שבה מן האפר, ואחר זה השליך האפר אשר לקח במים הנה הוא כשר לפי שאי אפשר בלתי זה, לפי שאנחנו כבר אמרנו בעת מי שגלה השפופרת ולקח האפר, שאם השיב פקק השפופרת פסל המים ואם שם השפופרת בארץ פסל המים ולא נשאר לו אלא שיאחזנה בידו עד שיטיל את האפר, ואחר זה ישיב פקקה ויניחנה מידו ויעשה מה שירצה, וכבר התבאר לך ממה שאמר שם שאפר הפרה עצמו יקרא ג"כ קדוש, וזה ממה שראוי שתזכרהו תמיד בשארית זאת המסכתא:

פירוש רבינו שמשון

המקדש:    מי חטאת באפרן נתינת אפר על גב מים קרי קידוש בכולה מכילתין כדתנן בפירקין היה קידוש צף על פני המים:

ואחר כך נפל לשוקת פסול:    דבעינן מכח אדם לשוקת דולקחו ונתן כתיב (במדבר יט יז) ובשותת איירי שלא ניתן מכח נפילה ראשונה אלא מעצמו חוזר ושותת מידו לשוקת דאי מכחו ניתן כשר כדמוכח בפרק אלו הן הנשרפין (דף עז ב) גבי זרק צרור בכותל וחזרה לאחוריה:

נפל מן השפופרת לשוקת פסול:    הא הפילו הוא כשר כדאמרינן בפרק לולב הגזול (דף לו א) דנתינה על ידי דבר אחר שמה נתינה:

נטל:    אפר מן השפופרת וכסה תחלה השפופרת או שהגיף את הדלת ועדיין האפר בידו ולא קידש הקידוש כשר דהיינו האפר שבידו:

והמים פסולין:    שנעשית מלאכה עם המים ותנן לעיל פ' ד' והמלאכה פוסלת במים עד שיטילו את האפר:

זקפה בארץ פסול:    האפר דכתיב (במדבר יט ט) למשמרת ואין זה זה למשמרת:

לתוך ידו כשר:    דאיפשר לשומרו ולמשמרת הוא:

תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ו) "ההולך לקדש הרי זה נוטל מפתח ופותח קורדום וחופר סולם ומוליך ממקום למקום וכשר מפני שהוא עוסק עם הקידוש ואם משהוצי' את האפר הגיף את הדלת אחריו פסול מפני שעושה עמו מלאכה קירסם עלה זית אם בשביל שיכנס בשפופרת כשר ואם בשביל שתחזיק אפר הרבה פסול זקפה בארץ או שנתנה לעומדים בצדו אם יש שם שומרים כשר ואם אין שם שומרים פסול." פי' מפני שהוא עוסק עם הקידוש כלומר עסק זה עם האפר שבשפופרת ולא עם המים דאין נחשבת מלאכה שעושה עם האפר כאילו היא עם המים אלא משעה שהוציא את האפר לקדש: פסול מפני שעושה עמו מלאכה. כלומר פסול המלוי של מים אבל האפר כשר כדתנן. קירסם עלי זית להכניסו בשפופרת ולנענע האפר שבתוכו להוציא מקצתו לא חשיב מלאכה וכשר המלוי דהיינו המים ואם בשביל שתחזיק השפופרת אפר הרבה כגון שהעלים ארוכים וסיבבן סביב לשפופרת וראשם בפנים וכלן לחוץ והכניס אפר עד למעלה פסול המילוי דהיינו המים דחשיבא זו מלאכה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

המקדש מי חטאת - הבא ליתן מאפר הפרה לתוך המים. והוא קידוש האמור בכל מכלתין:

או על הצד - על צדו של כלי:

ואחר כך נפל לשוקת - על המים שבתוך השוקת. פסולים אותן המים להזאה, דכתיב (במדבר יט, יז) ולקחו ונתן, עד שיבוא האפר בתוך המים מכח אדם:

נטל מן השפופרת וכיסה - נטל אפר מן השפופרת וכיסה השפופרת קודם שיקדש, דהיינו קודם שיתן האפר במים:

או שהגיף את הדלת - קודם שיקדש:

הקידוש כשר - דהיינו האפר שבידו, לפי שמלאכה אינה פוסלת באפר, כדאמרן:

והמים פסולים - דנעשית מלאכה עם המים, ולעיל [סוף] פרק פרת חטאת שנינו שהמלאכה פוסלת במים עד שיטילו את האפר:

זקפה בארץ - לאחר שנטל האפר מן השפופרת הניח השפופרת בארץ קודם שיתן האפר במים:

פסול - המילוי דהיינו המים, לפי שעשה מלאכה עם המים. ואם הניח השפופרת בידו וכפה ידו עליה כדי שלא יתפזר האפר שבתוכה ואח"כ נתן האפר על המים, כשר המילוי דהיינו המים, דאין זו חשובה מלאכה:

לפי שאי אפשר - לשמור האפר שבתוך השפופרת אם לא יכוף ידו על פיה, שהרי אינו יכול להשיב הפקק על פיה עד שיקדש. פירוש אחר, זקפה בארץ, הניח האפר ג בארץ, פסול האפר, דכתיב למשמרת (במדבר יט, ט), [ובארץ אינה למשמרת]. ואם נתן האפר לתוך ידו כשר, דאפשר לשמרו ושפיר קרינן ביה למשמרת. ולפי זה גרסינן לפי שאפשר:

פירוש תוספות יום טוב

ואחר כך נפלו על השוקת. ובשותת איירי שלא ניתז מכח נפילה ראשונה. אלא מעצמו חוזר ושותת מידו לשוקת דאי מכחו ניתז כשר. כדמוכח בהנשרפין (דף עז:). הר"ש:

נפל מן השפופרת לשוקת. הא הפילו הוא כשר כדאמרינן פרק לולב הגזול (דף לז.) דנתינה ע"י דבר אחר שמה נתינה. הר"ש ועיין ר"פ בתרא:

[הקדוש כשר. כתב הר"ב לפי שהמלאכה כו' כדאמרן בספ"ד]:

מפני שאפשר. וכן העתיק הר"ב בפי' אחר שמפרש זקפה בארץ הניח האפר בארץ פסול האפר דכתיב למשמרת כו'. וכ"פ הר"ש. זקפה היינו השפופרת עם האפר דבאפר גופיה לא שייך זקיפה. גם הוא ל' זכר במקרא ובמשנה. אלא דקאי אשפופרת ובלא כסוי. מש"ה פסול דאינה נשמרת משא"כ לתוך ידו. והא דשני הר"ב בלישנא בפי' אחר ולא כתב זקפה השפופרת כמו שכתב בפירוש קמא. היינו שהפי' הראשון מהרמב"ם הוא והעתיקו כלשונו והפירוש השני מהר"ש הוא והעתיקו ג"כ כלשונו. אבל גם לפירוש השני ר"ל זקפה השפופרת שבה האפר. אלא דסגנון של הר"ש למנקט אפר לפי שבו הוא הפסול. כך נ"ל. ומהר"ם מפרש שפי' הרמב"ם דמשום מלאכה הוא ואפ"ה מקיים הגי' מפני שאפשר וכתב דקאי לפרושי טעמא דפסול דרישא. לאשמועינן דאע"ג דלשמרה לא חשיב מלאכה כדמוכח לקמן פ"ז. הכא דכיון דאפשר היה לאוחזה בידו אחת ולקדש ביד שניה ולא עשה כן. אלא זקפה בארץ פסול דחשיבא מלאכה. עוד יש לפרש דמפני שאפשר אל תוך ידו קאי דלא תימא מה שאוחז השפופרת בידו מלאכה היא. ע"כ. ונ"ל דהכי קאמר דמפני שבכך אפשר לשומרו. ולא בלאו הכי. ולפיכך אינה מלאכה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על המשנה) פסול. ומיירי שמעצמו חוזר ושותת מידו לשוקת. דאי מכוחו ניתז, כשר. הר"ש:

(ב) (על המשנה) נפל כו'. הא הפילו הוא, כשר, דנתינה ע"י דבר אחר שמה נתינה. הר"ש:

(ג) (על הברטנורא) היינו שפופרת עם האפר. דבאפר לא שייך זקיפה, אלא אשפופרת קאי ובלא כיסוי, ומשום הכי פסול. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

נפל מן השפופרת וכו'.:    בסוכה פ' לולב הגזול (סוכה דף ל"ז) וכתבו שם התוס' נפל משפופרת לשוקת פי' בקונטרס לשוקת של אבן שכל מעשה פרה בכלי אבנים. וא"א לומר כן דהא שפופרת גופה מקבלת טומאה היא כדמוכח פ' חומר בקודש דאמרינן שפופרת שחתכה לחטאת טמא ויטביל ובמס' פרה בדוכתי טובא תנן שהיו ממלאים חביות לקדש בהן ועוד משמע דעדיפי לקדש דתנן בכל הכלים מקדשים אפילו בכלי גללים כלי אבנים כלי אדמה דאע"ג דלא חשיבי כלים לטומאה חשיבי כלים לקדוש וכ"ש שאר כלים ומה שכל מעשיה בכלי אבנים היינו בז' הימים שמפרישים כהן השורף את הפרה ללשכה שעל פני הבירה ולשכת בית אבן היתה נקראת כדמפ' בריש יומא ועביד משום מעלה ע"כ. ופירשו הר"ש והרא"ש ז"ל דוקא נפל מעצמו אבל אם הוא הפילו מן השפופרת לשוקת כגון שאחז בשפופרת ונערה לתוך שוקת כשר אע"פ שלא נטל האפר בידו דלקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה כדאיתא בפ' לולב הגזול עכ"ל ז"ל:

לפי שאי אפשר:    היא גירסת הרמב"ם ז"ל ופירושו וכתב עליו הרא"ש ז"ל וקשיא לי אמאי לא עריב זקפה בהדי כיסה והגיף וגם התוספתא מוכחת כפי' הר"ש ז"ל ע"כ. ולדעת הרמב"ם ז"ל י"ל דלא כייל לה בהדי הנך משום דבעי למיתני בהדה זקפה לתוך ידו וכן מצאתי אח"כ שכתב מהרי"ק ז"ל בפ"א דהלכות פרה אדומה סי' ח':

תפארת ישראל

יכין

המקדש:    שרצה ליתן אפר פרה לתוך המים שמילא מהמעין לתוך שוקת תלושה לשם חטאת:

ונפל הקדוש:    ר"ל האפר:

או על הצד:    ר"ל על שפת דופן השוקת שהמים בתוכו:

ואח"כ נפל על השוקת פסול:    דכתיב ולקחו לטמא מאפר ונתן וגו'. וזה רק ממילא נפל מהשפה להמים. הא אם הפילו הוא מהשפה להמים. אף שלא אחז האפר בידו ממש. רק שע"י כחו נפל. כשר. דלקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה [כסוכה ל"ז א']. ונ"ל עוד דלהכי קאמר ואח"כ נפל. ולא קאמר ומשם נפל. לאשמעינן דדוקא בששהה קצת על שפת הכלי ואח"כ נפל לתוכו. הא אם מיד נפל מהשפה לתוכו. הו"ל כח ראשון וכשר [כסנהדרין עז"ב]:

נפל מן השפופרת לשוקת פסול:    דקמ"ל דאף שהשפופרת תוך ידו. אפ"ה לא הו"ל כהפילו הוא. דעכ"פ הרי ממילא נפל:

נטל משפופרת וכסה:    דבין נטילת האפר לקידוש כיסה השפופרת:

או שהגיף את הדלת:    שסגר הדלת של הבית בינתיים:

הקדוש כשר:    ר"ל האפר שלקח בידו מהשפופרת. אם עדיין הוא בידו. כשר. ומותר להחזירו להשפופרת. דאין המלאכה פוסלת בהאפר [כספ"ד]:

והמים פסולים:    דמדנעשה שום עסק בין שאיבה לנתינת האפר. נפסלו המים גם קודם שנתן בהן האפר [שם]:

זקפה בארץ:    בין נטילת האפר להקידוש. העמיד השפופרת בארץ שלא יתפזר האפר:

פסול:    נפסלו המים מטעם הנ"ל. וקמ"ל אף שהפסיק רק במלאכה שעשה רק לצורך האפר שלא יתפזר. אפ"ה פוסל. והא דלא כלל להך בבא בהדי כיסה והגיף. היינו משום דבזקיפה בעי תנא לחלק בין זקיפה על הארץ או תוך ידו:

לתוך ידו:    שזקף השפופרת תוך ידו שלא יתפזר האפר:

כשר:    המים כשרין לקדשן. דאינה מלאכה חשובה:

מפני שאפשר:    נ"ל דר"ל דהרי כל ענין פסול המלאכה בין מלוי לקדוש. הוא מדילפינן בספרי מדכתיב והיתה לבני ישראל למשמרת למי נדה. דהיינו שצריכים שיהיו מי הנדה שמורים. שלא יסיח דעתו מהן בשעה שעוסק בהן [עי' רכ"מ פ"י מפרה ה"ב]. עד שיתהוו מי נדה. דהיינו עד שיתן בהן את האפר. וא"כ כשעוסק בינתיים במעשה אחרת הרי הסיח דעתו משמירתן [כרמב"ם לעיל ספ"ד]. וזהו דוקא במעשה חשוב שצריך שהוי קצת. ועי"ז מסיח דעתו משמירת המים בינתיים. אבל זקיפת השפופרת תוך ידו שנעשה כרגע. אפשר שפיר שישמור המים באותו רגע. ואינו מסיח דעתו במעשה קל כזה:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים