משנה פסחים ה ב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק ה · משנה ב | >>

הפסח ששחטו שלא לשמו, וקיבל והלך וזרק שלא לשמו, או לשמו ושלא לשמו, או שלא לשמו ולשמו, פסול.

כיצד לשמו ושלא לשמו? לשם פסח ולשם שלמים.

שלא לשמו ולשמו? לשם שלמים ולשם פסח.

משנה מנוקדת

הַפֶּסַח שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, וְקִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, אוֹ לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ וְלִשְׁמוֹ, פָּסוּל. כֵּיצַד לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, לְשֵׁם פֶּסַח וּלְשֵׁם שְׁלָמִים. שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ וְלִשְׁמוֹ, לְשֵׁם שְׁלָמִים וּלְשֵׁם פֶּסַח:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

הפסח -

ששחטו - שלא לשמו,

קיבל, והילך, וזרק - שלא לשמו,

או לשמו ושלא לשמו,

או שלא לשמו ולשמו,

פסול.

כיצד?

לשמו, ושלא לשמו - לשם פסח, ולשם שלמים.

שלא לשמו, ולשמו - לשם שלמים, ולשם הפסח.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

עוד יתבאר לך בתחילת זבחים כי המחשבה פוסלת בקדשים בארבע עבודות, בשחיטה וקבלת הדם ובהולכתו למזבח ובזריקתו על גבי המזבח.

אמרו, כשיפסיד מחשבתו בשעה שמתעסק בעבודה מאלו העבודות שזכרנו, נפסד הזבח כאשר התבאר לשם, ובפרט הפסח וחטאת כאשר נפרש בתחילת זבחים.

ואמרו בירושלמי, מנין שאין שוחטין את הפסח אלא לשמו? שנאמר "ואמרתם, זבח פסח הוא לה'"(שמות יב, כז):

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

ששחטו שלא לשמו - כגון ששחטו לשם שלמים. או קבל הדם במזרק. או הוליך הדם למזבח. או זרק הדם על גבי המזבח. שלא לשמו. שבארבע עבודות הללו המחשבה ^ד פוסלת הזבח:

או לשמו ושלא לשמו - כגון ששחט לשמו וקבל הדם שלא לשמו:

או שלא לשמו - הך סיפא אשמעינן דמחשבים מעבודה לעבודה ^ה, שאם חשב בשעת עבודה זו על חברתה לעשותה במחשבה פסולה כגון דאמר הריני שוחט לשמו ע"מ לזרוק דמו שלא לשמו, נפסל הזבח מיד ואפילו לא עשה השניה במחשבה פסולה כמו שחשב. והכי משמעותא דמתניתין, או שחשב בשעת שחיטה לזרוק הדם שלא לשמו ושחט לשמו פסול. ופסח דפסול שלא לשמו נפקא לן מקרא דכתיב (שמות יב) ואמרתם זבח פסח הוא, עד שיהיה הזבח לשם פסח, והוא משמע לעכב:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

ששחטו שלא לשמו וקבל והלך וכו'. פי' הר"ב בארבע עבודות הללו המחשבה פוסלת. זה יתבאר בארוכה במקומו ריש זבחים. אבל מ"ש מחשבה ר"ל הדבור שחושב ואומר שלא לשמו וזהו שכתב לקמן בסמוך כגון דאמר הריני שוחט לשמו כו' וכ"כ התוס' סוף פ"ג דבבא מציעא ואעתיקם שם בס"ד:

או לשמו ושלא לשמו וכו'. פי' הר"ב כגון ששחט לשמו וקבל הדם שלא לשמו. או שלא לשמו ולשמו. פירש הך סיפא אשמעינן כו'. לדבריו סוגיא דמתניתין דתנא והדר מפרש דהא דתנא רישא הפסח ששחטו שלא לשמו או קיבל. או הלך. או זרק. מפרש לה דל"ש לן אם הקדים לשמו. או הקדים שלא לשמו א"נ רישא ששחט בסתם וקבל שלא לשמו וה"א כי מפרש לשמו לא עקר ליה שלא לשמו דבעבודה אחרת קמל"ן או לשמו ושלא לשמו. ובין כך ובין כך קשיא ליה דהשתא כשהקדים לשמו אמרת דאתא שלא לשמו דבתריה ופסליה כשהקדים שלא לשמו שנפסל ועומד הוא מיבעיא דמהיכי תיתי לן שיחזור ויוכשר. וניחא ליה דהך סיפא אשמעינן דמחשבין מעבודה לעבודה כגון דאמר הריני שוחט לשמו כו'. הוצרך לפרש כן אע"ג דלישנא דהך סיפא איפכא הוא שלא לשמו ולשמו. מ"מ אף מעבודה לעבודה נמי לא אצטריך לאשמעינן כשהקדים שלא לשמו הלכך מפרש לה הכי ומבבא יתירא הוא דדייק דלהכי אתא כך נראין דבריו. אבל לא ידעתי מי הכניסו לכל הדוחקים הללו. דבהדיא אמרינן בגמרא דבבא דלשמו ושלא לשמו לא צריכא דהא היינו רישא דאו או קתני. וכתבו התוספות דאין לפרש הא בסתם והא במפרש דסברא הוא דבב' עבודות אינו מועיל מפרש יותר מבסתם ע"כ. ומוקים לה לבבא זו דלשמו ושלא לשמו למחשב בשתי עבודות כגון דאמר הריני שוחט לשמו וכו'. ודקתני תו או שלא לשמו ולשמו פסול בדין הוא דלא איצטריך ליה ואיידי דתנא לשמו ושלא לשמו, תנא נמי שלא לשמו ולשמו. וכיון דהתלמוד ניחא ליה לפרש דתנא איידי לא הוי ליה לבחור דרך לעצמו וסובל בזה גם כן דוחק גדול דמאי דאשמעינן בסיפא לא הוה כלישנא דמתנייה בה. ועוד משום הכי דלא ניחא לפרש איידי בחר בפירושו הואיל ומדינא לא נפקא לן מידי. אכתי לא הוה ליה לבחור פירוש מלבו שהיה לו לפרש כאידך אוקמתא בגמרא דלשמו ושלא לשמו מיירי בעבודה אחת ואשמעינן דאף בגמר דבריו נתפס ותנא תו שלא לשמו ולשמו לאשמעינן דהא דבגמר דבריו נתפס היינו כר' יוסי דפרק ה' דתמורה משנה ג' דאף בגמר דבריו נתפס אמרינן ולתרוייהו איכוין. לאפוקי מבן ננס בפרק ז' דב"ב מ"ג דאמר תפוס לשון אחרון דווקא והוי כשר. וכן הלכה כרבי יוסי במסכת תמורה. והר"ב בעצמו מפרש כך לבבות הללו בפרק קמא דזבחים מ"ד ובריש מנחות. [ועי' מ"ש במ"ח פ"ח דב"מ ומה שכתב הר"ב כגון דאמר כו' עי' בזה משנה י"ב פ"ג דב"מ]:

פסול. פי' הר"ב נפקא לן מקרא דכתיב ואמרתם וגו' ועיין בריש זבחים בפירושו:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ד) (על הברטנורא) ר"ל הדבור שחושב ואומר שלא לשמו וז"ש בסמוך כגון דאמר כו'. תוספ' ספ"ג דב"מ:

(ה) (על הברטנורא) לדבריו סוגיא דמתניתין דתנא והדר מפרש דהא דתנא רישא ששחטו שלא לשמו כו'. מפרש לה דלא שנא לן אם הקדים לשמו או שלא לשמו. א"נ רישא ששחטו בסתם וקיבל שלא לשמו וה"א כי מפרש לשמו לא עקר ליה של"ש דבעבודה אחרת קמל"ן או לשמו ושל"ש ובין כך ובין כך קשיא ליה דהשתא כשהקדים לשמו אמרת דאתא שלא לשמו דבתריה ופסליה כשהקדים של"ש שנפסל ועומד הוא מבעיא דמהיכא תיתי שיחזור ויוכשר. וניחא ליה דהך סיפא אשמעינן דמחשבין מעבודה לעבודה כו' והוצרך לפרש כן אע"ג דלישנא דהך סיפא איפכא הוא שלא לשמו ולשמו מ"מ אף מעבודה לעבודה נמי לא איצטריך לאשמעינן כשהקדים שלא לשמו הלכך מפרש לה הכי ומבבא יתירא הוא דדייק דלהכי אתא כך נראין דבריו. תוי"ט וע"ע:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

הפסח ששחטו שלא לשמו וכו' או לשמו ושלא לשמו וכו': אי בשתי עבודות תנן ובאחת חישב לשמו ובשניה חישב שלא לשמו בהכי אתיא מתני' אפי' כר"מ דאמר תפוס לשון ראשון דע"כ ל"ק תפוס לשון ראשון אלא בעבודה אחת אבל בשתי עבודות מודה דמפסיל והקשו תוס' ז"ל היכי מיתוקמא כר"מ הא קתני טמאים וטהורים בסיפא דכשר ואמאי נימא תפוס לשון ראשון ובעבודה אחת מיירי דאין מחשבת טמאים אלא בשחיטה ותרצו דמתני' מיירי כגון דקיימי קמיה טמאים וטהורים ואמר הריני שוחט לאלו. ובגמ' מקשינן אי בשתי עבודות השתא לשמו ושלא לשמו אמרת פסול שלא לשמו ולשמו מיבעיא ומשני לעולם בשתי עבודות ובדין הוא דלא איצטריך למיתני ואיידי דתנא לשמו ושלא לשמו תנא נמי שלא לשמו ולשמו. ולא כן פירש ר"ע ז"ל כאן: ובריש זבחים פי' רש"י ז"ל מתני' בעבודה אחת ותוס' ז"ל פירשו שם בשתי עבודות ע"ש. וסיפא דשחטו שלא לאוכליו וכו' לא מיתוקמא רק בעבודה אחת דהא אין מחשבת פסול האוכלין כגון חולה וזקן מועלת בזריקה דבשחיטה הוא דכתיבי אוכלין לפי אכלו תכוסו והא כדאיתיה והא כדאיתיה סיפא בעבודה אחת רישא אי אף בעבודה אחת וכר' יוסי דאמר אף בגמר דבריו אדם נתפס אי בשתי עבודות וכר"מ:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

הפסח ששחטו שלא לשמו: שאמר בשעת שחיטה, הריני שוחטו לשם שלמים:

וקבל והלך וזרק: או או:

שלא לשמו: אכולה קאי, דבאלו הד' מחשבתו פוסלת הזבח, בשחיטה, בקבלת הדם במזרק מצואר הבהמה, בהולכת הדם למזבח, ובזריקת הדם במזבח:

או לשמו ושלא לשמו: בעבודה א':

או שלא לשמו ולשמו: אי"ל כיון דכבר אשמעינן דלשמו ושלא לשמו פסול, מכל שכן שלא לשמו ולשמו, דאפסיל כבר מעבודה קמייתא, י"ל דסד"א טעמא דרישא דפסול משום דרק בגמר דבריו אדם נתפס, קמ"ל הכא דבתחלת דבריו נמי נתפס:

לשם פסח ולשם שלמים: קמ"ל דאפילו שלמים מחשב בלא לשמה אע"ג דפסח בשאר ימות השנה שלמים נינהו:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי