משנה פסחים ה י

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק ה · משנה י | >>

קרעו והוציא אימוריו, נתנו במגיס והקטירן ^כח על גבי המזבח.

יצתה כת ראשונה וישבה לה בהר הבית, שניה בחיל, והשלישית במקומה עומדת.

חשכה, יצאו וצלו את פסחיהן.

משנה מנוקדת

קְרָעוֹ וְהוֹצִיא אֵמוּרָיו, נְתָנוֹ בַמָּגִיס וְהִקְטִירָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. יָצְתָה כַּת רִאשׁוֹנָה וְיָשְׁבָה לָהּ בְּהַר הַבַּיִת, שְׁנִיָּה בַחֵיל, וְהַשְּׁלִישִׁית בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת. חָשֵׁכָה, יָצְאוּ וְצָלוּ אֶת פִּסְחֵיהֶן:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

קרעו - והוציא את אימוריו,

נתנן במגס - והקטירן על גבי המזבח.

יצתה -

הכת הראשונה - וישבה לה בהר הבית.

ושניה - בחיל.

ושלישית - במקומה.

חשיכה -

יצאו - וצלו את פסחיהם.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

אימורין - נקראין הנתחים הנשרפים מן הקרבן על גבי המזבח, והם מקרבן פסח: האליה הדבקה בעצם העצה, והחלב המכסה את הקרב, והכליות וחלביהן, ויותרת הכבד עמהם.

ומגיס - כלי שהיו נותנין בו החלבים וכל האימורים למזבח, תרגום "כף אחת"(במדבר ז, יד) "מגיסא חדא".

ואמרו חשיכה, יצאו וצלו את פסחיהן - כך היו עושין כשהיה יום ארבעה עשר יום שבת, שלא היו יכולים להוליכו ולא לצלותו אלא למוצאי שבת, אבל בשאר הימים כשהיה נגמר הקרבן היו יוצאים ומוליכים אותו לצלותו:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

אימוריו - החלבים ^כו הקרבים ^כז ע"ג המזבח:

במגיס - בקערה. תרגום קערותיו מגיסוהי:

ישבה לה בהר הבית - בשבת קאמר, שאין יכולין להוליך פסחיהן:

בחיל - בין הסורג לחומת העזרה של נשים בתחלת עליית הבית:

חשיכה יצאו וצלו את פסחיהן - שאין צליית הפסח דוחה את השבת:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

והוציא אמוריו. פי' הר"ב חלביו ונקראו אימורין שאלו הן הן הדברים האמורים בתורה להקטירן כן פי' הרמב"ם בהקדמתו לסדר קדשים וכיוצא בזה אימורי הרגלים במ"ז פ"ה דסוכה. והר"ב שכתב חלביו ר"ל ושעמהן. ובפסח נאמר האליה והכליות ויותרת הכבד מלבד חלב שעל הקרב וחלב הכליות. וה"נ בר"פ דלקמן תנן והקטר חלביו. ור"ל ודעמהן:

נתנו במגיס והקטירן. מפרש בגמרא אימא להקטירן. דהרי הפשט כשירה בזר כדפי' הר"ב בספ"ב דיומא נמצא שהמפשיט זר הוא דלמה לו לכהן להפשיט פסחי הזרים. והיאך תני והקטירן דמשמע המפשיט הוא המקטיר:

ישבה לה בהר הבית. פירש הר"ב שאין יכולין להוליך פסחיהן. עי' מ"ש במשנה ט' פרק בתרא דעירובין טעמא למה לא עירבו ועי' ר"פ דלקמן:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(כו) (על הברטנורא) ר"ל ושעמהן. ובפסח נאמר האליה והכליות ויותרת הכבד מלבד חלב שעל הקרב וחלב הכליות:

(כז) (על הברטנורא) ונקראו אימורין שאלו הן הן הדברים האמורים בתורה להקריבן. הר"מ:

(כח) (על המשנה) והקטירן. מפרש בגמרא אימא להקטירן דהרי הפשט כשרה בזר כו':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

נתנן בַּמֶגֶס והקטירן: בגמ' פריך אטו במגס גופיה מקטר להו אלא אימא להקטירן ע"ג המזבח ולהאי פירושא דחה רש"י ז"ל דלאו מילתא היא דודאי אורחיה למיתני הקטרה בכלי שרת ופירש הוא ז"ל אטו הוא גופיה מקטיר להו והא זר הוא דבזר קיימינן כדקתני נותן על כתפו ומפשיט וכהנים לא היו מפשיטין קדשים קלים דמה לי ולהם ואפי' הפשט וניתוח שהוא מצוה כשר בזר כדאמרי' בשלהי פ' שני דיומא ומשני אימא להקטירן פי' נותנן במגס עד שיבא הראוי להקטירן ויקטירם ותוס' ז"ל קיימו הך גירסא ע"ש או ביומא פ' שני שעירי (יומא דף סז.) ורבינו זרחיה בעל המאור ז"ל פי' במגס מקטר להו פי' הא קיימא לן דהולכת אימורין ואברים בידו של כהן ואין שם כלי ודוגמתה במסכת יומא דתנן קרען והוציא את אימוריהן נתנן במגס וכו' ועוד האריך קצת ע"ש. ועיין במ"ש בר"פ דלקמן וביד רפ"ז דהלכות מעשה הקרבנות ופ"א דהלכות ק"פ סי' ו':

יצאת כת ראשונה וכו': תוס' דפי' אלו נאמרין דף מ' ונראה דאיסור דאיסור הולכת פסחיהן בשבת כל אחד לביתו אינו איסור גמור אלא שכך נהגי להחמיר משום שמא אם יוליכוהו מיד לבית יחשבו הנשים שנידחית השבת לגמרי לגבי פסח ושמא יבאו ג"כ לצלותו בשבת אי נמי משום דעבדי כעובדין דחול לטעון משאו ולהפשילו לאחוריו כמו שאכתוב בסמוך אלא ששם כתב הרמב"ם ז"ל אין כל אחד ואחד מוליך את פסחו בשבת וכן בפי' רש"י ז"ל משמע דמשום איסור הולכת ד' אמות קאמר ודוחק לומר דמתני' מיירי בזמן שנפרצו פרצות בירושלם כדמשני בגמ' בפ' בתרא דעירובין דף ק"א וכמו שתרצו תוס' ז"ל ג"כ כך בר"פ אלו דברים בפסח גבי תוחב לו בצמרו. דבשלמא התם שייך לשנויי הכי שהיה בזמן שהיתה ירושלים פרוצה מפני שהוא מעשה שאירע פעם א' או שתים או שלש או יותר בזמן מן הזמנים לא יתכן להיות שנים מרובות משא"כ י"ד שחל להיות בשבת שיכול להיות לחול כן כל ג' ד' שנים וכבר חומת ירושלם בנויה. ונלע"ד שצריך לומר שהטעם הוא מפני שירושלים כרמלית היא ואלמלא מפני שדלתותיה ננעלות בלילה היו חייבין עליה משום ר"ה כדאיתא התם בפ' בתרא דעירובין. ובגמ' תנא כל אחד ואחד נותן פסחו ומפשילו לאחוריו אמר רב עיליש טייעות פי' דרך סוחרים ישמעאלים היא זה. ועיין בתוס' פ' כל כתבי (שבת דף קי"ז ע"א):

והשלישית במקומה עומדת: נראה קצת דבירושלמי לא הוה גריס מלת עומדת דפריך עלה הכא ובס"פ אלו נאמרין לא כן תני ר' חייא לא היתה ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד דכיון דלא גרסי' מלת עומדת אלא במקומה בלבד ודאי דקאי נמי ישבה דקתני ברישא אעזרה כמו דקאי אחיל ומשני עמדה לה במקומה תנן או אפשר דהוה גריס למלת עומדת אלא שהיה אפשר לפרש מלת עומדת כלומר מתעכבת ולזה תירץ דדוקא תנן עמדה ולא ישבה וכן בפסק הרמב"ם ז"ל בהלכות ק"פ פ"א כתב גבי הר הבית וגבי חיל יושבין וגבי עזרה דייק וכתב עומדין במקומן בעזרה. אח"כ מצאתי שכתב החכם הר"מ דילונזאנו ז"ל מהירושלמי דפירקין ודסוף פ' אלו נאמרין נראה דלא גרסי' מלת עומדת דמתניתין וגם ה"ר יהוסף ז"ל מחקה:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

קרעו והוציא אימוריו: [איינגעוויידע] [ונקראו אימורים, על שהם מורים ואדונים על שאר איברים להקריבם לריח נחוח לה', כך כ' הערוך. ולפעד"נ, דאימורים הוא לשון ראש אמיר. שהוא ראש האילן ששם הפירות יותר משובחים מחום השמש, כמו כן אלו החלקים הם היותר משובחים שבבהמה להקריבם לגבוה. או שאמורים לשון אמירה ודבור, ור"ל אותן חלקי הבהמה שנאמר בהן בתורה להקריבם, וכך כ' קצת מזה הר"ב פ"ה מ"ו. אב"י בל"י אֵי מֵירָא. ר"ל חלק טוב]:

נתנו במגיס: קערה:

והקטירן על גבי המזבח: ר"ל נותנן לאחר להקטירן המזבח, דלא איהו גופיה מקטירן:

יצתה כת ראשונה וישבה לה בהר הבית: בשבת מיירי, שאינן יכולין להוליך פסחיהן לבתיהם מדלא ערבו ערובי חצרות בירושלים [ועי' מ"ש עירובין פ"י סי' נ"ז]:

שניה בחיל: הוא הרווח שמוקף סורג, [גיטטער], סביב לחומת עזרת נשים [ועי' מ"ש מדות פ"ב מ"ג]:

והשלישית במקומה עומדת: דוקא נקט עומדת, דאין ישיבה בעזרה רק למלכי בית דוד, משא"כ ב' כתות הראשונים רשאין לישב במקומן [ועי' ירושלמי סוטה פ"ז סוף הלכה ז', כ"כ הגאון הגדול מהרע"ק שליט"א]:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי