מהרש"ל על הש"ס/פסחים/פרק ה

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רבינו חננאל | הרמב"ן | הריטב"א | תוספות רי"ד | מהר"מ חלאווה
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף נח עמוד א

רש"י בד"ה במאי קאי כו' כשהוא חל בחול כו' כצ"ל:

דף נח עמוד ב

תוס' בד"ה דברי הכל כו' אבל איכא ב' ברייתות כו'. נ"ב לאו דוקא ב' ברייתות אלא ברייתא אחרינא אבל ברייתא קמא ליכא לאוכחי מינה כמו שפירשו התוס' לקמן א"ל שנאמר שיסבור כרבא ויתרן כרבא כו':

בד"ה כאלו חל כו' דאמרי אין בין עצרת לעצרת כו'. נ"ב וה"ה בין ר"ה לר"ה דהא ס"ל דליכא אלא שנ"ד ימים לעולם ולית להו שום דחייה אלא לעולם כסדרן אחד מלא ואחד חסר וק"ל:

בד"ה העולה כו' שנאמר מלבד עולת הבוקר כו'. נ"ב פי' מדקאמר מלבד משמע שקדמו:

בא"ד משמע טפי עיכוב כו'. נ"ב לאו דוקא עיכוב אלא ר"ל יותר חיזוק לאזהרה ודו"ק:

דף נט עמוד א

גמרא בבקר בבקר דכתיב ונתן עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר לדבר שלא נאמר כו' כצ"ל:

דף נט עמוד ב

גמ' בעי רבא בעבודה אחת כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה עשאום כו' אין הציץ מרצה על העולין כו'. נ"ב הכל בפרק כיצד צולין ונכתב עוד בצדו פי' כל הנקטרים על האישים בטומאה כגון האימורין דהיינו כל היכא דאיכא כזית חלב שיכול להקטיר אף בטומאה א"כ לא שייך לומר דהוה כמו שנטמאו אלא למ"ד אין מרצה על העולין אבל ברייתא דסבירא ליה מרצה על החלב אלמא דמרצה על העולין צ"ל דהכא ה"ק מה שהזכיר נטמאו לפי שאינו מרצה נטמאו מדרבנן והוי כאלו אבדו ואפילו הכי אוכלין הכהנים חזה ושוק ודו"ק:

בא"ד ומדרבנן לא מרצה. נ"ב פירוש היכא שידע שנטמא דהוי במזיד ולא הורצה:

בד"ה יכול נטמאו כו' דמדאורייתא ארצויי מרצי כו'. נ"ב דמ"ש שוגג או מזיד:

בא"ד לאכילת בשר לא מתכפרים כו'. נ"ב פי' אפילו מדאורייתא:

בד"ה ולא עולת כו' דמשמע הני דקיימא עליה כו' כצ"ל. ונ"ב פי' כל מי שהוא בכלל לא ילין מן הבשר דהיינו א' מן בני חבורה חייבין עליו משום לא תשחט על חמץ לאפוקי על א' שאינו מן החבורה וק"ל ע"ש:

בד"ה דאי ר"מ כו' בתפוס לשון ראשון כו'. נ"ב פי' ולא בנמלך לחוד ולאפוקי מאביי דאמר לשם לא פליג ר"מ אלא באומר תמורת עולה תמורת שלמים דהוי נמלך משום הכי אזלינן בתר לשון ראשון שכבר נתפס אבל באומר תמורת עולה ושלמים שתופס שניהם ואינו נמלך מודה לרבי יוסי ורבא סבר הכל תולה בתפוס לשון ראשון ואפילו בכה"ג פליגי וק"ל:

דף ס עמוד א

גמ' ורישא דקאי בשחיטה וקא מחשב כו' כצ"ל. ונ"ב זהו רישא דכולה הפסח ששחטו שלא לשמו ומה ששנה אח"כ או קבל והלך כו' איירי ששחט לשמו אלא שעומד בזריקה וחשיב בזריקה דהיינו ב' עבודות ואותם ב' עבודות מפרש רש"י אבל מרישא דכולה דאיירי בעבודה א' לא הזכיר רש"י ודו"ק (עיין במהרש"א):

רש"י בד"ה והא קי ל לקמן הס"ד:

תוס' בד"ה אבל בשתי כו' לא משכחת מקצת ערלה נ"ב פי' לקמן ממעטינן מקצת ערלה לכ"ע מקרא דמשמע לכ"ע מקצת ערלה אינה פוסלת דאי איירי שהקדים מולין לערלים ומשום תפוס לשון ראשון א"כ לא הוי מקצת ערלה אלא [ה"ל כולה] מולין וא"כ באיזה ענין משכחת מקצת ערלה ממש דכשר אף לר"מ אלא בכה"ג ודו"ק:

בד"ה והיינו בעיא כו' היינו כגון שוחט לשמו. נ"ב אין לפרש אבל בב' עבודות ממש אינו נפסל דודאי בכל אחד נפסל אפילו הוו אינך כולהו לשמו אלא אף בהכי קמנעי ליה אי אמרינן דר"מ מודה בב' עבודות כה"ג דהוי כעבודה אחת ודו"ק (עי' במהרש"א):

בד"ה אילימא כו' שיתכפרו בו ערלים כשר. נ"ב פירוש בזריקה ומשום דס"ל דאין מחשבת אוכלין בזריקה מש"ה קיל נמי שאפילו חשב הזריקה לכולה ערלים שאינו פסול ע"ש:

דף ס עמוד ב

תוס' בד"ה סתמו להני כו' וסתמיה לאו לאלו כו'. נ"ב כמו אבל סתמיה ודו"ק:

דף סא עמוד ב

תוס' בד"ה וישנו כו' דאורייתא וכרב אסי כו' כצ"ל:

בד"ה ואיתקש כו' אף אוכליו יפסלו בד' עבודות. נ"ב פי' כל ד' עבודות על הזריקה מועילים חוץ משחיטה דגבי פסח לחודא מפיק דמועיל לפסול בשינוי נעלים ונילף שגבי אוכליו נמי יפסלו כך וזה אינו שלאוכליו אינו אלא בשחיטה לחוד ועוד קשה למה קחשיב מנוייו דוקא גבי פסח ויליף מקרא אם הוא שינוי בעלים ואף בשאר קרבנות יפסול ודו"ק (עיין במהרש"א):

בד"ה שחטו למולין כו' ועוד דרב אשי מסיק כו'. נ"ב פירוש דלא תימא רבה ור"ח בהא פליגי דרבה סבר אין מחשבת אוכלין בזריקה ור"ח סבר דיש מחשבת אוכלין בזריקה ותלמודא דפשיט לה דאין מחשבת אוכלין בזריקה אזלא אליבא דרבה זה דוחק ועוד הלא במסקנא מודה רבה לר"ח כו' וא"כ אליבא דמי אזלא סוגיא אלא בע"כ אף ר"ח מודה כו' ודו"ק:

דף סב עמוד א

רש"י בד"ה ערלה כו' צ"ל וערלה כו':

בד"ה וזמן פוסל כו' אם האכל יאכל וגו' ותניא כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה כי לית כו' לא היא כיון כו' פסח אחר כו' כצ"ל והס"ד והשאר נמחק. ונ"ב בס"א אינו ובוודאי אחד מן בעלי הגליונים הגיה ותימה על תמיהתם כי לית ביה תימה וק"ל:

דף סב עמוד ב

רש"י בד"ה א"א לברר דמה חלק לשמו ומה חלק שלא לשמו אבל אוכליו אפשר לברר חלק אוכליו כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה לימא הואיל כו' דאין מחוסר זמן לבו ביום כו'. נ"ב פי' שלא אמרינן מחוסר זמן והוי כמחוסר מעשה שלא נאמר הואיל מאחר שהוא בו ביום אלא שלא הגיע עדיין זמנו כגון שעיר המוספין ומש"ה אמרי' הואיל גבי שעיר יו"כ דלעיל בהפוך הדף בד"ה כי לית ליה לקולא כו'. ונ"ב עוד ותימה הא לעיל פירשו התוס' דהתם אפילו לחומרא לא אמרי' הואיל ומש"ה צ"ל דמחוסר זמן לגבי בו ביום לא חשיב כמחוסר מעשה אבל גבי קרבן פסח דאמרי' לחומרא הואיל ויביא פסח אחר ואפילו גבי מחוסר מעשה כדלעיל וצ"ל דדעת התוס' לפרש דהאי מתיב רב הונא קאי אפילו לרבה כמו לרב חסדא ורבה סבר מחוסר מעשה לא אמרי' הואיל אפילו לחומרא א"כ בע"כ צ"ל דמבו (בזמן) [ביום] פריך כמו שפירשו התוס' ומש"ה כותבין התוס' ונראה לפרש כו' כלומר שתהא הקושיא גם כן אליבא דרבה ודו"ק (עיין במהרש"א):

בד"ה ערלים כו' ובקונטרס הביאה א"ל אביי כו' הד"א:

דף סג עמוד א

גמרא נימא קסברי אחרים אינה לשחיטה כו'. נ"ב יש לי תימה למאן פריך לימא כו' אילימא לאביי א"כ הל"ל הכי לימא כדרבא דאמר עדיין היא מחלוקת שהיא הפלוגתא ואח"כ יאמר וקסבר אין לשחיטה אלא לבסוף וג"כ בתירוץ יאמר לעולם ר"מ מודה כו' וישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף ועוד וכי רבא יתרץ אביי וזה לא אשכחן אם לא בהאי לישנא תרגמא רבא אליבא דאביי כו' ונראה בעיני דהאי לימא פריך אף ארבא לפי שהוא הקשה מדברי ר' יהודה וס"ל דאין לשחיטה אלא לבסוף ועדיין היא מחלוקת וא"כ יש כאן תימה למה שינה התנא מפלוגתא דר"מ ורבי יוסי לפלוגתא דר' יהודה וחכמים אלא בודאי ס"ל דר' יהודה וחכמים פלוגתא אחרינא נינהו ואינו תלוי בפלוגתא דר"מ ור' יוסי דנהי דעדיין היא מחלוקת שמא ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וחיילא פיגול ברישא אלא ר' יהודה הוא דסבר אין לשחיטה אלא לבסוף וזו לא שמענו מר"מ וע"כ פריך לימא דאחרים סברי אין לשחיטה אלא לבסוף כו' ואחרים היינו ר"מ אלמא שמענו דאף לר"מ כן והדרא קושיא לדוכתא בשלמא לאביי הא לא קשיא דאדרבה הוא אומר דר"מ מודה היכא דליכא נמלך והכא ליכא נמלך ואפ"ה סבר ר' יהודה דפיגול חיילא משום דישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף וא"כ קשה לרבא ואף לאביי כפשוטו ע"כ משני רבא שהוא מיושב אף אליבא דאביי והקשה אביי על שינויו ותירץ בע"א שמיושב אף לרבא ודו"ק (עיין במהרש"א):

שם ערלים חיילי מולין לא חיילי. נ"ב תמצית הסוגיא דגבי פיגול ופסול אי אפשר לחול זה אחר זה דמיד כשנתפשט פיגול אפילו כזית פשטה בכולה ואינו דומיא לחציה עולה כלל אלא בהא דלא שייך למימר נמלך כמו שאינו שייך גבי חציה עולה וטעמא משום דחישב על ב' זיתים וא"כ כשאין לשחיטה אלא בסוף לפי דברי אביי דמודה ר"מ היכא דליכא נמלך בעל כרחו הכא נמי חיילי שניהם והוי עירוב מחשבות וגבי מולין וערלין ג"כ ליכא נמלך וראוי לחול שניהם וא"כ לאביי דקאמר מודה ר"מ כו' פשיטא דהכא חיילי שניהם בין הקדים מולין בין הקדים ערלים ובכל ענין כשר אלא אפילו לרבא דאמר עדיין מחלוקת אפילו הכי אי הוה אמרינן ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף הוי חיילי שניהם כמו שפירשו התוס' ודו"ק:

רש"י בד"ה עדיין היא כו' אין שהות לומר שני דברים. נ"ב פירוש אלא שאמרן מקודם:

דף סג עמוד ב

תוס' בד"ה התראת ספק כו' ולשון הקונטרס נמי יש ליישב וכו' כצ"ל ונ"ב וכן דעת התוס' ודו"ק:

בד"ה מידי דהוה כו' אין שיעור למים נ"ב פירוש אפילו יותר מג' לוגין ראויין לנסך דלא פירשה בהן תורה שיעורה הלכך ראויין לכלי הם ומיד כלי מקדשם דכתיב כל הנוגע בהם יקדש כו' רש"י ודו"ק:

דף סד עמוד א

תוס' בד"ה ואיכא דלא כו' לענין הכי מקיש כו'. נ"ב פי' קרא דולא ילין חלב חגי לא מקשינן ללא תשחט אנל קרא דלא ילין זבח פסח מקשינן כדלעיל וק"ל:

דף סד עמוד ב

רש"י בד"ה בחיל לפנים הסורג כו'. נ"ב כדתנן במסכת מדות סורג מחיצה של קנים מסורגת כעין סריגי המטות משום נוי וכעין דלתות שעושין לפני אוצרי יין שקורין פדורני"ש:

בד"ה חס ושלום כו' דומין לה היו אותן כו'. נ"ב פירוש שמעיה ואבטליון היו גרים כמותה וע"כ השקוה והוציא לעז על שמעיה ואבטליון ומ"ה נידוהו:

בד"ה תפיש' כו' או אבן כנגדה כצ"ל:

דף סה עמוד א

שלא נרצון מאן כו' המחבץ והמגבן כגרוגרות כו' אחד זה ואחד זה אינו כו' כצ"ל. ונ"ב ונחלקו הראשונים ז"ל בביאור ברייתא זו יש מהן מי שסובר שחכמים נחלקו על כולן שאינן אלא משום שבות ויש מי שפירש שלא נחלקו אלא מהמכבד ואילך וכן הכריע ר"ח ז"ל בראיות וכ"כ הרנ אלפסי ז"ל בתשובה וכן דעת רמב"ם עכ"ל מגיד משנה וק"ל:

רש"י בד"ה באזהרה כו' מפרש טעמא חמשה כו'. נ"ב פירוש למה היא באזהרה. תוס' בד"ה החולב כו' טחינה וקצירה ותירץ כו' דאחשוביה שיעורו כגרוגרות כו' כצ"ל:

דף סה עמוד ב

גמרא אמרו שבח הוא לבני אהרן כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה לדבריכם למה פוקקין כו'. נ"ב ס"א למה פוקקין את נקב חומת העזרה שהדמים הנתערבים באמה יוצאין כו. לנחל קדרון כדתנן במסכת מדות ובקרן מערבית היו שם שני נקבין כמין שני חוטמין דקים שהדמים הניתנין על יסוד מערבי ועל יסוד דרומי יורדין בהן ומתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון והיו פוקקין אותן בכל ערבי פסחים. ע"כ מצאתי בפירוש רש"י בס"א. ולא אוכל להבין מה מועיל פקיקת אותן נקבים שנשפך מן הדם אל היסוד והוא מגיע עד השיתין שהן חלולים תחת הקרקע ואיך יועיל אותה הפקיקה לדם שנשפך על הרצפה ולפי פירוש זה אי אפשר ליישב אלא שפוקקין הנקב שהוא מן השיתין ולמטה חוץ לחומה ששם יצא כל הדם עם האמה ואפשר שכל דם שבעזרה היה ג"כ נשפך לשם ועל דרך ששנינו שם אחר אותה משנה דמדות וז"ל למטה ברצפה באותו הקרן היה מקום אמה על אמה וטבלא של שיש וטבעת היתה קבועה בה שבו היו יורדין לשיתין ומנקין אותן ע"כ. ואפשר לשם באותו אמה על אמה היה ג"כ נקב קטן שדם השחיטה היה יורד לשם עד לשיתין ויצא עם האמה ועכשיו כשהיו פוקקין אותו הנקב או אפילו למטה מנקבי השיתין ממילא לא היה יכול לצאת כל הדם לחוץ ונתמלאת אותו חלל ונשאר הדם למעלה בעזרה ודו"ק גם לפי מ"ש בפי' שלנו לא ידעתי לפרשה כי לא מצינו בשום מקום שיש נקב בעזרה שממנו יצא הדם לאמה תוך מן השיתין ודו"ק. :