משנה ערכין ד ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת ערכין · פרק ד · משנה ד | >>
שנים בנידר כיצד?
ילד שהעריך את הזקן, נותן ערך זקן. וזקן שהעריך את הילד, נותן ערך ילד.
וערכים בנערך כיצד? איש שהעריך את האשה, נותן ערך אשה; ואשה שהעריכה את האיש, נותנת ערך איש.
והערך בזמן הערך כיצד? העריכו פחות מבן חמש ונעשה יותר על בן חמש, פחות מבן עשרים ונעשה יותר על בן עשרים, נותן כזמן הערך.
יום שלשים, כלמטה ממנו. שנת חמש ושנת עשרים, כלמטה ממנו, שנאמר (ויקרא כז) "ואם מבן ששים שנה ומעלה אם זכר" -- הרי אנו למדים בכולם משנת ששים.
מה שנת ששים כלמטה ממנה, אף שנת חמש ושנת עשרים כלמטה ממנה.
הן, אם עשה שנת ששים כלמטה ממנה להחמיר, נעשה שנת חמש ושנת עשרים כלמטה ממנה להקל?! תלמוד לומר, שנה שנה לגזרה שוה -- מה שנה האמורה בשנת ששים כלמטה ממנה, אף שנה האמורה בשנת חמש ושנת עשרים כלמטה ממנה, בין להקל בין להחמירז.
רבי אלעזר אומר, עד שיהיו יתרות על השנים חדש ויום אחד.
משנה מנוקדת
שָׁנִים בַּנִּדָּר כֵּיצַד?
- יֶלֶד שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הַזָּקֵן,
- נוֹתֵן עֵרֶךְ זָקֵן;
- וְזָקֵן שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הַיֶּלֶד,
- נוֹתֵן עֵרֶךְ יֶלֶד.
- וַעֲרָכִים בַּנֶּעֱרָךְ כֵּיצַד?
- אִישׁ שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הָאִשָּׁה,
- נוֹתֵן עֵרֶךְ אִשָּׁה;
- וְאִשָּׁה שֶׁהֶעֱרִיכָה אֶת הָאִישׁ,
- נוֹתֶנֶת עֵרֶךְ אִישׁ.
- אִישׁ שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הָאִשָּׁה,
- וְהָעֵרֶךְ בִּזְמַן הָעֵרֶךְ כֵּיצַד?
- הֶעֱרִיכוֹ פָּחוֹת מִבֶּן חָמֵשׁ,
- וְנַעֲשָׂה יוֹתֵר עַל בֶּן חָמֵשׁ,
- פָּחוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים,
- וְנַעֲשָׂה יוֹתֵר עַל בֶּן עֶשְׂרִים,
- נוֹתֵן כִּזְמַן הָעֵרֶךְ.
- הֶעֱרִיכוֹ פָּחוֹת מִבֶּן חָמֵשׁ,
- יוֹם שְׁלֹשִׁים, כִּלְמַטָּה מִמֶּנּוּ;
- שְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים, כִּלְמַטָּה מִמֶּנּוּ,
- שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כז, ז):
- "וְאִם מִבֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וָמַעְלָה אִם זָכָר".
- הֲרֵי אָנוּ לְמֵדִים בְּכֻלָּם מִשְּׁנַת שִׁשִּׁים:
- מַה שְּׁנַת שִׁשִּׁים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה,
- אַף שְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה.
- מַה שְּׁנַת שִׁשִּׁים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה,
- הֵן, אִם עָשָׂה שְׁנַת שִׁשִּׁים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה לְהַחֲמִיר,
- נַעֲשֶׂה שְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה לְהָקֵל?
- תַּלְמוּד לוֹמַר: 'שָׁנָה' 'שָׁנָה', לִגְזֵרָה שָׁוָה;
- מַה שָּׁנָה הָאֲמוּרָה בִּשְׁנַת שִׁשִּׁים – כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה,
- אַף שָׁנָה הָאֲמוּרָה בִּשְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה,
- בֵּין לְהָקֵל, בֵּין לְהַחֲמִיר.
- רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר:
- עַד שֶׁיִּהְיוּ יְתֵרוֹת עַל הַשָּׁנִים חֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד:
נוסח הרמב"ם
השנים בנידר - כיצד?
- ילד שהעריך את הזקן - נותן ערך זקן.
- וזקן שהעריך את הילד - נותן ערך ילד.
- וערכים בנערך - כיצד?
- איש שהעריך את האשה - נותן ערך אשה.
- ואשה שהעריכה את האיש - נותנת ערך איש.
- והערך כזמן הערך - כיצד?
- העריכו פחות מבן חמש, ונעשה יתר על בן חמש,
- פחות מבן עשרים, ונעשה יתר על בן עשרים - נותן כזמן הערך.
- העריכו פחות מבן חמש, ונעשה יתר על בן חמש,
[ה] *הערה 1: יום שלשים - כלמטה הימנו.
- שנת חמש, ושנת עשרים - כלמטה הימנה,
- שנאמר: "ואם מבן ששים שנה ומעלה" (ויקרא כז ז),
- הרי אנו למדים כולם משנת ששים -
- מה שנת ששים - כלמטה הימנה,
- אף שנת חמש, ושנת עשרים - כלמטה הימנה.
- הין?
- אם עשה שנת ששים, כלמטה הימנה - להחמיר,
- נעשה שנת חמש, ושנת עשרים, כלמטה הימנה - להקל?
- תלמוד לומר: "שנה", "שנה" - לגזירה שוה,
- מה "שנה" (ויקרא כז ז) האמורה בשנת ששים - כלמטה הימנה,
- אף "שנה" (ויקרא כז ה) האמורה בשנת חמש, ושנת עשרים - כלמטה הימנה,
- בין להקל - בין להחמיר.
- רבי אלעזר אומר: עד שיהו יתרות על השנים - חודש ויום אחד.
פירוש הרמב"ם
[כל זה פשוט ואינו צריך ביאור.]
משנה ה [נוסח הרמבם]
מן הכתוב בתורה יתבאר לך כל זה, וכבר זכרנו אותו בתחילת המסכת שערך בן חמשה פחות ממן עשרים, וערך בן עשרים פחות מערך בן ששים, וערך מי שעבר ששים פחות ערך ממי שלא הגיע לששים. ולפיכך כשאנו אומרים ששנת ששים כלמטה הימנה, הרי זה מוסיף בערך לפי שהוא חמישים שקלים, והעניין יתבאר לך כשתעיין מה שזכרנו בתחילת המסכת.
ורבי אליעזר אומר, נאמר בשנת ששים "ומעלה", ונאמר בפדיון בכור "מבן חדש ומעלה"(במדבר ג, מ), כמו שהוא שם חודש ויום אחד, שבחודש ויום אחד חייב בפדיון בלי ספק לדברי הכל כמו שנתבאר בשמיני מבכורות, כן "מעלה" הנאמר בשנת ששים עד שיוסיף על ששים חודש ויום אחד. ולמד שנת חמש ושנת עשרים משנת ששים בגזירה שווה כמו שעשה תנא קמא.
ואין הלכה כרבי אליעזר:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ילד - מבן עשרים ועד בן ששים, דהוי ערכו חמשים שקלים:
נותן כזמן הערך - דכתיב (ויקרא כז) כערכך יקום ו, אינו נותן אלא כזמן הערך:
יום שלשים כלמטה - אם אמר ערך פלוני קטן עלי, ואותו קטן היה באותו יום בן שלשים, הוי כלמטה ולא אמר כלום. דאין ערך לפחות מבן חודש. דהכי כתיב [שם] ואם מבן חודש:
מבן ששים שנה ומעלה - משמע ששלמה שנת ששים ואז הוא נדון כששים, אבל בשנת ששים נדון כילד:
הן אם עשינו - בתמיה. כלומר, וכי כן הוא, אם עשינו [שנת] ששים כלמטה להחמיר דערך גדול יש לפחות מבן ששים חמשים סלע, וליותר מבן ששים אינו אלא חמשה עשר:
כלמטה ממנה להקל - דערך יותר על בן עשרים, גדול הוא מפחות מבן עשרים. וכן בבן חמש. כדכתיבי בקראי:
רבי אליעזר אומר - לעולם שנת חמש ושנת עשרים ושנת ששים כלמטה, עד שתשלם כל השנה וחודש ויום אחד משנה האחרת. דיליף גזירה שוה למעלה למעלה מבכור, נאמר כאן מבן ששים שנה ומעלה, ונאמר בבכור אדם (במדבר יח) ופדויו מבן חודש ומעלה ח, מה להלן חודש ויום אחד, שאין בכור נפדה פחות מבן חודש ויום אחד, אף כאן עד שיוסיף על ששים חודש ויום אחד ט. ושנת חמש ושנת עשרים ילפינן בגזירה שוה שנה שנה משנת ששים כדיליף ת"ק לעיל ואין הלכה כר' אליעזר:
פירוש תוספות יום טוב
נותן כזמן הערך. פי' הר"ב דכתיב כערכך יקום. תמיהה לי דהאי קרא לא בערך נפשות כתיב אלא בערך מקדיש שדה אחוזתו. ובשדה אחוזה אין דין השגת יד. אלא גרעון כסף. כפי השנים שעברו משנת היובל. ונ"ל דלהכי דרשינן לקרא לענין ערך נפשות. משום דכערכך יקום כוליה מיותר הוא. דלא הל"ל אלא אם משנת היובל יקדיש שדהו. והוא מושב לשלמעלה הימנו זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף שזהו אם משנת היובל יקדיש. ואם אחר היובל יקדיש וגו'. ולמאי אצטריך למכתב כערכך יקום. אלא אם אינו ענין למקדיש שדה אחיזתו דלא אצטריך כלל. תנהו ענין למעריך נפשות:
בין להקל בין להחמיר. כלומר השנים האמורים בענין כולם כלמטה הימנו בין להקל בין להחמיר ששנת חמש ועשרים להקל ושנת ששים להחמיר. אבל לא קאי על הנלמדים בלבד. דבהו אין חלוקת להחמיר:
רבי אליעזר אומר עד שיהיו יתרות על השנים חדש ויום אחד. פירש הר"ב דיליף ג"ש למעלה למעלה מבכור כו'. ונאמר בבכור אדם ופדויו מבן חדש ומעלה. הכי איתא בגמרא. וכתבו התוס' וחפשנו אחר מקרא זה. ולא מצאנוהו כי אם ופדויו מבן חדש תפדה [בפ' קרח] ושמא דריש הכי מדכתיב פדויו מבן חדש. דמשמע מבן חדש ומעלה. מדלא כתיב בן חדש. ע"כ. והכ"מ בריש ה' ערכין. כתב על זה. אבל רש"י נראה דלא הוה גריס ופדויו שכתב וז"ל. ונאמר להלן גבי לוים חדש ומעלה מה להלן חדש ויום אחד כדכתיב מבן חדש ומעלה דכבר נכנס בחדש האחר. אף כאן חדש ויום אחד. עכ"ל. וטעמו מדכתיב בפ' במדבר גבי לוים (במדבר ג') מבן חדש ומעלה תפקדם. עכ"ל הכ"מ. ומ"ש הר"ב אף כאן עד שיוסיף על ששים חדש ויום אחד. ובגמרא ואימא כי התס מה התם חד יומא אף הכא חד יומא א"כ ג"ש מאי אהני. פירש"י. בלא ג"ש ידענא דחד יומא בעינן דהא ומעלה כתיב. ע"כ. ומשמע ודאי דסברא זו דומעלה חד יומא משמע. היא סברא פשוטה ולכ"ע. דאי אמרת דרבנן לא מודו ליכא למימר ג"ש מאי אהני ליה. אלא ודאי דלכ"ע יום אחד למידין ממשמעותה דומעלה דגבי ששים. ותו למדין כולהו שנים מהדדי בג"ש דשנה שנה. והיינו טעמא דהרמב"ם שפוסק [פ"א מה"ע] כרבנן ומצריך יום א'. וא"צ לדחוקים שנדחק בהם הכ"מ. להא דמצריך אף לרבנן יום א' על שלשים במעריך בן חדש [ועיין בפ"ה דנדה משנה ד']:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ו) (על הברטנורא) תמיהה לי, דהאי קרא לאו בערך נפשות כתיב, אלא בערך מקדיש שדה אחוזתו, ובשדה אחוזה אין דין השגת יד אלא גרעון כסף. ונראה לי דמשום דכערכך יקום כולה מיותר הוא כו', ואם אינו ענין כו' תנהו ענין למעריך נפשות:
(ז) (על המשנה) בין כו'. כלומר השנים האמורים בענין כולם כלמטה הימנו, בין כו', ששנת חמש ועשרים להקל, שנת שישים להחמיר. אבל לא קאי על הנלמדים בלבד, דבהו אין חלוקה להחמיר:
(ח) (על הברטנורא) בגמרא. כתבו התוס', וחפשנו אחר מקרא ה ולא מצאנוהו. כי אם ופדויו מבן חדש תפדה. ושמא דריש הכי מדכתיב מבן חדש דמשמע מעלה, מדלא כתיב בן חודש. עתוי"ט:
(ט) (על הברטנורא) ובגמרא, ואימא כי התם, מה התם חד יומא אף הכא חד יומא. א"כ גזירה שוה מאי אהני. פירש"י, בלא גזירה שוה ידענא דחד יומא בעינן, דהא ומעלה כתיב. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
שנים בנידר כיצד וכו': ביד פ"א דהלכות ערכין סי' י"ו וברפ"ג. ובת"כ פרשה ג' דפרשת בחוקותי. ובראש פי' רעז"ל ילד מבן עשרים וכו' אמר המלקט כן פי' רש"י ז"ל ונלע"ד דלאו דוקא דה"ה בקטן משעה שהוא מופלא אם העריך לבן ששים או לבן עשרים או לבן חמש:
נותן כזמן הערך: מלת כזמן זו ודאי צריך להיות בכאף:
ת"ל שנה שנה לג"ש: כלומר הקישא הוא ואין משיבין על ההיקש בין להקל בין להחמיר הרגמ"ה ז"ל:
ר' אליעזר: ביוד. אבל הר"ר יהוסף ז"ל לא הגיה בה יוד. וכתב עוד כך מצאתי דגרסי' משנת ונ"ל לפ' דה"ק אף כל שנה מאלה השתי שנים שנאמרו בפרשה בין אותה של שנת חמש בין אותה של שנת ששים היא כלמטה ממנה ע"כ. בפי' רעז"ל דיליף ג"ש מעלה מעלה מבכור נאמר כאן מבן ששים שנה ומעלה ונאמר בבכור אדם ופדויו מבן חודש ומעלה ע"כ. אמר המלקט כתבו תוס' ז"ל חפשנו אחר מקרא זה ולא מצאנוהו כי אם ופדויו מבן חודש תפדה ושמא דריש הכי מדכתיב ופדויו מבן חודש דמשמע מבן חודש ומעלה מדלא כתיב בן חודש ע"כ. אכן רש"י ז"ל נראה דגריס כמו שנמצא בקצת ספרי יד מדוייקים נאמר כאן ומעלה ונאמר להלן מבן חודש ומעלה מה להלן חדש ויום אחד אף כאן חודש ויום אחד שפי' רש"י ז"ל ונאמר להלן גבי לוים חדש ומעלה מה להלן וכו' וכן דקדק ג"כ בכסף משנה שם פ"א דרש"י ז"ל נראה דלא הוה גריס ופדויו שכתב וז"ל ונאמר להלן גבי לוים חדש ומעלה מה להלן וכי'. ורבינו עובדיה ז"ל תפס דרך תוס' ז"ל דמבכור יליף שהיא ג"כ גירסת הרמב"ם ז"ל והרגמ"ה ז"ל. וז"ל תוספי הרא"ש ז"ל ופדייו מבן חדש ומעלה מקרא זה אינו נמצא אלא כתיב ופדויו מבן חדש תפדה אלא דאמרינן בפ' יש בכור דאינו רשאי לפדות את הבכור עד יום שלשים ואחד וגמרי' חדש חדש ממדבר דכתיב ביה ומעלה הלכך חשוב כאלו כתיב ופדויו מבן חדש ומעלה ע"כ. ודוק במה שכתבתי בפ' יש בכור סימן ויו. וביד פ"א דהלכות ערכין סימן ג'. עוד בסוף פי' רעז"ל ושנת חמש ושנת עשרים ילפי בג"ש שנה שנה וכו' אמר המלקט ומופנה הוא דשנה יתירי כתיבי דמצי למיכתב ואם מבן חמש שנים ועד בן עשרים ואנא ידענא דעשרים נמי בשנים מישתעי שנה למה לי וכן בששים שנה דאי לאו מופנה איכא למיפרך כדפריך במתני' הן אם עשה וכו' ומתני' דמצריך קרא למילף דשנת עשרים כלמטה אתיא אפי' כרבי דאמר בעלמא עד ועד בכלל משום דהכא שקולי משקלי קראי דמכדי כיון דכתיב מבן חדש ועד בן חמש שנים תו מבן חמש ועד בן עשרים למה לי הל"ל ועד בן עשרים והיה ערכך וגו' ועד בן ששים שנה והיה ערכך וגו' פי' רש"י ז"ל מדכתיב מבן חדש ועד בן חמש שנים והיה ערכך וגו' ואמרינן עד ועד בכלל אליבא דרבי הרי בן חמש כלמטה הדר כתיב ואם מבן חמש שנים ועד בן עשרים וגו' מבן חמש ובן חמש בכלל הרי שנת חמש כלמעלה לרבי הלכך לרבי שקולים הם המקראות ויש להכריעם כלמטה ויש להכריעם כלמעלה ואי לאו ג"ש לא קמא לן הכרעה להיכא:
תפארת ישראל
יכין
ילד: שיודע לשם מי מעריך:
שהעריך את הזקן: ילד וזקן שנקט תנא לאו דוקא, רק ר"ל שהיה המעריך פחות בשנים מהנערך:
נותן כזמן הערך: נקט הנך לאשמעינן דאפילו לקולא אמרינן דאזלינן בתר זמן הערך. וכ"ש דאזלינן בכה"ג לחומרא. וכגון שהעריך פחות מבן ששים ונעשה בן ששים צריך ליתן נ' סלע:
יום שלשים כלמטה ממנו: דבהעריך את פחות מבן ל' יום או ביום ל' שלו, אינו נותן כלום:
הן: ר"ל ואם תאמר וכי כך הוא:
אם עשה שנת ששים כלמטה ממנה להחמיר: דערך הפחות מששים מרובה על ערך יתר מבן ס':
נעשה שנת חמש ושנת עשרים כלמטה ממנה להקל: דהערך של מי שאינו עדיין בן ה' וכ' הוא פחות מערך של בן ה' וכ':
בין להקל בין להחמיר: דדוקא לעיל דבעי למילף במה מצינו, מחלקינן בין להקל או להחמיר, משום דמה מצינו אדם דן מעצמו, ולהכי מסתבר שאין ללמוד קולא וחומרא מהדדי. אבל הכא ג"ש שאין אדם דן אותה מעצמו אם לא שמקובל הלממ"ס, וודאי אין לחלק בין קולא לחומרא:
חדש ויום אחד: ר"ל שנת ה' וכ' וס', בכולן נחשב כלמטה ממנו, עד שיהיה הנערך, חודש ויום א' יתר על שנת ה' וכ' וס'. דיליף מפדיון בכור, דצריך ג"כ שיהיה בן ל' ויום א'. דילפינן מבכורות המדבר שכשנפדו ע"י משה, דכתיב גביה, מבן חודש ומעלה תפקדם [כבכורות פ"ח מ"ו]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת