תפארת ישראל על ערכין ד

משנה ערכין, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

<< · תפארת ישראל · על ערכין · ד · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

השג יד בנודר:    ר"ל מה שהעני נדון בערכין כפי השגת ידו, בתר נודר אזלינן ולא בתר נידר, וכדמפרש לקמן:

והשנים בנידר:    דמה שיש חילוק בערכין בשנים, אזלינן בתר נידר, דילד שהעריך זקן נותן ערך זקן:

והערכים בנערך:    ר"ל החילוק שבערכין בין זכר לנקבה, אזלינן בתר נערך ולא בתר מעריך. ול"מ היה נ"ל דעורכין קרינן בחולם:

והערך בזמן הערך:    כדמפרש לקמן, דבהעריך א"ע כשהוא ילד, וכשמשלם הוא זקן, משנם כפי חיובו בשעה שהעריך א"ע:

משנה ב

אף בערכין כן:    ר"ל אילו אתרמי בערכין דומיא דקרבנות, אז דינו כקרבנות, רק עני שהעריך לעשיר דקאמרת שאין דינו כקרבנות, ה"ט משום דלא דמי אהדדי, וכדמפרש:

שאין העשיר חייב כלום:    והא דקאמר ערך של זה עלי, לא נתכוון רק לפי מדת שנות הנערך כך יתחייב, הלכך נידון כפי השג יד הנודר. אבל מצורע, שאמר עליו אחר, קרבנות של מצורע זה עלי, הרי המצורע חייב להביא, להכי משלם זה כפי חיוב המצורע. ואת"ל עכ"פ מה נ"מ בין דידי לדידך, הרי בין כך או כך נותן בערך כפי הנודר. להכי מסיים אבל וכו':

ושמע העני ואמר מה שאמר זה עלי:    הרי זה דמי למצורע, ולדידי נותן וכו':

נותן ערך עשיר:    ואם עני הוא נותן כל מה שיש לו, והשאר נשאר חוב עליו. [וכחכמים לעיל רפ"ב]. אבל לדידך דקאמרת סתמא דאזלינן בתר הנודר, ולא מחלקת בין שהנידור מחוייב או לא, א"כ גם בכה"ג נותן ערך עני, דהיינו כפי הנודר:

או עשיר והעני:    ר"ל עני שהעריך, וקודם שהעריכו הכהן כמה יתן, נתעשר, או שהיה עשיר כשהעריך, ונתעני קודם שהעריכו הכהן:

נותן ערך עשיר:    ואם הוא עני נותן כל מה שיש לו, והשאר ישאר חוב עליו שכשיהיה לו ישלם. [וקמ"ל הכא דבכה"ג אינו נכלל במאי דקאמר במשנה א' דהערך בזמן הערך, דהיינו רק לעניין זמן סך שנות המעריך גופיה, ולא לעניין זמן השגת ידו. ולהכי קאמר כזמן הערך, ולא קאמר כזמן הנדר. ואפ"ה נקט הך בבא הכא, ולא לקמן כשמפרש הערך בזמן הערך, משום דאיירי הכא בשהעריך כשהוא עני או כשהוא עשיר, להכי נקט נמי כשהעריך כשהוא עני והעשיר או איפכא]:

משנה ג

אבל בקרבנות:    של מצורע:

אפילו אביו מת והניח לו רבוא:    ר"ל אפילו אם בשעה שנתחייב בקרבן היה אביו גוסס, והרי רוב גוססין למיתה, ועכשיו מת, וירש רבוא:

ספינתו בים ובאו בריבואות:    עדיין לא באו בשעה שנתחייב. ולא מיירי שהיה הסחורה שלו, דאם כן עשיר היה. רק ר"ל שפסקו לו רבואות שכר ספינתו. והרי שכירתו אינה משתלמת רק לבסוף [כב"מ פ"ט מי"א]. ואי משום ספינתו. האי תנא ס"ל כמ"ד דמניח לו הגזבר להמעריך הדבר שמתפרנס ממנו [כפ"ו מ"ג]. ולא קיי"ל כן, דעכ"פ ספינה לא נחשבת כלי אומנת:

משנה ד

ילד:    שיודע לשם מי מעריך:

שהעריך את הזקן:    ילד וזקן שנקט תנא לאו דוקא, רק ר"ל שהיה המעריך פחות בשנים מהנערך:

נותן כזמן הערך:    נקט הנך לאשמעינן דאפילו לקולא אמרינן דאזלינן בתר זמן הערך. וכ"ש דאזלינן בכה"ג לחומרא. וכגון שהעריך פחות מבן ששים ונעשה בן ששים צריך ליתן נ' סלע:

יום שלשים כלמטה ממנו:    דבהעריך את פחות מבן ל' יום או ביום ל' שלו, אינו נותן כלום:

הן:    ר"ל ואם תאמר וכי כך הוא:

אם עשה שנת ששים כלמטה ממנה להחמיר:    דערך הפחות מששים מרובה על ערך יתר מבן ס':

נעשה שנת חמש ושנת עשרים כלמטה ממנה להקל:    דהערך של מי שאינו עדיין בן ה' וכ' הוא פחות מערך של בן ה' וכ':

בין להקל בין להחמיר:    דדוקא לעיל דבעי למילף במה מצינו, מחלקינן בין להקל או להחמיר, משום דמה מצינו אדם דן מעצמו, ולהכי מסתבר שאין ללמוד קולא וחומרא מהדדי. אבל הכא ג"ש שאין אדם דן אותה מעצמו אם לא שמקובל הלממ"ס, וודאי אין לחלק בין קולא לחומרא:

חדש ויום אחד:    ר"ל שנת ה' וכ' וס', בכולן נחשב כלמטה ממנו, עד שיהיה הנערך, חודש ויום א' יתר על שנת ה' וכ' וס'. דיליף מפדיון בכור, דצריך ג"כ שיהיה בן ל' ויום א'. דילפינן מבכורות המדבר שכשנפדו ע"י משה, דכתיב גביה, מבן חודש ומעלה תפקדם [כבכורות פ"ח מ"ו]: