משנה ערכין ב ו

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת ערכין · פרק ב · משנה ו | >>

אין פוחתין משנים עשר לוים עומדים על הדוכן, ומוסיפין עד לעולם.

אין קטן נכנס לעזרה לעבודה אלא בשעה שהלוים עומדים בשיריט, ולא היו אומרים בנבל וכנור אלא בפה, כדי ליתן תבל בנעימה.

רבי אליעזר בן יעקב אומר, אין עולין למנין, ואין עומדים על הדוכן, אלא בארץ היו עומדין, וראשיהן מבין רגלי הלוים, וצוערי הלוים היו נקראין.

אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁנֵים עָשָׂר לְוִיִּם עוֹמְדִים עַל הַדּוּכָן,

וּמוֹסִיפִין עַד לְעוֹלָם.
אֵין קָטָן נִכְנָס לָעֲזָרָה לַעֲבוֹדָה,
אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהַלְוִיִּם עוֹמְדִים בְּשִׁיר,
וְלֹא הָיוּ אוֹמְרִים בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר אֶלָּא בַּפֶּה,
כְּדֵי לִתֵּן תְּבָל בַּנְּעִימָה.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:
אֵין עוֹלִין לַמִּנְיָן,
וְאֵין עוֹמְדִים עַל הַדּוּכָן,
אֶלָּא בָּאָרֶץ הָיוּ עוֹמְדִין,
וְרָאשֵׁיהֶן מִבֵּין רַגְלֵי הַלְוִיִּם;
וְצוֹעֲרֵי הַלְוִיִּם הָיוּ נִקְרָאִין:

אין פוחתין משנים עשר לויים עומדין על הדוכן - ומוסיפין עד לעולם.

אין קטן נכנס לעזרה לעבודה,
אלא בשעה שהלויים אומרין בשיר.
ולא היו אומרין בנבל וכינור -
אלא בפה - כדי ליתן תבל בנעימה.
רבי אליעזר בן יעקב אומר:
אין עולין מן המנין,
ולא עומדין על הדוכן,
אלא בארץ היו עומדין,
וראשיהן כבין רגלי הלויים,
וצוערי הלויים - היו נקרין.

אלו השנים עשר לווים כנגד תשעה כנורות ושני נבלים וצלצל ואי אפשר להיות פחות מהן.

ודע שהחצוצרות מוסיפין על מניינם עד מאה ועשרים ולא יותר, וזולתן מן החצוצרות שאמרו עד לעולם אין להם קצבה.

ונבל וכנור - מכלי היתרים, ומשתנים בשינוי המיתרים אם מעט ואם הרבה.

וכבר אמרנו שעיקר השירה בפה.

ותבל - בנעימה, רוצה לומר להנעים הקול ולמשוך אותו.

אחר כך אמר רבי אליעזר בן יעקב, שהאומרים השיר על הכלים ואין אומרים בפה אינן עולין ממניין שנים עשר לווים, ואין עומדים עם לווים על הדוכן, אלא בארץ היו עומדין, וראשיהם מבין רגלי הלווים, וצוערי הלווים היו נקראין, נגזר מן צער, רצוני לומר שהיו מצערין להן ומצטערים אותן, לפי שניגון כליהם היה מסתיר יופי נעימות שיר הלווים שהיו אומרים שירה בפה.

ומה שאמר אין קטן - רצונו לומר שבתחילת היכנסו לעבודה, לא יתחיל אלא בשעת שהלווים אומרים שירה:


אין פוחתין משנים עשר לוים - תשעה לתשעה כנורות, ושנים לשתי נבלים, ואחד לצלצל יח:

דוכן - כמין אצטבא שהלוים עומדים עליה:

אין קטן נכנס - אין לוי קטן נכנס לעזרה לשום עבודה, כגון לכבד את העזרה ולהגיף את הדלתות:

אלא בשעה שהלוים עומדים - על הדוכן בשיר אז נכנסים לוים קטנים לשורר עמהם:

ולא היו - אותם קטנים אומרים בנבל וכנור, אלא בפה:

כדי ליתן תבל - ליתן תבלין בנעימת הלוים. לפי שקול הקטנים דק וצלול ומתבל את קול הגדולים:

לא עולין - אותן קטנים למנין שנים עשר לוים הצריכים לדוכן כ:

ואין עולין - על האצטבא המוכנת לדוכן. אלא בארץ היו עומדים:

וצוערי הלוים היו נקראים - שהיו מצערים את הלוים הגדולים, שאין יכולים לבסם ולהנעים קולם כמותם:

אין פוחתין מי"ב לוים. ל' הר"ב תשע לט' כנורות. ושנים לשני נבלים וא' לצלצל. אבל חצוצרות כהנים היו מחצצרים כדמוכח קרא דלעיל. והכי תנן במ"ג פרק בתרא דתמיד. ומיהו קשיא לי למ"ד עיקר שירה בפה והכי קי"ל. כמ"ש לעיל. הני י"ב לוים כנגד מי. ולשון הרמב"ם [בפי']. אלו הי"ב לוים כנגד ט' כנורים וכו'. ועוד פירש בדראב"י דאין עולין מן המנין. אותן שאומרים שיר על הכלים ולא בפה. אינן עולין ממנין י"ב לוים. ועמ"ש לקמן בדבור אין עולין כו'. ובגמ' הני כנגד מי אמר רב פפא כנגד ע' כנורות כו' שנאמר (ד"ה יז' כ"ה) הוא ואחיו ובניו י"ב ושם כתוב כל אלה על ידי אביהם בשיר בית ה' במצלתים נבלים וכנורות. ויתכן לומר שהיו אומרים בפה ומנגנים ג"כ בכלי שיר. והכי משמע דכתיב בתחלת הפרשה הנבאים בכנורות בנבלים ובמצלתים. ולישנא דנבאים בפה משמע וזו סיוע לר' חנינא בן אנטיגנוס דמתני' ד'. ואינך תנאי סברי דאע"פ שכך היה לא לעכב נבחרו הם דוקא.

הדוכן. פירש הר"ב אצטבא כו'. עיין ספ"ב דמדות:

אלא בשעה שהלוים עומדים בשיר. גמ' דאמר קרא (עזרא ג') ויעמד ישוע ובניו ואחיו קדמיאל ובניו וגו'. פי' התוס' דסיפיה דקרא בניהם ואחיהם הלוים בניהם ל"ל והלא הזכיר [בכל] א' בניו אלא ש"מ דלהכי כתביה דהוה מיותר ומשמע קטנים:

אין עולים למנין. פירש הר"ב למנין הלוים הצריכים לדוכן. וכן לשון רש"י ומהכא נמי מוכרח דהא דפי' הר"ב לעיל י"ב לוים לכנורות כו' דלא פירש כן. אלא כלומר כנגד ולא שהיו מנגנים בכלים ולא בפה דאל"כ מאי קאמר ראב"י שאין עולין למנין. הא ת"ק כבר אמר כן שהקטנים לא היו אומרים בכלי. וא"כ אינם ממנין אלו האומרים בכלי ועיין לעיל כתבתי ל' הרמב"ם שמפרש הא דאין עולין בענין אחר:

(יח) (על הברטנורא) אבל חצוצרות, כהנים היו מחצצרים, כדמוכח קרא דלעיל כו'. ועתוי"ט:

(יט) (על המשנה) אלא כו'. בגמרא יליף ליה מקרא:

(כ) (על הברטנורא) ומהכא מוכרח דהא דפירש הר"ב לעיל י"ב לוים לכנורות [שהם היו אומרים בפה ג"כ, דהא עיקר שירה בפה], ולא פירש כן אלא כלומר כנגד, אלו שהיו מנגנים בכלים ולא בפה, דאל"כ מאי קאמר ראב"י שאין עולים למנין, הא ת"ק כבר אמר כן שהקטנים לא היו אומרים בכלי, וא"כ אינם ממנין אלו האומרים בכלי. והר"מ מפרש, דאותן הי"ב שמנגנים בכלי ולא בפה אין עולין למנין. ועתוי"ט:

אין פוחתין:    משנים עשר לוים תשעה לט' כנורות ושנים לשני נבלים ואחד לצלצל עכ"ל רעז"ל ושתי חצוצרות כהנים תוקעין בהם ולא לוים והכי תנן בפ' בתרא דתמיד שני כהנים עומדים על שלחן החלבים ושתי חצוצרות בידם ולא חש התם למיתני כנורות וחלילים לפי שלא היו בכהנים אלא בלוים וק"ק דקתני התם והקיש בן ארזא בצלצל ושמא דחדא מינייהו נקט תוס' ז"ל:

אין קטן נכנס לעזרה לעבודה אלא בשעה שהלוים עומדים (מ"מ אומרים) בשיר:    פי' אז נכנסין לוים קטנים לשורר עמהם ומפיק לה ר' יוחנן בגמרא מקרא דכתיב ויעמוד ישוע בניו ואחיו קדמיאל ובניו בני יהודה כאחד לנצח על עושי המלאכה בבית האלהים בני יונדב בניהם ואחיהם הלוים ופי' הרגמ"ה ז"ל ובני יהודה היו קטנים מלמד שכולן היו מנצחין בשיר גדולים וקטנים והרא"ש ז"ל כתב בשם הר"ר אלחנן ז"ל דמיתורא דקרא דריש דלמה ליה למיכתב בני יהודה הרי הזכיר כל אחד בניו ישוע ובניו קדמיאל ובניו אלא להשמיענו דקטנים עולין לדוכן עם הגדולים ע"כ אבל ר"י ז"ל כתבו התוס' בשמו דמיתורא דמלת בניהם קא דריש דבניהם למה לי והלא הזכיר כל אחד בניו אלא ש"מ דלהכי כתבי' דהוי מיותר ומשמע קטנים ע"כ. וביד פ"ה דהלכות כלי המקדש סימן ט"ו. וכתב שם בכסף משנה דמשמע ליה לרבינו ז"ל דהא דקתני אין קטן נכנס וכו' הה"נ דמיירי בכהן דמ"ש והכי משמע מדקתני לעבודה דמיירי בכהן דאילו בלוי שאומר בשיר אינה עבודה אלא עבודת עבודה ועוד שהאומר בשיר אינו עובד עבודה אחרת דמשורר ששיער במיתה וא"כ מאי לעבודה דקתני הלכך משמע דה"ק אין קטן לוי וכהן נכנס לעזרה לוי לעבודת לוי וכהן לעבודת כהן אלא לוי בשעה שהלוים עומדין בשיר וכיון דשייך בכהן לישנא דעבודה אע"ג דבלוי הוי עבודת עבודה לית לן בה וצריך לומר לדעת רבינו דקטן דתנן היינו שהביא שתי שערות דאילו פחות מכאן פסול הוא לעבודה ע"כ אבל הראב"ד ז"ל שם בהשגות ס"ל דלא מיירי אלא בלוי בלבד:

לא היו אומרים לא בנבל ולא בכנור:    נבל לחוד וכנור לחוד ואפילו לר' יהודה דיליף דכנור של עולם הבא של עשר נימין מקרא דכתיב עלי עשור ועלי נבל ומקרא דכתיב הודו לה' בכנור בנבל עשור זמרו לו דמשמע דנבל וכנור חד הוא שאני כנור דלעולם הבא דאיידי דנפישין נימין דידיה נפיש קליה כי נבל וקרי ליה קרא נבל:

כדי ליתן תֵבַל:    התיו בנקודת צירי והבית בנקודת פתח וכך מצאתי מנוקד בפי' הרגמ"ה ז"ל כתיבת יד. ובערוך בערך תבל לא היו אומרים לא בנבל ולא בכנור אלא בפה כדי ליתן תבלין בנעימה פי' לפי שקול הילדים הוא דק היה קולם מנעים את השירה כמו התבלים המנעימין את האכילה ע"כ:

ואין עומדין על הדוכן:    נ"א ולא עולין לדוכן:

ר' אליעזר בן יעקב אומר:    אין עולין למנין ואין עומדין על הדוכן הרמב"ם ז"ל מפ' דלא קאי אקטנים אלא אאומרים שירה בכלי וז"ל אח"כ אמר ראב"י שהאומרים השיר על הכלים ואין אומרים בפה אינם עולים ממנין י"ב לוים ואין עומדין עם לוים על הדוכן אלא בארץ היו עומדין וראשיהן מבין רגלי הלוים וצוערי הלוים היו נקראים נגזר מן צער רצונו לומר שהיו מצערין אותם לפי שניגון כליהם היה מסתיר יופי נעימו' שיר הלוים שהיו אומרים שירה בפה עכ"ל ז"ל וכן ג"כ פי' בפ"ג דהלכות כלי המקדש:

מבין רגלי הלוים:    תוס' ס"פ לולב הגזול ודפ"ק דחולין דף כ"ד והר"ר יהוסף ז"ל הגיה כבין רגלי:

וצוערי הלוים היו נקראים:    גמרא תנא וסועדי הלוים היו נקראין כלומר עוזרים ותנא דירן קרי להו ציערי משום דלוים גדולים קולם עבה ולוים קטנים קולם דק ויפה ומצערים את הלוים שאין יכולים לבסם את קולם כמותם:

יכין

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בועז

פירושים נוספים