משנה עירובין ג ח

ודמיון מאמר רבי יהודה הוא זה, אם יש לפניו שני סלין מטבל וירמוז אל הסל האחד ויקרא אותו ראשון, ויאמר ביום טוב ראשון "אם היום חול שמותר להוציא בו תרומות ומעשרות, זה הסל הראשון תרומה ומעשרות על הסל השני, ואם היום קודש אין בדברי כלום". ולמחר יאמר "אם היום חול זה הסל עצמו שרמזתי לו אתמול הוא תרומה ומעשרות על הסל השני, ויהיה מותר לאכול הסל השני, ואם היום קודש אין בדברי כלום". ויהיה מותר לאכול הסל השני ביום טוב שני בהכרח, לפי שאם יום טוב שני קודש תנאו ביום טוב ראשון קיים, ואם היום הראשון הוא קודש תנאו ביום טוב שני קיים.

וכמו כן ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני על זה הדרך. כי אם הראשון קודש השני חול ותהיה מותרת לאכילה, ואם יום טוב שני קודש הראשון חול והחול הוא שהכין ליום טוב כאשר התבאר ויתפרש במסכת ביצה.

וכל זה הוא לפי מה שסבר שהן שתי קדושות.

והשמיענו אלו השלוש הלכות ללמדך כוח סברתו. כי הוא ישים אותם שתי קדושות לעניין העירוב שאינו עושה שם מלאכה, ולעניין כלכלה ולא יגזור שמא יפריש ממנה תרומה באחד מן הימים, וכן לעניין ביצה לא יגזור שמא יאכל נולד ביום טוב והוא אסור כאשר יתבאר בביצה.

וכבר בארתי לך שהלכה כרבי יהודה באלו הדברים כולם, אבל לא בשני ימים טובים של ראש השנה לפי שהן קדושה אחת:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

מתנה אדם על הכלכלה - סל שיש בו פירות טבלים, מתנה עליו ביום טוב ראשון של ראש השנה ואומר, אם היום חול תהא זו תרומה על אלו, ואם היום קודש אין בדברי כלום. שאין מגביהין תרומה ביום טוב. ולמחר הוא אומר אם אתמול קודש והיום חול תהא זו שאמרתי אתמול תרומה על אלו, ואם היום קודש ואתמול חול כבר היא תרומה. ואוכל כלכלה המתוקנת ומשייר התרומה:

ולא הודו לו חכמים - הוא ר' יוסי כדאמרן, דסבר קדושה אחת הן ואין מגביהים בהם תרומה. ודוקא בשני ימים טובים של ראש השנה כדפרישית לעיל:

וכן ביצה שנולדה בראשון - של ראש השנה:

תאכל בשני - דאם הראשון קודש השני חול וביצה שנולדה ביו"ט מותרת בחול דאין הכנה לחול. ואם הראשון חול והשני קדש נמצא שחול מכין ליו"ט ושפיר דמי:

ולא הודו לו חכמים - בשני י"ט של ר"ה בלבד דקדושה אחת הן. אבל בשני ימים טובים של גליות מודים לו :

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

ועוד אמר ר"י כו'. וצריכא דאי אשמעינן בערוב בהא קאמר ר"י משום דלא קעביד מידי אבל כלכלה דמחזי כמתקן טיבלא אימא מודה להו לרבנן ואי אשמעינן הני תרתי משום דליכא למגזר עלייהו אבל ביצה דאיכא למגזר בה משום פירות הנושרים ומשום משקין שזבו (כדאיתא בשמעתא קמייתא דביצה) אימא מודה להו לרבנן צריכא. גמ'. [ועיין בפ"ב מ"ה מ"ש שם בס"ד]:

מתנה אדם כו'. כתב הר"ב ולמחר הוא אומר כו' ואם היום קדש כו'. הכי תניא בגמ' וכתב הר"ר יונתן שלא הוצרכו לומר ביום שני אם היום קדש כו' אלא כדי שיתן אל לבו שהיום קודש ולא יזלזל במלאכה דדי היה לו שיאמר אם היום חול תהא זו תרומה על זו:

וכן ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני. פי' הר"ב הראשון קדש כו' דאין הכנה לחול. עיין בפירושו לריש מס' ביצה:

ולא הודו כו'. פירש הר"ב דבב' ימים טובים של גליות מודים וליכא למימר מיגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולה יומא כדפסקינן בסוף פרק ג' דשבת דהתם ההיא יומא דשבתא דאסרינן ביה ודאי קדש. ובין השמשות הוא הספק אמרינן מיגו כו'. אבל הכא יום השני שבו ניקום ונאסר הוא עצמו הספק הלכך ליכא למימר מגו וכו':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(כג) (על המשנה) ועוד אר"י. וצריכא דאי אשמעינן בערוב בהא קאמר ר"י משום דלא קעביד מידי אבל כלכלה דמחזי כמתקן טיבלא אימא מודה להו לרבנן. ואי אשמעינן הני תרתי משום דליכא למגזר עלייהו אבל ביצה דאיכא למגזר בה משום פירות הנושרין ומשום משקין שזבו אימא מודה להו לרבנן קמ"ל. גמרא:

(כד) (על הברטנורא) ולא הוצרכו לומר ביום ב' אם היום קודש כו' אלא כדי שיתן אל לבו שהיום קודש ולא יזלזל במלאכה דדי היה לו שיאמר אם היום חול תהיה זו תרומה על זו. הרי"כ:

(כה) (על הברטנורא) וליכא למימר מיגו דאתקצי לביה"ש אתקצי לכוליה יומא כדבספ"ג דשבת דהתם האי יומא דשבתא דאסרינן ביה ודאי קדש וביה"ש הוא הספק אמרינן מגו כו' אבל הכא יום השני שבו ניקום ונאסר הוא עצמו הספק הלכך ליכא למימר מיגו כו':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

ועוד א"ר יהודה מתנה וכו':

וכן ביצה וכו': , פ"ק דביצה דף ג' ומאי דקשה אמתני' מההיא דאין סוחטין את הפירות דבשבת ר"פ חבית נכתב שם:

ולא הודו לו: ספ"א דהלכות יום טוב:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

ועוד אמר רבי יהודה מתנה אדם על הכלכלה: סל פירות טבל:

ביום טוב ראשון ואוכלה בשני: שאומר כך בא' דר"ה, "אם היום קודש, א"א להפריש תרומות ומעשרות, ואם היום חול, יהיו אלו תרומה על השאר". ולמחר יחזור ויאמר, "אם היום קודש כבר הפרשתי מאתמול, ואם היום חול, הריני תורמן היום". ולהכי צ"ל "אם היום קודש", כדי שלא יזלזלו בו:

וכן ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני: דבין אם יום ראשון קודש או שני קודש, מותר בשני. וקמ"ל כלכלה אף דמחזי כמתקן טבל, וקמ"ל ביצה, לאשמעינן דלא גזרינן משום פירות הנושרין או משקין שזבו:

ולא הודו לו חכמים: מטעם הנ"ל. וכ"כ ביום טוב ובשבת הסמוכין זה לזה, מהאי טעמא נולדה בזה אסורה בזה. אבל בב' יו"ט של גליות, מודו דשרי. והכי קיי"ל (שו"ע או"ח, תקיג):

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי