משנה עוקצין ג יב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת עוקצין · פרק ג · משנה יב | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

אמר רבי יהושע בן לוי, עתיד הקדוש ברוך הוא להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות, שנאמר (משלי ח) "להנחיל אוהבי יש ואוצרתיהם אמלא".

*אמר רבי שמעון בן חלפתא, לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר (תהלים כט) "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום"טו.

משנה מנוקדת

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻעַ בֶּן לֵוִי, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַנְחִיל לְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק שְׁלֹש מֵאוֹת וַעֲשָׂרָה עוֹלָמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (מִשְׁלֵי ח, כא), לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא, לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים כט, יא), יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.

נוסח הרמב"ם

אמר רבי יהושע בן לוי עתיד הקדוש ברוך הוא להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות שנאמר להנחיל אוהביי יש ואוצרותיהם אמלא (משלי ח כא) אמר רבי שמעון בן חלפתא אין לך כלי שהוא מחזיק ברכה אלא שלום שנאמר ה' עוז לעמו ייתן ה' יברך את עמו בשלום (תהלים כט יא).

פירוש הרמב"ם

לפי שהשלים כל דיני ההלכה הקודמת כמו שפרט חתם הדברים בגמול:

וענין אמרו שלש מאות ועשרה עולמות כאילו קובצו מעדני העולם הזה בכללם לפי חילוק מיני מעדניהם ואחר כך נכפל אותו המקובץ שלש מאות ועשר פעמים היה מה שיגיע אחד מן הצדיקים ממעדני העולם הבא כמו זה אמנם התעדן הזמן הזה אינו נחקר אבל כל נפש תזכה לחיי העולם הבא ולא תאבד לעולם והוא ענין יש ר"ל המציאות התמידי אשר לא יחקר לפי שיש הוא המציאות ואין הוא האפיסה וכאילו אומר כי אוהבי אנחיל את המציאות בפשיטות ואין שם מציאות האמתי אלא ההתמדה והוציא בפסוק הזה גדול התענוג על דרך משל ומספרם יש ג' מאות ועשרה וזה על דרך התעוררות בלבד כי אותו התענוג גדול אמנם האמת כי כמו שאין שווי בין הנחקר לאשר אינו נחקר כן אין שווי בין אלה המעדנים אשר אצלינו ואותם התענוגים וכבר ביארנו מזה קצת במסכת סנהדרין (פ"י):

כבר השלמנו החבור הזה כפי מה שהבטחנו ואני אשאלהו יתברך ואתחנן אליו שיצילנו מן השגיאות ומי שימצא בו טעות או נתבאר לו בפי' הלכה מן ההלכות פירוש טוב מאשר פירשתיו יעורר על זה וינצל אותי בהתנצלות כי מה שהשתדלתי בו אינו מעט ולא קרוב אצל מי שיש לו פרעון ושכר טוב וכ"ש בהתעסקות מחשבתן בכל עת באנחות הזמן ובמה שגזר האלהים עלינו מן הגלות והגדוד בארצות מקצה השמים ועד קצה השמים ואולם שכר זה כבר בא גלות מכפרת עון יודע יתברך כי מהן הלכות תליתי פירושם במסעות הדרך ומהם ענינים כתבתים ואני עליתי בספינות בים המלח ודי בזה ענין לבאר להיותי מעיין בחכמות אחרים אמנם פשטתי זה הענין לביאור ההתנצלות למי שירצה לכתוב לתופש שיתפוש ואינו ראוי לגנותו בתפישתו אבל מושכר מן האלהים על זה אהוב אצלי לפי שהוא מלאכת ה' ומה שספרתיו מעניני הזמן חבור הפירוש הזה הוא אשר חייב העכבה בו זמן ארוך:

אני משה בר מיימון הדיין ברבי יוסף החכם בר יצחק הדיין בר יוסף הדיין בר עובדיה הדיין בר' שלמה הרב ברבי עובדיה הדיין זצ"ל התחלתי לחבר פירוש זה הספר ואני בן שלש ועשרים שנה והשלמתיו במצרים ואני בן שלשים שנה שהיא שנת ט' וע' לשטרות. ברוך נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה:

פירוש רבינו שמשון

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק - סמך מאמר זה לכאן, להודיע בחתימת המשנה מתן שכרן של צדיקים לומדים ומקיימים כל מה שכתוב במשנה:

שלש מאות ועשרה עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש - יש, בגימטריא הכי הוי, שלש מאות ועשר. כלומר שההנאה וקורת רוח שיש לכל צדיק וצדיק בעולם הבא הוא שלש מאות ועשר פעמים כנגד כל העולם הזה, שאין העולם הזה כולו אלא חלק משלש מאות ועשר ממה שיש לכל צדיק וצדיק נחלה לעולם הבא:

פירוש תוספות יום טוב

אמר ריב"ל. חשבו הרמב"ם עם התנאים בפ"ב מי' פרקיו שהקדים לפי' המשניות. ולקמן אכתוב על זה:

לכל צדיק וצדיק. נ"ל לומר בין האוסר. ובין המתיר. וזה ג"כ טעם יפה לסמוך מאמר זה בסיום המשנה. לומר שגם שניהם החולקים. הואיל וכוונתם לשמים. אוהבים הם. כך נ"ל. [ובני האלוף מהר"ר משה שי' אמר. שלכך אמר לכל צדיק וצדיק לפי שמצינו שני מיני צדיקים אחד צדיק גמור. ואחד שאינו גמור. כמ"ש רז"ל בצדיק וטוב לו. וצדיק ורע לו. כדאיתא במסכת ברכות פ"ק דף ז'. א"נ כדרז"ל (סנהדרין קח) בצדיק בדורותיו. דלגנאי ואפ"ה הכתוב קוראו צדיק]:

שלש מאות ועשרה עולמות. כתב הר"ב כלומר שההנאה וקורת רוח וכו'. כן כתב הרמב"ם. ומסיים אמנם [אריכת זמן הזה. אין סוף. ואין לו אחרית ותכלה] אבל כל נפש שתזכה לחיי העולם הבא. לא תאבד לעולם. והוא ענין יש. ר"ל המציאות התמידי אשר לא יחקר. לפי שיש הוא המציאות [הנמצא. ואין בו אפיסה]. וכאילו אומר כי אוהבי [נוחלים] את המציאות [במוחלט]. ואין שם מציאות אמתי. אלא ההתמדה. והוציא מפסוק הזה [גם כן] גודל התענוג. על דרך משל. ומספרם יש שלש מאות ועשרה. וזה על דרך התעוררות בלבד. כי אותו התענוג גדול. אמנם האמת כי כמו שאין שווי. בין הנחקר. לאשר אינו נחקר. כן אין שווי. בין אלו המעדנים אשר אצלנו ואותם התענוגים. ע"כ. ויש לי לומר טעם למספר הזה. ע"ד מדרשם ז"ל בנקבה תסובב גבר. שישראל בזמן הזה. כנקבה היורשת עישור נכסים בלבד. שהאומות ע' הם. וירשו רק ז'. אבל לעתיד ירשו כולם. ולעומת זה יאמר בכאן ג"כ מספר יש. שהרי כשנחלו הארץ כבשו ל"א מלכים. ואם לעתיד יכבשו במספר י' פעמים ל"א. יהיו במספר יש. ועתה מדוקדק אומרו להנחיל. דהא קשיא נחלה מאי עבידתה. דבשכר מיירי. וזו אינה נחלה. אבל אי מיירי בכבוש ארצות. הוי נחלה. שכן היא ירושה מאבותינו ועל זו נאמר נחלה בלי מצרים. (שבת קיח) על שם ופרצת ימה וקדמה וגו'. ולדעתי יש עוד מרמזי התורה במספר יש. וידוקדק בזה לשון עולמות. לפי שיש בו ד' פעמים עשרה. אבל השלשה מהם עלו כללותם למספר גדול עד למאה. שכן כללותם הראשונות. והם עולמות. אם מלשון העלם. אם מלשון עולם ממש. אך הרביעי עשרה בלבד. כי מפני שהם עולם הפירוד ממש. לא נזכר כללות בהם כלל. הרחמן הוא ינחילנו. ויזכנו ללחך בעפר רגלי אוהביו. נוחלי יש:

ואוצרותיהם אמלא. בעולם הזה. כ"פ הר"ב במשנה י"ט פ"ה דאבות:

אמר ר"ש בן חלפתא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום. שנא' ה' עוז וגו'. וענין עוז. מורה על חזוק. ומסיים יברך את עמו בשלום. וסיפא פירושא דרישא. ה' עוז וחוזק ירצה ליתן לעמו. ומה עשה? ברכם בשלום שזהו חזוק. ומבואר הוא בעצמו שכל הברכות שבעולם אין מתקיימין אם אין שלום. ובמדרש רבה סוף פרשת שופטים איתא בזה הלשון. כלי שהוא מחזיק את כל הברכות לברכן בו כו'. ומאמר הזה ראוי להיות בחתימת המשנה. כי ה' עוז לעמו יתן. על שעת מתן תורה הוא נאמר. כמו שדרשו ז"ל מקרא דלעיל מיניה. ה' למבול ישב. (זבחים קטז) שנתקבצו כל הגוים אצל בלעם וכו' ומכיון שכשנתן להם העוז היא התורה. ברכם ג"כ בשלום. נדע מזה שזאת התורה היא גורמת ברכת השלום. ועל כן נבוב לבב ילבב ויחזור עליה לא יניחה אחר שגמרה. גם בא להמתיק ולעורר הלבבות. שאע"פ שהמשניות מלאים ממחלוקת שהיה בין החכמים. ופן יעלה על הלב הנמהר. כי מחלוקותיהם היתה מריבה ומצה. אמר כי לא כן הוא. שעוז התורה כלי מלא ברכת ה'. הוא השלום אין בה שמץ ריב. וחלוק לבבות. וכמאמרם בפסוק כי ידברו את אויבים (תהלים קכ"ז) נראים כאויבים. ונעשים אוהבים. (קדושין לו) ובוודאי שכן הוא למיימיני' בה ולומדים לשמה. (שבת סג) לא להתיהר. או להתגדל בפני אחרים ומלבד כל אלה. ראויה כל חתימה שתהא בשלום. כמו שסדרו אנשי כנסת הגדולה בתפלה. ועל כן כמו שהעבודה היא התפלה נחתמת בשלום. כך התורה ראויה שתהא חתימתה בשלום. וכן בתורה כשצוה הקב"ה לברך את עמו ישראל ע"י כהנים. חתם ברכתם בשלום. והנה תמצא שהחתימה היא מעין הפתיחה. דפתח ודרש מאימתי קורין את שמע בערבית. משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן. והם המברכים את עמו ישראל בשלום. והרי כבר כתב הר"ב שם דלא תני לה אלא אגב אורחא ולא לגופה. אלא נתכוון התנא שיהיו הפתיחה והחתימה שוין לטובה. ולברכה. עוד ראה כי היתה גם כן התחלה באות מ"ם. וכן החתימה באות מ"ם. כנגד מ' יום דלוחות ראשונות. ומ' יום דלוחות שניות. כי כל המשניות והיא תורה שבע"פ. כולם מרועה א' נתנו. ולמשה מסיני נאמרו. ואתה תחזה כי מספר ראשי תיבות שאר הסדרים מלבד הראשון. עולים ג"כ במספר מ'. וכן מרע"ה היה עוד מ' יום אמצעים בהר. זה נ"ל. והנה אע"פ שר"ש בן חלפתא היה זקן בימי רבי כנראה מתוך דבריו שהשיב לרבי. סלעים נעשו גבוהים. בפכ"ג דשבת דף קנ"ב. ואילו ריב"ל לא חשבוהו בגמרא אלא כאמורא. דבפ"ג דמסכת נדה דף י"ח מתניתא קאמרי שמעתתא לא קאמרי. וקאמר שמעתתא על מימרא דאמר ריב"ל. וכן פירש"י שמעתתא ריב"ל אמורא היה ע"כ. וכן הוא עוד בפרק מרובה ריש דף פ"ב. (ומ"מ בימי רבי היה. שהיה גדול מרבן יוחנן) ואע"פ כן ראה רבינו הקדוש להקדים מאמרו של ריב"ל. למאמרו של רשב"ח כדי שתהא החתימה בשלום. ובמדרש רבנן אומרין גדול השלום. שכשמלך המשיח יבא. אינו פותח אלא בשלום. שנאמר (ישעיה נ"ב) מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(טו) (על המשנה) ה' יברך כו'. במדרש, גדול השלום שכשמלך המשיח יבא אינו פותח אלא בשלום שנאמר מה נאוו וגו' משמיע שלום:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הא לך פי' הרמב"ם ז"ל ודע כי כשהשלים כל דיני התורה הקדושה חתם במאמר מדבר בשכר ור"ל שלש מאות ועשר שאם יתקבצו כל מיני תענוגים של זה העולם ויוכפלו כולם שלש מאות ועשר פעמים יהיה כ"כ עונג כל צדיק לעולם הבא אמנם התמדת הזמן אין לו תכלית אבל כל נפש שתזכה לעולם הבא לא תאבד וזה ר"ל יש ר"ל המציאות התמידי שאין לו תכלית כי יש הוא המציאות ואין הוא ההעדר כאילו אמר לאוהבי אנחיל המציאות הפשוט ואין שם מציאות אמתי אלא הנצחיי אמנם באמת כאשר אין ערך בין שיש לו תכלית לאין לו תכלית כך אין ערך בין אלו התענוגים שאצלנו לאותו התענוג וכבר בארנו מעט מזה במסכת סנהדרין עכ"ל ז"ל:

אר"ש בן חלפתא וכו':    בסמ"ק סימן ח' כתוב וגדול השלום שהרי בקש הקב"ה כלי לברך את ישראל ולא מצא כלי טוב מחזיק כל הברכות אלא שלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן וגומר ע"כ וכן במדרש רבה סוף פרשת שופטים: ומ"מ אר"ש בן חלפתא אין כלי שהוא מחזיק ברכה אלא שלום שנאמר וכו':

ושמעתי שאין זה מנוסח המשנה ומצאתיו בירושלמי פ' הי' קורא עלה ה'. ולפי דעתם התחיל פרק זה האחרון במלת יש וסיים במלת יש: ואם מנוסח המשנה הוא נוכל לומר אשריך משנה שהתחלת בברכות וסיימת בברכות וגם מפי גדולים שמעתי דמנוסח המשנה הוא ושהמשנה פתחה במם פתוחה וסיימה במם סתומה לסוד:

סליק פירקא וסליקא לה מסכת עוקצים

בעה"י המכלה הקוצים אשר הכרם פורצים והנוגשים אצים ועדרי צאן רובצים יקבץ לקמצים אכי"ר:

נשלם סדר טהרות בעזרת האל היוצר חשכים וגם מאורות בערב שבת בראשית מאירה כעששית. הדרן עלך לקוט באור שיתא סדרי משנה בעזרת אל שוכן מעונה פה חברונה בשנת כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון (שפ"ד) אכי"ר: ותכון כל מלאכת שלמה בעזרת מלך שהשלום שלו ושליט בעולמו יתרומם שמו לעדי עד אמן וכן יהי רצון:

שיר המעלות לשלמה. שזיכהו האל אדונימו. להתחיל הספר גם להשלימו. ותכון כל מלאכת שלמה.

אודה לאל אשר ברא עולמו. בדבר פימו. וברוח פיו כל צבאימו.

נתן בי כח וחיל לעסוק פעם ושתים ושלש בדתימו. עד תומו וסיומו. כאשר יחרוש החורש תלמו של שדהו ושל כרמו.

ידוע ידעתי כי כל המוסיף בשבחו ח"ו פוגמו. לכן אשית מעצור לרוחי לפי מחסומו.

שפתי ולשוני הן יספרו מתהלות יוצרמו עושמו. יביעו אומר יחוו דעת. על כל הטובה אשר גמלמו.

לו לבדו על שלמה עבד מעבדי עבדיו חובה לרוממו. כי גבר עליו חסדו למען שמו ולמען קדושתמו.

מנעוריו עד הלום אוכל לחמו ומימו ונועמי מטעמו. ועיניו אליו תלויות יותר מבן על אביו ואמו.

המלך שהשלום שלו יגדיל שלותו וירבה שלומו. וגם עד זקנה ושיבה בבנים ממלאי מקומו ינחמו. ועינימו תחזינה אותמו. בעבודת עול פקודי מלכמו. יתברך ויתעלה שמו.

בא לעת זקנתו באש ובמעמקי מים לילו ויומו. בפטירת בנימו גדולימו עם קטנימו. מקוה רחמי שמים בשבתו ובלכתו בשכבו ובקומו.

נענה עד מאד מרוב הכירו פחיתות ערכו וגודל מומו. עד שהוא קונה לכל איש ואיש אדון לעצמו.

רבות רעות וצרות שבעה לה נפשמו. עד הלום מנעורמו בעונותימו.

במה יזכה נער שמץ את אורחמו ושבילמו. אם לא בעמלו בתורת קונמו ובוראמו.

ישמח לבבו ויגל וינוחם כאשר יראה שהחייהו והגיעו וקיימו. לראות בהשלמת לקוט פירוש משנתמו מעשה אצבעותימו. ברוב צדקותימו וחסדמו. וטובמו ויושרמו.

יה יושיעהו גם יברכנהו אלהימו. הצור אשר חסה עלימו.

שועת עניים הוא ישמע למו. צעקת דלים יקשיב ויושיעמו.

והוא ישקיף ממעון קדשו משמי מרומו. על שפל אנשים עבד ליראי ה' וחושבי שמו. גם לשאר עמו.

עיניו תמיד אליו ישברו ימחול חטאת פימו. גם דבר שפתימו. כי הסליחה עמו.

הוא יבנה בנין הריסת בתימו. ירוממהו סלה ואל נא יפק תוחלתו תקותו וזממו.

עברתו וחמתו כעסו וחרון אפו גם זעמו. יסלק אותו מעליו ומעל כל עמו.

דלתי רחמי שמים לעמך פתחמו. יבנה מהרה בית קדשמו ותפארת עוזמו

נתקה מעל צוארימו את מוסרותימו. והשלך מעל גבימו עבותימו וידרכו על במותמו.

ירעש כלבנון מהרה כל פדימו. ויציצו מעיר כעשב הארץ כל מתימו. אמן כן יהי רצון מלפנימו. נפשו בטוב תלין עם נחלת אבותימו. וצדקתו וזכותו שפלותו תזמתו וענותנותו תעמוד לאחריתמו. לזכות לקשט נשמתמו. טרם בא עת פקודתמו. אמן כי"ר:

תפארת ישראל

יכין

אמר ר' יהושע בן לוי:    לאחר שהשלים התנא לפרש במשנה כל דיני התורה הקדושה. חתם בפתוחי חותם קודש לד' להודיע איזה שכר צפון ליראי ד' וחושבי שמו. והודיע שיהי' עונג העולם הבא השמור להם כפול ש"י פעמים ככל תענוגי עולם הזה אשר הוצרכו לעזבן מפני עסקן בתורה. וכדקאמרינן [ברכות דף ס"ג ב'] ומיץ חלב יוציא חמאה. במי אתה מוצא חמאה של תורה. במי שמקיא עליה חלב שינק משדי אמו. וכן רבא הוה מעיין בשמעתתא. ואותיב ודחק כרעיה אאצבעיה עד דנפק מיניה דמא [כתובות קי"ב א']. אולם אמר לכל צדיק וצדיק. היינו אפילו לצדיק שאינו גמור. אפילו הכי בשיעסוק בסדרי משנה וחוזר חלילה. בכלל יראי ד' הוא. הנה שכרו אתו בעה"ב. ופעולתו לפניו גם בעולם הזה. שגם עולמו יראה בחייו. ולאאמ"ו הגאון זצוק"ל. מנין ש"י הוא החצי מכל מנין המצות שצונו ה'. דהן תרי"ג מצות המפורשות בתורה [כמכות דף ז' ב']. ועוד ז' מצות דרבנן [וסימנך בענן החם והם

  • (א) ברכת הנהנין לפניהן ולאחריהן [חוץ מברכת המזון שהוא דאורייתא].
  • (ב) עירוב [והוא כולל ג' מיני עירוב. וסי' תחת. "תחומין. "חצרות. "תבשילין.]
  • (ג) נט"י.
  • (ד) נר שבת ויום טוב.
  • (ה) הלל.
  • (ו) חנוכה.
  • (ז) מגילה.

[כך נראה לפענ"ד למנותן. אבל יו"ט שני אינו עולה למנין. דעיקר תקנתו רק משום ספק היה. והוה ליה ככל ספיקא דאורייתא דמחמרינן בה בכל דוכתא. וכ"כ אין למנות בדיקת חמץ. דהוא רק מחשש שיבוא לכלל איסור דאורייתא [ועיין ברש"י ותוס' ריש פסחים]. וקידוש היום על היין [כנזיר ד"ד א'] עיקר הקידוש דאורייתא [כפסחים ק"ו א'] רק חכמים תקנו שיעשה המצוה באופן נאות. וכן בכל המצות. והבדלה. י"א שהוא דאורייתא [רמב"ם פכ"ט משבת]. ואפילו למ"ד דרבנן. הוא ג"כ רק לכבוד השבת שהוא דאורייתא. ונטילת לולב בגבולין שבעה. הוא רק זכר למקדש שהיה דאורייתא. אי נמי דילפינן כן מדכתיב ציון היא דורש אין לה. מכלל דבעי דרישה [סוכה מ"א א']. והו"ל דברי קבלה דכדאורייתא דמי [רבינו ב"י א"ח סי' תקנ"ד]. וא"כ אין למנותו בכלל ז' מצות דרבנן. ומהאי טעמא נמי אין למנות בכלל מצות דרבנן צום הרביעי. וחמישי. ושביעי. ועשירי שכבר נזכרו בקבלה [כר"ה י"ח ב']. וכ"כ אין לנו למנות בכלל דרבנן כל הגדרים שרבו כמו רבו. ורק אלו הז' מצות שמנינו כל עיקרן דרבנן]. נמצא שכל המצות דאורייתא ודרבנן הם יחד תר"ך. והם כתר תורה. אמנם מדכתיב מי הקדמני ואשלם. דהקב"ה מסייענו לקיים מצותיו. לכן אין ראוי לאדם לקבל רק חצי השכר. דהיינו כמנין ש"י. עד כאן תוכן דברי קדשו של עטרת ראשי זצוק"ל בהוספה מועטת:

עתיד הקדוש ב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות:    ומדלא מפרש בקרא איזה יש ינחילם. להכי מפרש התנא דהכי קאמר קרא. הי"ש עצמו תהיה להם לנחלה. דהיינו ש"י עולמות:

להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא:    נ"ל דלהכי מייתי נמי סיפא דקרא. שלא יאמר אדם. הרי אין התורה נקנית. אלא א"כ ממית עצמו עליה יום ולילה [כברכות ס"ג ב']. ורק במי שמשים את עצמו אכזרי כעורב לצרכי בניו ובני ביתו כהאי דהוה אמר לאתתיה ששאלה ממנו פרנסת ילדיו כשהלך לבית המדרש. והשיב לה. איכא קרמי באגמא [כעירובין דף כ"ב ע"א]. ואם יהיה כל עסק ישראל בתורה. מלאכתן אימתי נעשית. ואת"ל אין הכי נמי. לא ישגיחו על אלה. הרי דאגות אלה יטרדוהו בשעה שעוסק בתורה. והקול קול יעקב אם אין קמח אין תורה. וגם בקיום מצות התורה ישביתוהו אלה. דג' דברים מעבירין לאדם על דעתו ודעת קונו [כעירובין דף מ' ע"ב] להכי על זה משיב התנא. הרי הכתוב כבר תירץ קושייתך. דה"ק קרא. להנחיל אוהבי יש. ר"ל אם תהיה עסקך בתורה לשמה. להיות בכלל אוהבי ד'. אז הקב"ה יתן לך הש"י עולמות שבעה"ב שתבוא לך כנחלה הבאה לאדם ממקום אחר. וכקרן קיימת לעולם הבא. ששם תהיה הנשמה כבת יורשת למעשה הגוף בעמלו בתורה. אבל יבטיח לך האב הנאמן שגם אוצרותיהם שלהם. של אוהבי. שנתרוקנו ע"י עסק בתורתי. גם הם אמלא אני [כברכות ל"ה ב']:

אמר רבי שמעון בן חלפתא:    מייתי הך מימרא הכא בתר הך דלעיל. דמדאמרינן לעיל דהעוסק בתורה אוכל פירותיה בעולם הזה דיופרי. והקרן קיימת לעולם הבא עד אין סוף. לא תקשה הרי הרבה עשו כן ולא הועילו. וכקושיית הש"ס [בברכות שם] להכי מסיים נמי במאמר ר' שמעון בן חלפתא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום. ואם כן זה שלא מצא בכל עמלו בתורה. ברכה בביתו היינו מדלא היה לו כלי השלום בביתו. ולהחזיק לו בה ברכת ד' היא תעשיר. מדלא דקדק בחיוביו לאדם. והיה לו קטטה עם חבירו ובני ביתו. מדלא מילא חיוביו להם כראוי. והרי השלום והברכה הא בהא תליא. וכדאמרינן [ב"מ דף נ"ט ע"א] כד שלימה שערי מכדא. רמי ואזיל תיגרא בביתו. ואם כן כל אחד סימן לחבירו. אבל כשישראל שרויים בשלום יחד ובאחדות. הרי אז אף כשאין עושין רצונו של מקום ח"ו. גדול כח השלום להריק עליהם ברכות וטובות במדה טפופה. ואפילו כשעובדין ע"ז. וכמ"ש בב"ר [פל"ב] על הפסוק חבור עצבים אפרים הנח לו. דר"ל גם אם אפרים מחובר ואדוק עם עצבים. יענה ויאמר האב הרחמן למה"ד הנח לו. ואעלים עיני מחטאיו מלהענישו אבל חלק לבם. אם לבם חלק זה מזה. שמחסרים חיוב שחייבין זה לזה. אז עתה יאשמו. וכן אמרינן נמי בירושלמי [פאה ד"ל ע"א] אחאב לא הניח הר וגבעה בארץ ישראל שלא העמיד עליו ע"ז. ואעפ"כ היו יוצאין למלחמה ונוצחין. והוא בעבור שהיה שלום ביניהן. שהרי עובדיה טמן כמה מאות נביאים. ואפילו הכי כשעמד אליהו בהר הכרמל והכריז בקול גדול לפני המלך. אני נותרתי נביא לד'. לא היה אחד מהקהל הגדול שהלשינו לומר שקר אתה אומר. ואם כן אם כך לעוברי רצונו. לעושי רצונו על אחת כמה וכמה. דכל שכן וקל וחומר בן בנו של קל וחומר. כשישראל בנים למקום עושין רצון אביהם שבשמים וצביונו. כ"ש שיהיה גם תיווך השלום שביניהם סיבה להחזיק ולתמוך כותל הגוהה בבנין העה"ז. הנוטה ליפול. יחזקהו ד' ביד עוזו במסמרים בל ימוט. ואורות ההצלחות והברכות יבקיעו לו בכל דרכיו מחלונות הרקיע סביב לו:

ה' עוז לעמו יתן:    ר"ל ד' עוז לעמו יתן. דהיינו שיתן להם שכר עולם הבא שהוא עוז והדר. נצחי ובלתי משתנה. זה יתן הקב"ה במתנה לעתיד. אמנם ד' יברך גם כן את עמו. את הטפל לעמו. דהיינו צרכי עולם הזה. שנחשבו לעמו כטפל. דהיינו בני חיי מזוני. היא ברכה המשולשת. גם לה יזכו בשלום. ר"ל על ידי השלום והאחוה והאהבה כשיהיה ביניהן. והתחילה המשנה שהיא פי' כל התורה. במ' מאימתי. וסיים במ' שלום. וגם ר"ת שלכל הששה סדרים שהוא זמן נקט גם כן הוא במספר קטן מ'. נגד ג' פעמים מ' יום שהיה משה רבינו ע"ה בהר. שניתנה לו אז כל התורה כולה. ומסיים תנא בשלום ומתחיל שוב מאימתי קורין. דהיינו עסק התורה. כמ"ש בס"ד בפירושינו ריש ברכות. וגם בפרשה ראשונה של קריאת שמע איכא תרתי. שלום ואחדות. כדמשתמע נמי לישנא דפסוק ראשון שמע ישראל. דהיינו שמדבר אל כל ישראל בלשון יחיד. דהתיך בדיבורו כל האומה הקדושה. כאילו היא כולה גוף אחד. להתדמות לאביהם שבשמים. שכשם שהוא יחיד בעולמו. כך יהיו גם הם אחד בארץ. ואח"כ קאמר ודברת בם. היינו התורה. ומבטיח על זה בפרשה השנייה והיה אם שמוע תשמעו וגו' ונתתי מטר ארצכם וגו' לומר לך שאלו השנים דהיינו התורה והשלום. שני שדים המה לנו. ביניהן נלין על ברכי התורה ומשניהן נינק זבת חלב ודבש גם בעולם הזה כמובטח לנו בקריאת שמע. ולא יעשה ח"ו תורתו פלסתר. ועתה אחינו. לא ברכב ולא בסוסים. נחנו נעבור חלוצים לפני ד' במלחמה על שדי תרומות תורתנו הקדושה. ובמלחמת תנופה אנחנו נלחמים עם תאוות הארציות המאוששות. ואז חצנו שנונים באשפתנו גם במלחמת צרכנו. כי לד' המלחמה. וד' אתנו. ובשם אלקינו נדגול. על כן לא נירא בהמיר ארץ. כי הנה האדון ד' אדון כל הארץ בראשינו. ואנחנו חלוצי צבא הכרתי והפלתי אחוזי חרב העומדים בבית ד' בלילות עמל מינו לנו על שדה המערכה בחלקת שדה תורתנו הקדושה. ד' אבינו והיא אמנו. היא היתה ותהי לנו לעד אם כל חי. להניק בניה יותר ממה שהעגל רוצה לינק בצרכנו בעולם הזה. ואתנו אחוזת נחלתנו מעבר לים החיים. שם קרננו תרום בכבוד. ולד' אנו מצפים כי לא עזבנו ולא יעזבנו. יתן פרס לחילו מבית המלך. כמלך המחלק אכסניא לעבדיו. כן משולחן גבוה קזכינן. ואכלו לחם חוקם. כי עצום עושה דברו. והקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו. יפרוס עלינו סוכת שלומו. ויזכנו אותנו ואת זרענו וזרע זרענו לעבדו שכם אחד מתוך הרחבה. כה יחל ישראל [לפ"ק] אל ד'. ואני תפלתי לך ד' עת רצון. ברוך אתה ד' פוקח עורים. למדני חוקיך. שאותך לבדך ביראה נעבוד. ברוך אל ההודאות ורוב ההודאות. ברוך ד' אלהי ישראל אבינו מעולם ועד עולם אמן ואמן:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים

מסורת חכמים


לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה: