משנה סוכה ב ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת סוכה · פרק ב · משנה ח | >>
נשים ועבדים וקטנים, פטורים מן הסוכה.
קטן שאינו צריך לאמו, חייב לא בסוכה.
מעשה לג וילדה כלתו של שמאי הזקן ופיחת את המעזיבה וסכך על גבי המטה בשביל הקטן.
נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים, פְּטוּרִים מִן הַסֻּכָּה.
- קָטָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ, חַיָּב בַּסֻּכָּה.
- מַעֲשֶׂה וְיָלְדָה כַּלָּתוֹ שֶׁל שַׁמַּאי הַזָּקֵן,
- וּפִחֵת אֶת הַמַּעֲזִיבָה וְסִכֵּךְ עַל גַּבֵּי הַמִּטָּה בִּשְׁבִיל הַקָּטָן:
נשים, ועבדים, וקטנים -
- פטורין מן הסוכה.
- וכל קטן - שאינו צריך לאימו,
- חייב בסוכה.
- מעשה,
- כשילדה - כלתו של שמאי הזקן,
- ופיחת - את המעזיבה,
- וסיכך - על גבי המיטה,
- בשביל הקטן.
- כשילדה - כלתו של שמאי הזקן,
אמר השם יתברך "כל האזרח בישראל ישבו בסכות"(ויקרא כג, מב), ובאה הקבלה כי זה להוציא נשים ועבדים וקטנים.
וקטן שאין צריך לאמו - הוא שאינו קורא לאמו בשעה שעומד משנתו כמנהג נערים קטנים.
ואין הלכה כבית שמאי, שהחמיר וחייב הסוכה לזכרים כולם בכל השנים:
נשים ועבדים וקטנים כו' - דאמר קרא (ויקרא כג) כל האזרח בישראל, להוציא את הנשים כט, דאע"ג דחייבות באכילת מצה ליל ראשון של פסח ל אין חייבות בסוכה ליל ראשון של חג:
קטן שאינו צריך לאמו - כל שנעור משנתו ואינו קורא אימא אימא הוי א"צ לאמו וחייב ופחות מכאן פטור. וכן הלכה. ודוקא שקורא ושונה ואינו שותק עד שתבא אמו אליו הוא דנקרא צריך לאמו, אבל קורא פעם אחת ושותק לאו צריך לאמו הוא לב:
נשים. כתב הר"ב דאמר קרא כל האזרח בישראל להוציא הנשים. בגמרא. ופירש"י דאי כתיב אזרח הוי משמע כל תולדות ישראל אנשים ונשים. וכתיב האזרח מיומן שבאזרחים להוציא הנשים ע"כ. ומ"ש הר"ב דאע"ג דחייבות כו' כלומר ובמשנה ו' ילפינן לסוכה בגזרה שוה ממצה. דאי לאו הכי, קרא למה לי, דתיפוק ליה דנשים פטורות, משום דהוי מצות עשה שהזמן גרמא וכו':
ועבדים. עיין מ"ש במשנה ג' פ"ג דברכות:
קטן שאינו צריך לאמו. בגמרא. מדרבנן ואסמכוהו אקרא דכל האזרח כל לרבות את הקטנים. [*ומ"ש הר"ב ודוקא שקורא ושונה. ואינו שותק עד שתבא אמו אליו כו' אבל קורא פעם אחת ושותק כו'. קשיין דיוקין אהדדי. דמרישא משמע אפילו קורא כמה פעמים כל ששותק אח"כ א"צ לאמו מקרי. ומסיפא משמע דוקא כשאינו קורא אלא פעם אחת ושותק לא מקרי צריך לאמו. אבל אם קרא שני פעמים, אע"פ ששותק מקרי צריך לאמו. ולשון רש"י כל שנעור ואינו קורא אימא אימא שאינו כרוך אחריה לקרות ולשנות עד שתבא אליו. אבל קורא שותק לאו צריך לאמו הוא. ע"כ]:
מעשה וכו'. גמרא. מעשה לסתור דהא קטן צריך לאמו הוה. חסורי מחסרא וה"ק. ושמאי מחמיר ומעשה נמי וילדה כלתו וכו'. ופי' הר"ן דשמאי מחמיר לחייב בחינוך אפי' קטן הצריך לאמו. כיון דאפשר וחזי להכי שכן הדין בכל מצוה לחייבו בחינוך כל זמן שאפשר וראוי לכך ורבנן סברי דכיון שאמו פטורה מן הסוכה אינו ראוי לחנוך סוכה, כל שהוא צריך לה:
(כט) (על הברטנורא) בגמרא. ופירש"י דאי כתיב אזרח הוי משמע כל תולדות ישראל אנ'שים ונשים וכתיב האזרח מיומן שבאזרחים להוציא הנשים:
(ל) (על הברטנורא) כלומר ובמ"ו ילפינן לסוכה בג"ש ממצה, דאל"ה קרא למה לי דתיפוק ליה דנשים פטורות דהוי מצוות עשה שהזמן גרמא:
(לא) (על המשנה) קטן. בגמרא מדרבנן ואסמכוהו אקרא דכל האזרח כל לרבות את הקטנים:
(לב) (על הברטנורא) קשיין דיוקי אהדדי כו' ולשון רש"י כל שניעור ואינו קורא אימא שאינו כרוך אחריה לקרות ולשנות עד שתבוא אליו אבל קורא ושותק לאו צריך לאמו הוא:
(לג) (על המשנה) מעשה. בגמרא מעשה לסתור דהא קטן צריך לאמו הוה חסורי כו' ושמאי מחמיר ומעש' נמי כו' וכתב הר"נ דשמאי מחמיר לחייב בחינוך אפילו הצריך לאמו כיון דאפשר שכן הדין בכל המצות לחייבו בחינוך כו' ורבנן סברי דכיון שאמו פטורה אינו ראוי לחינוך סוכה:
נשים ועבדים וכו': בהלכות סוכה ר"פ ששי טור א"ח סי' תרכ"ח ובת"כ פ' י"ז בפ' אמור.
בפי' ר"ע ז"ל נשים ועבדים וקטנים וכו' דאמר קרא כל האזרח בישראל להוציא את הנשים ע"כ: ומסקינן בגמ' דהלכתא היא וקרא אסמכתא בעלמא דעיקר קרא לרבות את הגרים אחא דלא תימא האזרח בישראל אמר רחמנא ולא הגרים קמ"ל. ופריך בגמ' סוכה מ"ע שהזמן גרמה היא ולא איצטריכא לא קרא ולא הלכתא ומשני אביי לעולם סוכה הלכתא ואיצטרי' סד"א תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו קמ"ל רבא אמר איצטריך סד"א יליף חמשה עשר חמשה עשר מחג המצות מה להלן נשים חייבות אף כאן נשים חייבות קמ"ל:
קטן שאין צריך לאמו חייב: אביו או רבו להושיבו בסוכה. ואיתא ריש פ"ק דערכין. וכתב הר"ן ז"ל מדרבנן הוא דכה"ג שנפנה ואין אמו מקנחתו לדבי ר' ינאי או לר"ש בן לקיש שניעור משנתו ואינו קורא אימא אימא הגיע לחנוך קרינן ביה לענין סוכה וכל קטן שהגיע לחנוך חייב מדרבנן ואין החנוך שוה בכל מקום אלא כל חד וחד לפי עניינו דהכא תלינן באין צריך לאמו וגבי ראיה ביכול לעלות וכו' וגבי לולב ביודע לנענע וגבי ציצית ביודע להתעטף וגבי תורה ביודע לדבר כדאיתא בס"פ לולב הגזול ומשמע דאין צריך לאמו היינו מבן שש ולמעלה מדאמרינן בעירובין דקטן הצריך לאמו יוצא בעירוב אמו ופירשו התם עד בן שש שנים עכ"ל ז"ל:
ופָחַת: בקמ"ץ הפ"א:
יכין
לה) קטן שאינו צריך לאמו כל שכשהקיץ אינו צועק בגעגועים יתרים אחר אמו.
לו) חייב בסוכה ודוקא כשהוא בן ה' או ו', כל חד לפום חורפיה [תר"מ].
לז) וסיכך על גבי המטה בשביל קטן דס"ל אפילו אין בו דעת חייב לחנכו, ולא קיי"ל כן.
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת