פתיחת התפריט הראשי

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | הריטב"א | הרשב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן אעריכה

הישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי חובתו א"ר יהודה נוהגין היינו שהיינו ישנים תתת המטות בפני הזקנים ולא אמרו לנו דבר. אמר ר"ש מעשה בטבי עבדו של ר"ג שהיה ישן תחת המטה ואמר להן ר"ג לחכמים ראיתם טבי עבדי שת"ח הוא ויודע שהעבדים פטורים מן הסוכה ולפיכך ישן תחת המטה ולפי דרכנו למדנו שהישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו:

גמ' תרגמא שמואל במטה גבוה י' טפחים דכיון דגבוה י' שהוא שיעור סוכה נעשית כסוכה בתוך סוכה ולפיכך לא יצא ידי חובתו: מתני הסומך סוכתו בכרעי המטה כשרה ור' יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה:

גמ' מ"ט דר' יהודה פליגי בה רבי זירא ורבי אבא בר ממל חד אמר לפי שאין לה קבע וחד אמר מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה. שאין לה קבע פרש"י שמיטלטלת ע"י המטה ור' יהודה לטעמיה דאמר סוכה דירת קבע בעינן וקשה לקמן בשמעתין דפסל ר' יהודה סוכה על גבי בהמה ומפרש טעמא משום דכתיב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים ובירושלמי משמע דטעמא דאין לה קבע לפי שאין עשרה טפחים מן המטה ועד הגג והכי איתא בירושלמי הלכה ב אמר ר' אמי על שם שאין בכרעי המטה עשרה טפחים אמר רבי אבא מפני שמעמידה בדבר טמא והתניא מעשה בירושלים שהיו משלשלין מטותיהן לפני חלונותיהן איך תימר מפני שמעמידה על גבי דבר טמא הא לא הוי טעמא אלא משום דאין מכרעי המטה לסכך עשרה טפחים. עד כאן. ומטות של ירושלים מכרעי המטה עד הסכך היו עשרה טפחים וקשה לי לטעמא דמעמידה בדבר המקבל טומאה אם סיכך על מחיצות אבנים תהיה פסולה הואיל והעמיד הסכך בדבר שאין גידולו מן הארץ: אמר אביי לא שנו אלא סומך אבל סיכך על מטה כשרה. פי' כשלא סמך הסכך על הכרעים אלא ע"ג יתידות אבל כל דופני הסוכה אינו אלא מן המטה משלשה צדדין. דלא גמרינן פסול המחיצות לסוכה אלא לסכך וזה לא הוי ליה מעמידו במקבלי טומאה ולענין קבע נמי יש קבע לסכך תמיה לי מה בא אביי להשמיענו משנה שלמה היא ר"י אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה הא יכולה לעמוד בפני עצמה כשרה וא"ת לפי הירושלמי דמפרש לפי שאין עשרה טפחים מכרעי המטה ועד הגג מה לי סמך ומה לי סיכך על גב המטה וי"ל כיון שאין הסוכה נסמכת על המטה ואי שקיל לה למטה איכא אויר עשר וסוכה מתקיימת הרי יש לה קבע ואינה נפסלת בשביל שהכניס בה שמטה ומיעט אוירא מידי דהוה אכרים וכסתות דפ"ק דלא הוי מיעוט לא לענין עשרים ולא לענין עשרה והשתא נמי מיתרצן נמי קושייתי דהא אתי אביי לאשמועינן ומדהביא רב רב אלפסי דברי אביי נראה שפוסק כר' יהודה וטעמיה כיון דשקלו וטרו אמוראי לפרש טעם דבריו וגם אביי אמר דבריו אליבא דר' יהודה אלמא סבירא להו כוותיה וגם אני אומר דטעם קבע עיקר כדאיתא בירושלמי ולא ידענא מאיזה טעם יכשירו רבנן היכא דסמך הסכך על כרעי המטה ואין מכרעי המטה עד הגג עשרה דירה סרוחה היא הלכך נראה דר' יהודה לפרושי דברי ת"ק אתא וליכא הכא פלוגתא: מתני' סוכה המדובללת ושצלתה מרובה מחמתה כשרה המעובה כמין בית אע"פ שאין הכוכבים נראים מתוכה כשרה:

גמ' מאי סוכה מדובללת רב אמר סוכה עניה ושמואל אמר קנה עולה וקנה יורד רב סבר מאי מדובללת מדולדלת וחדא קתני סוכה מדולדלת שצלתה מרובה מחמתה כשרה ושמואל סבר מאי מדובללת מבולבלת ותרתי קתני סוכה מבולבלת ושצלתה מרובה מחמתה כשרה. אמר אביי לא שנו אלא שאין בין זה לזה ג' טפחים אבל יש בין זה לזה ג' טפחים פסולה ורבא אמר אפי' יש בין זה לזה ג' טפחים נמי לא אמרן אלא שאין בגגה טפח אבל יש בגגה טפח כשרה דאמרינן חבוט רמי יראה דהלכה כשמואל מדשקלו וטרו אביי ורבא אליביה ואפשר דרב לא פליגי אשמואל בהא דמכשיר קנה עולה וקנה יורד אלא דמשמע ליה לפרושי מתני' בחדא וכן פסקו הרמב"ם פ"ה מהלכות סוכה הלכה כא ובעל העיטור ז"ל והר"ז הלוי ז"ל ומדלא הביא הרב אלפסי ז"ל דברי אביי ורבא משמע דסבר דלית הלכתא כשמואל ואין דבריו נראין בזה:

סימן בעריכה

ושצלתה מרובה מחמתה כשרה הא כי הדדי פסולה ותנן באידך פירקין ושחמתה מרובה מצלתה פסולה הא כי הדדי כשרה לא קשיא כאן מלמעלה כאן מלמטה אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי כזוזא מלעיל כאיסתרא מתחת אם החמה והצל שוין מלמטה כשרה שבידוע שהצל מלמעלה הוא מרובה ואם החמה והצל מלמעלה שוין פסולה שבידוע שהחמה מלמטה מרובה על הצל וכן פי' ר"ח ורש"י ז"ל והקשה ר"ת והא רב פפא גופיה אית ליה בפ"ק דעירובין דף טו: פרוץ כעומד מותר ופסקו התם דהכי הלכתא ועוד אמרינן בפ"ק דקדושין דף יא: דקרו אינשי לפלגא דזוזא אסתירא. ופי' הוא כאן מלמעלה מי שמודד האויר מלמעלה כי הדדי כשרה דפרוץ כעומד מותר אבל העומד למטה בארץ ומעיין כלפי מעלה ונראה לו כי הדדי פסולה לפי שהאויר שהוא רחב למעלה כי זוזא דומה בעיניו קטן כאיסתרא כשעומד למטה וראיה לדבר כוכב גדול בשמים נראה בעיניו קטן ונראה לי דלא שייך להביא לכאן פרוץ כעומד דדוקא גבי סכך פסול וסכך כשר המונחין זה אצל זה שייך להזכיר פרוץ כעומד כדמייתי ליה לעיל דף טו. אמתני' דהמקרה סוכתו בשפודין וכו' אבל גבי סוכת סכך ואויר ניתנה הלכה שיהא הצל מרובה וכן מצינו לענין פרוץ כעומד של דפנות מועיל קנה קנה פחות משלשה אע"פ שהפרוץ מרובה ולענין סכך אינו מועיל מפני שהחמה מרובה ואע"ג שאיסתרא פלגא דזוזא אפשר דאיסתרא מטבע נחשת ורחב יותר מזוזא וכן מצאתי כתוב בשם ה"ר ישעיה ז"ל. ובעל העיטור כתב בשם רבותיו אם יש בין קנה לקנה כמלא קנה למעלה ולמטה צלתה מרובה מחמתה מועטת למטה כשרה ואם למטה כי הדדי ולמעלה חמתה מרובה מצלתה פסולה: המעובה כמין בית וכו'. ת"ר אין הכוכבים נראין מתוכה כשרה אין כוכבי חמה נראין מתוכה ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין. ירושלמי הלכה ג הדא אמרת צריכין הכוכבים נראין מתוכה ר' לוי אמר בכוכבי חמה שנו פי' צריכין לכתחלה כדקתני בברייתא ב"ה מכשירין בדיעבד אבל לכתחלה צריך שיהו נראין מתוכה:

סימן געריכה

מתני' העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה כשרה ועולין לה ביום טוב בראש האילן או על גבי גמל כשרה ואין עולין לה ביו"ט שתים בידי אדם ואחת באילן או שתים באילן ואחת בידי אדם כשרה ואין עולין לה ביום טוב שלשה בידי אדם ואחת באילן כשרה ועולין לה ביום טוב. זה הכלל כל שאילו ינטל האילן ויכולה לעמוד בפני עצמה כשרה ועולין לה ביו"ט כאן פי' רש"י שסמך קרקעית הסוכה רובה באילן ועשה בראש האילן המחיצות ובפ' מי שהחשיך דף קנד: פי' שסמך הסכך על האילן וסוגיין דהתם מוכחת כן שהאילן דפנות לסוכה וקנים של הסכך נסמכין על האילן ואסור ליכנס בו ביו"ט גזירה שמא יניח חפציו על הסכך והאי דנקט עולין משום דכל כניסת סוכה מוזכרת בגמרא בלשון עלייה לפי שסוכתן היתה בראש הגג כדלקמן דף כט. אין מטריחין לעלות אמר להן העלום לסוכה דף כו: אבל מוריד הוא את הכלים דף מח.: גמ' מתני' מני ר"ע היא דתניא העושה סוכתו בראש הספינה רבן גמליאל פוסל ור"ע מכשיר אמר אביי דכ"ע היכא דאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה ד"ה פסולה יכולה לעמוד ברוח מצויה דים ד"ה כשרה כ"פ ביכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה ואינה יכולה לעמוד ברוח מצויה של הים רבן גמליאל סבר דירת קבע בעינן וכיון דאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דים לאו כלום הוא ור"ע סבר סוכה דירת עראי בעינן וכיון דיכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה כשרה והלכתא כרבי עקיבא. תניא עשאה לבהמה דופן לסוכה רבי מאיר פוסל ורבי יהודה מכשיר והלכתא כרבי יהודה:

סימן דעריכה

מתני' העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה כשרה:

גמ' אמר רב אחא בר יעקב כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה וכך הלכה:

סימן העריכה

מתני' שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה פרש"י הולכין בדרך מצוה פטורין בין ביום ובין בלילה ומשמע אע"פ שאין הולכין אלא ביום דאי אזלי ביממא ובליליא אפילו לדבר הרשות פטירי כדקתני בברייתא לקמן דף כו. וכן מוכח נמי בעובדא דרב חסדא ורבה בר רב הונא דגנו ארקתא דנהרא ותימה אם יכולין לקיים את שניהם אמאי פטורין אטו אדם שיש לו ציצית בבגדו ותפילין בראשו מי מיפטר בכך משאר מצות ובפרק המודר הנאה דף לג: אומרים דהמודר הנאה מחבירו מחזיר לו אבידתו אע"ג דמהני לו פרוטה דרב יוסף משום דפרוטה דרב יוסף לא שכיחא ואי כל זמן שהאבידה בביתו מיפטר מליתן פת לעני אם כן שכיחא היא אלא ודאי לא מיפטר אלא בשעה שהוא עסוק כגון טלית של אבידה ושוטחה לצורכה או בהמה בשעה שנותן לה מזונות דלא שכיחא שבאותה שעה יבא עני לשאול פת וצריך לומר דהכא נמי איירי בכה"ג שאם יש לו לחזור אחר סוכתו לצורך הלילה יבטל ממצותו ביום: גמ' שלוחי מצוה וכו' מנלן דת"ר בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה ובלכתך בדרך פרט לחתן:

סימן ועריכה

אמר ר' אבא בר זבדא אמר רב אבל חייב בסוכה פשיטא מהו דתימא הואיל ואמר רבא מצטער פטור מן הסוכה האי נמי מצטער הוא בישיבת הסוכה יותר מבישיבת הבית דאבל חפץ הוא להיות מתבודד ויושב במקום צער ואפילה כדי להיות טרוד בצערו קמ"ל הנ"מ צערא דממילא אבל הכא איהו קמצטער נפשיה ומבעי ליה ליתובי דעתיה:

סימן זעריכה

ואמר ר' אבא בר זבדא אמר רב החתנים והשושבינין וכל בני החופה פטורין מן הסוכה כל ז' משום דבעי למיחדי. וליכלו וליחדו בסוכה אין שמחה אלא בחופה משמע מכאן דאם החתן יוצא מחופתו ואפילו כלתו עמו והולכין לאכול בבית אחר אין מברכין שהשמחה במעונו ולא ברכת חתנים כיון שאין שמחה אנא בחופה ובפ"ק דכתובות נמי אמרינן אין מברכין ברכת חתנים אלא בבית חתנים ומיהו אין ראיה משם דשמא אתא לאפוקי מדר' יהודה דאמר אף בבית האירוסין מברכין אותה וצ"ע מה היא החופה אי במקום שמברכין ברכת נישואין דהיינו תחילת נישואין ולכך קרי ליה חופה אי אפשר לומר כך דלפעמים שמברכין אותה ברחוב העיר כשהעם מרובין אלא במקום עיקר ישיבת החתן והכלה קרי ליה חופה ולא במקום העשוי לאקראי בעלמא ושם מברכין ברכת חתנים כל שבעה ונוהגין באשכנז שעושין אפריון למושב החתן והכלה והוא נקרא חופה ונראה דמהכא אין ראיה שאין לברך ברכת חתנים במקום שהחתן והכלה הולכים לאכול בבית אחר דה"פ הכא אין שמחה אלא בחופה כיון שאין דעתו להניח חופה אלא כדי לאכול בסוכה ואח"כ חוזר לחופתו אבל אם הולך לגמרי לבית אחר הוא וחביריו אחריו ועושים אותו בית עיקר גם שם נקראת חופה ויכול לברך שם ברכת חתנים וכן היה מעשה באדם אחד שהוליך כלתו לעיר אחרת והצריכוהו לברך שם ברכת חתנים וי"א שאם אוכלים בד' או בה' בתים שאין מברכין שהשמחה במעונו וברכת חתנים. אינו אלא בבית החופה כדמשמע הכא שאין שמחה אלא בחופה ונראה שאם יש שמש ששימש בכל הבתים השמש מצרפן ומברכין בכולן ז' ברכות כדאמר בפרק שלשה שאכלו דף נ: גבי שתי חבורות שאוכלים בשני בתים שהשמש מצרפן לזימון וה"ר יחיאל אמר בשם ה"ר יהודה שאפילו אין שם שמש כיון שהתחילו לאכול עם אותם שבחופה כולם חשובים כאחד לשמחה ומברכין ברכת חתנים כיון שאוכלין מסעודה שתקנו בשביל החופה וכן עמא דבר: וליעבדו חופה בסוכה אביי אמר משום ייחוד רבא אמר משום צער חתן ר' זירא אכל בסוכה וחדי בסוכה אמר כ"ש דחדי ליבאי טפי דעבדינן תרתי. יש פוסקין כר' זירא ומביאין ראיה מן הירושלמי ר' יצחק בר מוריין הוה שושביניה דחד בר נש אתא שייל לר"א א"ל דמוך בגו מטללתך רבי מונא הוה שושביניה דרבי יעקב ואתא ושייל לרבי א"ל דמוך בגו מטללתך אבל הרב אלפסי ז"ל לא הביא אלא דברי רבי אבא ונראה שיש לעשות כעובדין דירושלמי וכן כתב בעל העיטור ז"ל: ת"ר החתן ושושביניו וכל בני החופה פטורין מן התפלה ומן התפילין וחייבין בק"ש: משום ר' שילא אמרו החתן פטור והשושבינין וכל בני החופה חייבין הני תנאי אית להו דהעוסק במצוה פטור מן המצוה אלא ת"ק מחייב להו בק"ש משום דעיקר כוונת קריאה היא בפסוק ראשון ובקל יוכל לכוין וליישב דעתו בפסוק ראשון ורבי שילא סבר דחתן אי אפשר לו לכוין דעתו כלל. רבי שילא לא קאמר דשושבינין ובני חופה חייבין אלא בק"ש אבל בתפלה ותפילין מודה דפטורין ולא משום דעסיקי במצות נינהו דא"כ אפילו מק"ש נמי נפטרי אלא ודאי לא מיקרו עוסקים במצות והא דפטירי מתפלה לפי שמתוך שמחתן אי אפשר להם לכוין להתפלל משום דשכיחי בחופה שמחה וקלות ראש והא דפטירי מסוכה משום דאי לא חדו בהדי חתן מצטערין היו והלכה כרבי שילא דחתן פטור מק"ש:

סימן חעריכה

תניא ר' חנינא בן עקביא אומר כותבי ספרים תפילין ומזוזות הן ותגריהן ותגרי תגריהן וכל העוסקין במלאכת שמים לאתויי מוכרי תכלת פטורין מק"ש מתפלה ומתפילין ומכל מצות האמורות בתורה לקיים דברי רבי יוסי הגלילי שהיה רבי יוסי הגלילי אומר כל העוסק במצוה פטור מן המצוה:

סימן טעריכה

ת"ר הולכי דרכים ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבין בלילה הולכי דרכים בלילה פטורין מן הסוכה בלילה וחייבין ביום הולכי דרכים ביום ובלילה פטורים מן הסוכה ביום ובלילה הולכים לדבר מצוה פטורין בין ביום ובין בלילה כי הא דרב חסדא ורבה בר רב הונא כי הוו עיילי בשבתא דריגלא בי ריש גלותא הוו גנו בארקתא דנהרא אמרי שלוחי מצוה אנן ופטורינן:

סימן יעריכה

ת"ר שומרי העיר ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבין בלילה שומרי העיר בלילה פטורין בלילה וחייבין ביום שומרי גנות ופרדסים פטורין בין ביום בין בלילה וליעבדו סוכה התם וליתבו אמר אביי תשבו כעין תדורו רבא אמר פרצה קוראה לגנב מאי בינייהו דקא מנטר כרי דפירי לאביי פטור ולרבא חייב והלכתא כרבא:

סימן יאעריכה

מתני' חולין וכל משמשיהן פטורין מן הסוכה:

גמ' ת"ר חולה שאמרו לא חולה שיש בו סכנה אלא אפי' חש בעיניו ואפילו חש בראשו אמר רשב"ג פעם אחת חשתי בעיני בקסרי והתיר לי רבי יוסי לישן לי ולמשמשי חוץ לסוכה רב שרא ליה לרב אחא ברדלא למיגני בכילתא בסוכה משום בקי רבא שרא ליה לרב אחא ברדלא בר אדא למיגני בר ממטללתא משום סירחא דגרגישתא ומיירי באכסניא דאי בביתו היאך עשה סוכה מתחלה בדבר שהיה מצטער לישן בה ויפטר משום מצטער א"נ גרגישתא היא גופסית וכשהמטר יורד עליו הוא מסריח. כתב בספר המצות דוקא למיגני אבל למיכל אסור ולא מיסתבר דיותר מזיק הריח בשעת אכילה ונקט למיגני לרבותא משום דחמירא שינה מאכילה דאוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה ואין ישנים שינת עראי חוץ לסוכה רבא לטעמיה דאמר רבא מצטער פטור מן הסוכה והאנן תנן חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה חולה אין מצטער לא אמרי חולה הוא ומשמשין פטורין מצטער הוא אין משמשין לא :

סימן יבעריכה

מתני' אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה מעשה והביאו לפני ריב"ז לטעום את התבשיל ולרשב"ג שתי כותבות ודלי של מים ואמרו העלום לסוכה וכשנתנו לרבי צדוק אוכל פחות מכביצה נטלו במפה ולא נטל ידיו ואכלו חוץ לסוכה ולא בירך לאחריו:

גמ' וכמה אכילת עראי אמר אביי כדטעים בר בי רב ועייל לכלה והיינו כביצה כדטעים בבת אחת מלא פיו ובית הבליעה מחזיק כביצה ודוקא פת אבל פירי לא בעי סוכה כדמסקינן בפרק בתרא דיומא דף עט: דקבע דידהו כאכילת עראי דפת ורבינו מאיר היה נזהר מלאכול פירות חוץ לסוכה כי היה סובר להחמיר כהאי לישנא דפירי בעי סוכה ומיהו נראה דמוכח התם דאפילו אי פירי בעי סוכה היינו כשקובע עצמו לאכילת פירות ואשמועינן דקבע דידהו הוי כאכילת עראי דפת אבל באכילת עראי דפירי ליכא מאן דאסר ושתיית יין עראי היא וה"ר פרץ ז"ל כתב דוקא פירי לא בעי סוכה אבל בשר וגבינה ושאר דברים חוץ מפירי בעי סוכה כדאמרי' בשמעתין אם השלים במיני תרגימא יצא ומיני תרגימא היינו בשר וכיוצא בו ומדמהניא בהו השלמה ש"מ בעי סוכה ודלא כרש"י שפי' דמיני תרגימא היינו פירי דפירי לא בעי סוכה ולא מהניא בהו השלמה ע"כ. ובתוספתא פ' כיצד מברכין תניא הביאו לפניו מיני תרגימא מברך עליהן בורא מיני מזונות ומשמע דמיני תרגימא היינו מאכל שעשוי מחמשת המינים ואפשר שהוא חשוב יותר מבשר וגבינה ואיך ראיה ממיני תרגימא להצריך סוכה לבשר ולגבינה וגם אין דרך לקבוע סעודה עליהן ולא אשיב מאכילת עראי דפת והתוס' כתבו שאין להביא ראיה מהשלמת סוכה במיני תרגימא להשלמת סעודה שלישית דשבת דילפינן לה שבת קיז: מדכתב רחמנא היום גבי מן שהוא במקום פת:

סימן יגעריכה

ת"ר אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה ואין ישנים שינת עראי חוץ לסוכה מאי טעמא אמר רבא לפי שאין קבע לשינה. אמר רב חסדא אסור לישן ביום יותר משינת הסוס וכמה שינת הסוס שיתין נשמי. אביי הוה ניים כי מיזל מפומבדיתא לבי כובי קרי עליה רב יוסף עד מתי עצל תשכב וגו':

סימן ידעריכה

מתני' ר"א אומר י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה וחכמים אומרים אין לדבר קצבה חוץ מלילי יו"ט ראשון בלבד ועוד אמר ר' אליעזר מי שלא אכל בלילי יו"ט ראשון ישלים בלילי יום טוב האחרון וחכמים אומרים אין לדבר תשלומין על זה נאמר מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל וגו'.

גמ' חוץ מלילי יו"ט הראשון דגמרינן ט"ו ט"ו מחג המצות מה חג המצות לילה הראשון חובה דכתיב בערב תאכלו מצות כלומר לילה הראשונה חובה מכאן ואילך רשות אף סוכה לילה ראשונה חובה מכאן ואילך רשות. ירושלמי הלכה ז' חבריא בעו אי מה להלן שיכנס למצוה כשהוא תאב אף סוכה כן ר' זירא בעי אי מה להלן עד שיאכל כזית דגן מצה אף כאן עד שיאכל כזית דגן בסוכה ואיבעיא ליה אי יוצא במיני תרגימא:

סימן טועריכה

תניא ר"א אומר אין יוצאין מסוכה לסוכה ואין עושין סוכה בחולו של מועד וחכמים אומרים יוצאין מסוכה לסוכה ועושין סוכה בחולו של מועד ושוין שאם נפלה שחוזר ובונה אותה בחולו של מועד. תניא ר"א אומר כשם שאין אדם יוצא בלולבו של חבירו ביו"ט הראשון של חג דכתיב ולקחתם לכם משלכם כך אין אדם יוצא בסוכתו של חבירו בחג הסוכות דכתיב חג הסוכות תעשה לך משלך וחכמים אומרים אע"פ שאין אדם יוצא בלולבו של חבירו ביו"ט הראשון של חג אבל יוצא הוא בסוכתו של חבירו דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות ראוין כל ישראל שישבו בסוכה אחת ורבנן האי לכם מאי עביד ליה מיבעי ליה למעוטי גזולה:

סימן טזעריכה

מתני' מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין אמרו להם ב"ה לב"ש מעשה שהלכו זקני ב"ש וזקני ב"ה לבקר את ר' יוחנן החורני ומצאו שהיה יושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית ולא אמרו לו דבר אמרו להן ב"ש לב"ה משם ראיה אף הם אמרו לו א"כ היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך. נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה וקטן שאין צריך לאמו חייב בסוכה מעשה שילדה כלתו של שמאי הזקן ופיחת את המעזיבה וסיכך ע"ג המטה בשביל הקטן: דף כח ע"ב

גמ' היכי דמי קטן שאינו צריך לאמו אמרי דבי רבי ינאי כל שנפנה ואין אמו מקנחתו ריש לקיש אומר כל שניעיר משנתו ואינו קורא אמא אמא:

סימן יזעריכה

מתני' כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע ואת דירתו עראי ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות הכלים משתסריח המקפה מושלין אותו משל למה הדבר דומה לעבד שבא למזוג לו כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו:

גמ' ת"ר כל שבעת הימים אדם עושה את סוכתו קבע ואת ביתו עראי כיצד היו לו כלים ומצעות נאות מעלן לסוכה אוכל ושותה בסוכה ומטייל בסוכה מה"מ דת"ר תשבו כעין תדורו מכאן אמרו היו לו כלים נאים מעלן לסוכה מצעות נאות מעלן לסוכה ומטייל ושונה בסוכה ואוכל ושותה בסוכה איני והאמר אביי מקרא ומשנה במטללתא תנויי בר ממטללתא לא קשיא הא למיגרס והא לעיוני לעיוני צריך להתבודד ולישב בישוב הדעת ומצטער הוא בסוכה:

סימן יחעריכה

אמר רבא מאני מישתא במטללתא מאני מיכלא בר ממעללתא חצבא ושחיל בר ממטללתא שרגא אמרי לה במטללתא ואמרי לה בר ממטללתא ולא פליגי הא בסוכה גדולה והא בסוכה קטנה הני מאני לא איירי בחד ענינא דמאני מיכלא ומאני משתיא איירי בשעה שאין משתמשין בהן מאני משתיא לא מאיסי אבל מאני מיכלא כגון קערות לאחר שאכלו בהם מאיסי ואין להשהותם בסוכה אבל בשרגא אף בבעה שהוא דלוק אין להניח בסוכה כדמוכח בפירקין דלקמן דף מח. דתנן גמר מלאכול פירוש בשביעי לא יתיר את סוכתו דלמא מיתרמי ליה סעודה אחריתי אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה בשביל כבוד יו"ט האחרון אין לו מקום להוריד כלים וצריך הוא לאכול בסוכה ביו"ט האחרון כיצד הוא עושה שיפסל את הסוכה דאינו נראה כמוסיף אם יאכל בשמיני בסוכה ריב"ל אומר מדליק בה את הנר תינח סוכה קטנה גדולה מאי איכא למימר. למימר. דמעייל בה מאני דמיכלא אלמא שרגא בסוכה קטנה אף בשעה שהוא דלוק אין להניחו בסוכרת והטעם שיש לחוש שמא יתקרב הנר לדופני הסוכה ותאחז בהן האור:

סימן יטעריכה

משתסרח המקפה. תנא משתסרח המקפה של גריסין אביי הוה יתיב קמיה דרב יוסף במטללתא נשיב זיקא וקא מייתי ציבותא אמר רב יוסף פנו לי מאני מהכא א"ל אביי והאנן תנן משתסרח המקפה אמר ליה לדידי כיון דאנינא דעתאי כמה שתסרח המקפה דמי ת"ר היה אוכל בסוכה וירדו גשמים וירד אין מטריחין אותו לעלות עד שיגמור סעודתו היה ישן בסוכה וירד אין מטריחין אותו לעלות עד שיעור משיעלה עמוד השחר: משל משל למה הדבר דומה לעבד שמזג כוס לרבו ושפך לו קיתון של מים על פניו. איבעיא להו מי שפך למי ת"ש דתניא ושפך לו רבו קיתון של מים על פניו כלומר אי איפשי בשימושך: