ברטנורא על סוכה ב

משנה סוכה, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

הישן - לא יצא ידי חובתו. ובלבד שתהא המטה גבוה עשרה טפחים, דאז היא חשובה אהל ונמצא אהל מפסיק בינו לבין הסוכה. ועיקר מצות סוכה אכילה שתיה שינה:

נוהגים היינו כו' - דקסבר לא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע . ואין הלכה כרבי יהודה:

עבדים פטורים מן הסוכה - דמצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, וכל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה :

ולפי דרכנו למדנו - אע"פ שלא אמר אלא לשיחת חולין בעלמא, שהיה משתבח בעבדו. למדנו שהישן תחת המטה כו':

(ב)

רבי יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה - רבי יהודה לטעמיה דאמר סוכה דירת קבע בעינן. ואין הלכה כר' יהודה:

מדובללת - שלא השכיב הקנים יחד זה אצל זה , אלא קנה עולה וקנה יורד ומתוך כך חמתה מרובה מצלתה, ואשמעינן מתניתין דאמרינן רואים כאילו היו מושכבים בשוה ואם אז צלתה מרובה כשרה :

(ג)

בראש העגלה - אע"ג דמטלטלה ולא קביעי:

בראש הספינה - שבים, שהרוח שולטת שם ועוקרתה:

כשירה - דדירה קרינא ביה . והוא שתהא יכולה לעמוד ברוח מצויה של יבשה:

ועולין לה ביום טוב - איידי דבעי למתני סיפא אין עולין, תנא רישא עולין:

בראש האילן - תיקן מושבו בראשו ועשה שם מחיצות וסכך:

כשרה - בחולו של מועד:

ואין עולין לה ביו"ט - דגזור רבנן דאין עולין באילן ואין משתמשין בו שמא יתלוש:

שתים באילן - סמך קרקע הסוכה רובה באילן, ועשה סביבה בראש האילן שתי דפנות ואחת עשה בידי אדם בארץ וסמך קרקעית הסוכה באמצע הדופן שעשה בארץ, והגביה הדופן ממנה ומעלה עשרה:

או שתים בידי אדם ואחת באילן - הואיל ואם ינטל תפול קרקעית הסוכה, שאין יכולה לעמוד בסמיכת שתים שבארץ, אין עולין לה ביום טוב, דמשתמש באילן:

(ד)

והאילנות דפנות לה כשירה - והוא שהאילנות עבים וחזקים ולא אזלי ואתו ברוח מצויה. וצריך נמי למלאות בין הענפים בתבן וקש שלא תזיזם הרוח , שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה:

שלוחי מצוה פטורים - שהעוסק במצוה פטור מן המצוה. ולא בלבד בשעה שעוסקין במצוה פטורים, אלא אפילו בשעה שאין עסוקים בה, כגון הולך להקביל פני רבו או לפדיון שבוים פטור אף בשעת חנייתו :

חולין ומשמשיהן פטורים - ואפילו בחולי כל דהו. והאי דשרי לבטל מצות עשה של תורה מפני חולי כל דהו, ומצטער מפני ריח רע או מפני פשפשים ופרעושים שהוא פטור, וכן הולכי דרכים ושומרי גנות ופרדסים דפטרי להו רבנן מן הסוכה, טעמא הוי משום דכתיב (ויקרא כג) בסכות תשבו, כעין תדורו, וכל היכא דאית ליה מידי שמפני אותו דבר היה יוצא מדירתו יכול נמי לצאת מסוכתו. אבל העושה סוכתו מתחלה במקום הראוי להצטער באכילה או בשינה, כגון במקום שמתירא בו מפני לסטים בשינה ואין מתירא מפני הגנבים או ליסטים באכילה, אפילו באכילה לא יצא ידי חובתו באותה סוכה, הואיל ואינה ראויה לעשות בו כל צרכיו אכילה ושתיה ושינה, דהא כעין תדורו בעינן והא לא הוי כעין דירה:

אוכלים ושותים עראי - דבר מועט להסיר רעבונו, ודעתו לסעוד אחר כן:

(ה)

ואמרו העלום לסוכה - ולא מן הדין, אלא שהחמירו על עצמן. ושמעינן מינה שהמחמיר על עצמו שלא לאכול אפילו אכילת עראי חוץ לסוכה, הרי זה משובח:

אוכל פחות מכביצה [נטלו במפה] - משום נטילת ידים , ומשום ברוכי נטל פחות מכביצה. דאילו משום סוכה הא אמרינן אוכלים אכילת עראי חוץ לסוכה ואפילו יותר מכביצה:

(ו)

ארבע עשרה סעודות - ב' סעודות בכל יום לז' הימים:

אין לדבר קצבה - אם רצה לאכול לא יאכל חוץ לסוכה. רצה להתענות יתענה ואין נזקקין לו :

חוץ מלילי יום טוב הראשון - דילפינן חמשה עשר חמשה עשר מחג המצות, מה אכילת מצה לילה הראשון חובה, מכאן ואילך רשות , אף סוכה כן:

ישלים בלילי יו"ט האחרון - בליל שמיני עצרת. ואין הלכה כר"א בשתיהן:

(ז)

ב"ש פוסלין - והלכה כב"ש. בין בסוכה גדולה והוא יושב על פתח הסוכה ושולחנו בתוך הבית, בין בסוכה קטנה שאינה מחזקת ראשו ורובו ושולחנו, הכל אסור, גזירה שמא ימשך אחר שולחנו:

(ח)

נשים ועבדים וקטנים כו' - דאמר קרא (ויקרא כג) כל האזרח בישראל, להוציא את הנשים , דאע"ג דחייבות באכילת מצה ליל ראשון של פסח אין חייבות בסוכה ליל ראשון של חג:

קטן שאינו צריך לאמו - כל שנעור משנתו ואינו קורא אימא אימא הוי א"צ לאמו וחייב ופחות מכאן פטור. וכן הלכה. ודוקא שקורא ושונה ואינו שותק עד שתבא אמו אליו הוא דנקרא צריך לאמו, אבל קורא פעם אחת ושותק לאו צריך לאמו הוא :

(ט)

סוכתו קבע - שאם יש לו כלים נאים ומצעות נאות מעלן לסוכה :

משתסרח המקפה - משתקלקל המקפה. כל תבשיל שאינו לא רך ולא קשה אלא קפוי קרוי מקפה. ורוב בני אדם מואסין תבשיל כזה, ובמעט מים מתקלקל לגמרי. ומקפה של גריסין של פול היא ממהרת להתקלקל בגשמים יותר משאר מקפות, ואם ירדו גשמים עד שאילו היה לפניו מקפה של גריסין היתה מתקלקלת, מותר לפנות מיד :

ושפך לו - רבו קיתון על פניו של עבד, כלומר אי אפשי בשמושך. אף כאן גשמים הללו מראין שאין הקב"ה מקבל מעשיהם ברצון: