משנה סוכה א ז

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת סוכה · פרק א · משנה ז | >>

תקרה שאין עליה מעזיבה כו, רבי יהודה אומר, בית שמאי אומרים, מפקפק ונוטל אחת מבינתים, ובית הלל אומרים, מפקפק או נוטל אחת כט מבינתים.

רבי מאיר אומר, נוטל אחת מבינתים, ואינו מפקפק.

משנה מנוקדת

תִּקְרָה שֶּׁאֵין עָלֶיהָ מַעֲזִיבָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְפַקְפֵּק וְנוֹטֵל אַחַת מִבֵּינְתַיִם, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְפַקְפֵּק אוֹ נוֹטֵל אַחַת מִבֵּינְתַיִם.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, נוֹטֵל אַחַת מִבֵּינְתַיִם, וְאֵינוֹ מְפַקְפֵּק.

נוסח הרמב"ם

תקרה - שאין עליה מעזיבה,

רבי יהודה אומר, משם בית הלל:
או מפקפק,
או נוטל אחת - מבינתיים.
בית שמאי אומרים:
מפקפק,
ונוטל אחת - מבינתים.
רבי מאיר אומר:
נוטל אחת - מבינתים,
ואינו צריך לפקפק.

פירוש הרמב"ם

תקרה - היא גג או סכך מעצים.

ומעזיבה - היא הטיט או העפר או הסיד שנותנים על הנסרים.

ומפקפק - פירוש שיעקור אותן ממקומן ומן המסמרין התקועין בהם.

ונוטל אחת מבינתים - פירוש שיטול נסר אחד מבין שני נסרים, וימלא מקום אותם הנסרים שעקר מסכך כשר.

ובית שמאי אומרים, אך על פי שפקפק נוטל אחת מבינתים, לפי שהם סוברים כי ביטול תקרה לא יהיה אלא בנטילת אחת מבינתים.

ורבי יהודה אומר, כי בית הלל סוברין, שבאחד מאלו שני מעשים יהיה ביטול תקרה.

ורבי מאיר אומר, כי בית שמאי ובית הלל מודין שביטול תקרה לא יהיה אלא בנטילת אחת מבינתים.

והלכה כרבי יהודה, כמו שהורה מדברי בית הלל:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

תקרה - גג העשוי מקורות או נסרים:

מעזיבה - הטיט כז או הסיד שרגילין ליתן על גבי הקורות והנסרים קרוי מעזיבה:

מפקפק - כח סותר ומנענע כולן:

או גוטל אחת מבינתים - ונותן סכך כשר במקומה. ורבי יהודה לטעמיה דמכשיר לסכך בנסרים ל, הלכך בפקפוק סגי. ובלא פקפוק אי אפשר משום תעשה ולא מן העשוי:

ר"מ אומר - לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה, שכולן מודים שצריך ליטול אחד מבינתים ופקפוק אינו מועיל. ור"מ לטעמיה דאמר אין מסככין בנסרים. והלכה כר' יהודה שאמר משום בית הלל:

פירוש תוספות יום טוב

שאין עליה מעזיבה. שאם היה בה מעזיבה לא הוי סגי במפקפק. דמעזיבה ועפר סכך פסול נינהו דלאו גידולי קרקע הן. הר"ן:

מעזיבה פי' הר"ב הטיט או הסיד וכו'. ודומה לו במקרא ויעזבו את ירושלים עד החומה, בספר עזרא [נחמיה ג ח], מלאוה עפר להחזיק החומה. רש"י:

מפקפק ונוטל כו'. ה"ק אע"פ שמפקפק אי נוטל אחת מבינתים אין. אי לא, לא. גמרא:

ונוטל אחת מבינתים. לשון הטור סימן תרל"א שיטול מבין כל שני נסרים אחד. ועיין במשנה דלקמן:

מפקפק או נוטל כו'. כתב הר"ב ורבי יהודה לטעמיה דמכשיר לסכך בנסרים. פירוש שהן מג' עד ד' אלא דמתוך שהתקרה היתה עשויה בהן כבר שייכא בהו גזירת תקרה בר מפסולא דאורייתא דאית בהו תעשה ולא מן העשוי. ומיהו במפקפק או נוטל אחת מבינתים, בחד מהני סגי לבית הלל משום דכי היכי דמפיק לה בהכי משום תעשה ולא מן העשוי מפיק לה נמי מגזירת תקרה. ובית שמאי ס"ל דנהי דמפקפק מפיק ליה מתעשה ולא מן העשוי לא מפיק לה מגזירת תקרה. וכן לרבי מאיר אליבא דכולי עלמא. זו היא שיטת הרי"ף כמ"ש הר"ן וניחא לי לפרש דברי הר"ב בהכי שדבריו סובלין זה הפירוש יותר מפירושו של רש"י ז"ל:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כו) (על המשנה) שאין כו'. שאם היה בה מעזיבה לא הוי סגי במפקפק דמעזיבה ועפר סכך פסול נינהו דלאו גדולי קרקע הן. הר"נ:

(כז) (על הברטנורא) ודומה לו במקרא ויעזבו את ירושלים עד החומה (נחמיה ג) מלאוה עפר להחזיק החומה:

(כח) (על הברטנורא) מפקפק כו'. ה"ק אע"פ שמפקפק אי נוטל אחת מבינתיים אין אי לא לא. גמרא:

(כט) (על המשנה) נוטל כו'. שיטול מבין כל שני נסרים אחד:

(ל) (על הברטנורא) פירוש שהן מג' עד ד'. אלא דמתוך שהתקרה היתה עשויה בהן כבר שייכא בהו גזירת תקרה בר מפסולי דאורייתא דאית בהו תעשה ולא מן העשוי ומיהו במפקפק או נוטל אחד כו' בחד מהני סגי לב"ה דכי היכי דמפיק לה בהכי משום תעולמ"ה מפיק לה נמי מגזירת תקרה. וב"ש ס"ל דנהי דמפקפק מפיק לה מתעשה ולא מן העשוי לא מפיק לה מגזירת תקרה. וכן לר"מ אליבא דכ"ע. זו היא שיטת הרי"ף ז"ל:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

תקרה שאין עליה מעזיבה וכו':    וביד שם פ"ה סי' אי ובטור א"ח סי' תרכ"ו וסי' תרל"א. ופי' רש"י ז"ל סתם תקרה בנסרים שיש בהן ארבעה ר' יהודה אומר ב"ש אומרים וכו' פי' רש"י ז"ל ר' יהודא אומר ב"ש וב"ה נחלקו בדבר זה והשתא משמע בש"א תרתי בעינן פקפוק ואח"כ נוטל אחת מבינתים ונותן פסל במקומה ובה"א או מפקפק או נוטל ואין צריך לתת פסל ע"כ:

ור"מ אומר וכו':    כדפי' ר"ע ז"ל ובגמ' פריך בשלמא ב"ה טעמייהו משום תעשה ולא מן העשוי אי מפקפק עביד ליה מעשה אי נוטל אחת מבינתים עבד בה מעשה אלא ב"ש מאי טעמייהו דבעי תרתי אי משום תעשה ולא מן העשוי בחדא סגיא אי משום גזרת תקרה בנוטל אחת מבינתים סגיא ומשני לעולם משום גזרת תקרה הוא דאית להו דאין מסככין בנסרים והכי קאמרי אע"פ שמפקפק לא מהני פקפוק אלא נטילת אחת מבינתים דאיכא מעשה מעלייא וגזרת תקרה בטלה לה והאי דקאמרי מפקפק הכי קאמרי המפקפק לא הועיל ונוטל אחת מבינתים ופרכינן אי הכי ר"מ היינו ב"ש ומשני ה"ק ליה ר"מ לר' יהודה לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה דב"ה כוותי ס"ל דאין מסככין בנסרים ולא מהני פקפוק ולפי זה על כרחין בין רישא דמסככין בנסרים וכו' פלוגתייהו משום גזרת תקרה ובין סיפא בהאי מתני' בהא נמי פליגי אלא דר' יהודה הוא דקא מייתי לה טעמא למילתיה וה"ק ליה ר' יהודה לר"מ אמאי קא אסרת בנסרים לעיל משום גזרת תקרה האי סברא לב"ש הוא דאית להו גזרת תקרה אבל ב"ה לא גזרו ומשני ליה ר"מ לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה כלל: ובגמ' מפ' דלשמואל דאמר דפלוגתא דר"מ בשאין בנסרים ד' אבל אם יש בהם ד' ד"ה פסולה אע"ג דודאי סתם תקרות בני ד' הן וקמכשר הכא ר' יהודה אליבא דב"ה בהאי פליגי ר"מ ור' יהודה בבטולי תקרה דר' יהודה ס"ל בטולי תקרה לב"ש צריך ליטול מבינתים דאע"פ שמוכיח שבקי בתעשה ולא מן העשוי הואיל והתחיל לעשות מעשה לשם סוכה שהרי פקפק אפ"ה גזרי ב"ש וב"ה סברי כיון דבטלה ע"י הפקפוק והוכיח שהתקרה פסולה תו ליכא למיגזר ופי' רש"י ז"ל ור"מ לטעמיה דאמר אין מסככין בנסרין וע"י פסל שבינתים מתכשרא ולשמואל דס"ל סכך פסול באמצע בד' מיתוקמא בסוכה בת שמנה אמות מצומצמות דכי יהיב נסר ופסל עד אמצעה מהאי גיסא וחוזר ומתחיל מצדה השני ונותן נסר תחלה ואח"כ פסל וכן עד אמצעה הוו להו שני פסלים באמצעה והן של ח' טפחים ואיכא הכשר סוכה ונסרים שבה לא פסלי לה דאמרי' דופן עקומה עד הפסלים האמצעיים ומפקינן להו לנסרים מן הסוכה א"נ ס"ל כרב דאמר סכך פסול בין מן הצד בין מן האמצע בד' אמות הלכך לא פסלי נסרים שבינתים דליכא שיעור פסול ביחד עכ"ל ז"ל וכתבו תוס' ז"ל דהדין עמו וכו' ועיין בהר"ן ז"ל:

ה"ג ר"מ אומר נוטל אחת מבינתים ואינו מפקפק:    פי' שאינו מועיל הפקפוק וכדכתיבנא והספרים שכתוב בהן ואינו צריך לפקפק טעות הוא: וכתב ה"ר יהוסף ז"ל שמצא הגרסא בכל הספרים ר' יהודא אומר משום ב"ה או מפקפק או נוטל אחת מבינתים ובש"א מפקפק ונוטל אחת מבינתים ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

לה) תקרה [ציממערדעקקע].

לו) שאין עליה מעזיבה שלא טחו טיט על עצי התקרה.

לז) בית שמאי אומרים מפקפק ר"ל סותר.

לח) ונוטל אחת מבינתים ר"ל אפי' סותר ומנענע כולן, אפ"ה דוקא אם ג"כ מבין כל נסר לנסר נוטל נסר א' מבינתיים ומניח סכך כשר במקומו כשר, ואי לא, פסול, דמדהיו תקרה, אף שיפקפק יש גזירת תקרה.

לט) או נוטל אחת מבינתים ונותן סכך כשר במקום הנסר שנטל ואז כשר אפילו הנשארים רחבים ד"ט. וי"א דוקא בפחותים מד' טפחים (תרל"א).

מ) ואין מפקפק לטעמיה במ"ו אזיל, דס"ל אין מסככים בנסרים כשהן מג' טפחים עד ד' טפחים.

בועז

פירושים נוספים


בבלי טו א