שולחן ערוך אורח חיים תרלא ט
<< · שולחן ערוך אורח חיים · תרלא · ט · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
בית המקורה בנסרים שאין עליהם מעזיבה (פירוש טיט וצרורות שמשימין עליהם) ובא להכשירו לשם סוכה די בזה שיסיר כל המסמרים לשם עשיית סוכה או שיטול מבין שני נסרים אחד ויתן סכך כשר במקומו וכולה כשרה אפילו הנסרים רחבים ארבעה ויש מי שאומר שצריך שלא יהיו הנסרים רחבים ארבעה:
מפרשים
ובא להכשירו כו'. דאלו לא היתה כאן תקרה מתחלה ועכשיו הוא בא לסכך בהם לשה סוכה פסול משום תקרה שלא ישב תחת קורות ביתו ויאמר מה לי זה מה לי חדשה אבל השתא דזו תקרה היתה וזו מוכיח שיודע שאמרה תורה תעשה ולא מן העשוי ובא לידי מעשה לעשות לשום סוכה תו ליכא למיגזר משום תקרת ביתו וסכך פסול אין כאן כלל דהא אין מקבל טומאה וגידולו מן הארץ רק שגזרו משום ביתו וכאן אין לגזור:
ויש מי שאומר. ס"ל שברחב ארבע יש פסול גמור כמו בדבר שמקבל טומאה ולא מהני בזה שום ביטול וכבר כ' הרא"ש על דיעה זו ותמוה היא וטעמו דאם כן לא פריך מידי אדשמואל טפי מדרב והרמב"ן בספר המלחמות תיקן קושיא זו עיין שם:
(ו) מעזיב': אם הי' כבר המעזיב' אין להתיר להסיר המעזיבה ואח"כ לפקפק או ליטול א' (מהרלב"ח כ"ה) וצ"ע למעשה כי נראה דעדיף טפי:
(ז) רחבים ד': דלא חיישינן שישב תחת תקרת הבית דהא הוצרך לפקפק או ליטול א' עיין סי' תרכ"ט סי"ח ובב"י והע"ש לא ע"ש:
(ח) ויש מי וכו': זהו דעת הרמב"ם, ומשמע בהדיא שם דדוק' במפקפק בעי שיהו פחותים מד' דאם יהיו רחבים ד' הרואה שישב תחתיהן יסבור שמותר לסכך בהן וישב גם כן תחת הבית והא דקא' בגמרא דבטלה תקרה בהכי היינו כשאין רחבי' ד' דמפני הרואין ליכא למיחש דהרואה סבור שסככן מתחלה לשם סוכה אך שאסור משום תולמה"ע דומיא תחת תקרת הבית ולכן כשהוא מפקפק שרי ועין בר"ן אבל כשנוטל א' מבנתיים אפי' ביש בהן ד' שרי דהרוא' ירא' שהוצרך לתת פסל בנתיים ולא יבא לישב תחת תקרת הבית וכ"מ בגמ' דקא' אי משום תולמה"ע בחדא סגי ואי משום גזירת תקר' בנוטל אחד מבנתיים סגי משמע דהיכ' דליכ' גזיר' תקר' אלא משום תעש' כו' במפקפק נמי סגי וכ"מ ברמב"ם כן נ"ל ברור לדעתו:
(ט) להכשירו וכו': זהו פי' גמרא בביטול תקרה קא מפלגי. וכתב רש"י שם דאלו בא עכשיו לסכך בהם פסול משום תקר' אבל השתא דזו תקר' היתה ובא לידי מעשה לעשות לשם סוכה וזה מוכיח שיודע שאמרה תורה תעשה ולא מן העשוי וכו' תו ליכא למגזר וכו' ע"ש.
(י) שאומר: זהו דעת הרמב"ם והקשו העולם אם כן לא פריך מידי אדשמואל טפי מרב עיין ט"ז ובהרמב"ן בספר המלחמות ועיין בגמרא דף ט"ו עמוד א'. וכתב מ"א דוקא במפקפק דברי הרמב"ם שלא יהא רחב ד' אבל כשנטל א' מבנתיים אפילו יש בהם ד' שרי ע"ש.
(כב) שאין עליהם מעזיבה - וכ"ש אם היה מעזיבה על הנסרים והסיר המעזיבה ואח"כ פקפק הנסרים דבודאי מהני דהא עביד מעשה רבה לשם סוכה [אחרונים]:
(כג) די בזה שיסיר וכו' - ומהני בזה כאלו סיכך בתחלה בכל הנסרים לשם סוכה:
(כד) כל המסמרים וכו' - הוא לשון הרא"ש והטור וברש"י איתא סותר את כולן ומנענע לשם סוכה ובפי' המשנה להרמב"ם איתא ג"כ בזה הלשון מפקפק פי' שיעקור אותן ממקומן מן מסמרים התקועין בהן וכן הרע"ב ובאור זרוע העתיק ג"כ כרש"י מכל הלין משמע דצריך לנענע את כל הנסרים:
(כה) אפילו הנסרים רחבים ד' - דאע"פ דאלו לא היתה כאן תקרה מתחלה ועכשיו הוא בא לסכך בנסרים של ד"ט לשם סוכה היה פסול מדרבנן וכנ"ל בסימן תרכ"ט סי"א משום גזרת תקרה שלא ישב תחת קורת ביתו ויאמר מה לי זה מה לי חדשה אבל השתא דזו תקרה היתה וזה בא לעשות מעשה להסיר מסמרים שלה ולנענעה לשם סוכה זה מוכיח שיודע שאמרה תורה תעשה ולא מן העשוי ותו ליכא למגזר משום תקרת ביתו. והנה זה מהני רק לענין פקפוק אבל לענין ליטול אחת מבנתיים יש דיעות בפוסקים דהלא פסקינן לקמן בסימן תרל"ב דסכך פסול פוסל באמצע בד"ט והלא נשאר אצל סכך כשר נסר בתקרה שהוא רוחב ד"ט אם לא שיזדמן ליתן סכך כשר במקום שני נסרים [שהוא שיעור סוכה ויותר] ויש שסוברין דכיון שעשה מעשה שנטל נסר מבנתיים ונתן סכך כשר מהני מעשה זו להכשיר אף מקום הנסר שבצדו:
(כו) ויש מי שאומר שצריך שלא יהיו וכו' - דעה זו חולקת אדעה קמייתא לענין פקפוק וס"ל דלא מהני כשהיו הנסרים רחבים ד"ט ולענין ליטול אחת מבנתיים יש דיעות בין האחרונים. ודע דבזה שלא היו הנסרים שבתקרה רחבין ד"ט ונטל מבין כל שני נסרים נסר אחד ונתן סכך כשר במקומו לכו"ע מותר לישב אפילו תחת הנסרים דכיון שעשה מעשה מיתכשר גם שם ואפילו הסוכה גדולה כמה אמות מיתכשר גם שם. אכן לפי המבואר בסימן תרכ"ט סי"ח דכהיום נהגו שלא לסכך כלל בנסרים אפילו פחותים מארבעה יש ליזהר מפקפוק וגם מזה אם לא בשעת הדחק:
(*) או שיטול מבין שני נסרים אחד וכו': ולפי מאי דקי"ל לקמן בסימן תרל"ב דסכך פסול פוסל באמצע בארבעה טפחים מיתוקמא כגון דהוו שני פסלים באמצע ואין מן הדופן עד הפסל ד' אמות [כגון דהוי ח' אמות מצומצמות וכשעושה נסר ופסל מצד אחד ד' פעמים וכן מצד השני איתרמי שני פסלים באמצע] הלכך מתכשר מתורת דופן עקומה [רש"י ור"ן] וכן משמע בביאור הגר"א דלדיעה ראשונה מיירי בכהאי גווני אכן בב"ח כתב דלדעת הרא"ש והטור [וה"ה השו"ע שהעתיק לשונם] כיון דעביד מעשה בנסרים תו אין על הנסרים הנשארים שם סכך פסול וכולם מתכשרי כשנותן נסר ופסל נסר ופסל בכל הסוכה אך הי"א והוא דעת הרמב"ם אין סובר כן ולפיכך סובר שלא יהא הנסרים רוחב ד' בין במפקפק ובין בנוטל אחת מבנתיים ע"ש. [ועיין בב"ח שהביא עוד שיטה אחת בשם הרמב"ן דבנוטל נסר אחת לבד סגי אפילו הניח כל שאר נסרים בלא סתירה ונענוע ואפילו לא הניח פסל בינתיים וכו' אבל סיים ע"ז שאין להקל כן למעשה גם הגר"א שהביא כל השיטות בזה לא הזכיר שיטה זו כלל] ופה א"צ להעדיף סכך הכשר על הפסול כמו בסעיף הקודם דגם הסכך הפסול נתכשר ע"י המעשה שנטל אחת מבינתיים:
(*) שלא יהיו הנסרים רחבים ד"ט: הוא דעת הרמב"ם ועיין במגן אברהם שדעתו דאף לדעה זו דוקא במפקפק ס"ל שיהו פחותים מד"ט דאם יהיו רחבים ארבעה הרואה שישב תחתיהן יסבור שמותר לסכך בהן וישב ג"כ תחת הבית אבל כשנוטל אחת מבינתיים אפילו כשיש בהן ד"ט שרי לכו"ע דהרואה יראה שהוצרך לתת פסל בינתיים ולא יבוא לישב תחת תקרת הבית עכ"ל ומשמע ממ"א דהוא סובר כמו שמפרש הב"ח דלדעה קמייתא מתכשרא כל הנסרים וכמו שכתבנו מקודם דאם דוקא כששני הפסלים באמצע פשיטא דגם הרמב"ם מודה לזה וא"צ שום ראיה ועיין בא"ר שהביא דממשמעות הטור ורי"ו נראה דלדעת הרמב"ם לא מהני בנסרים רוחב ד"ט אפילו בנוטל אחת מבינתיים וכמו שכתב הב"ח ודלא כמ"א עכ"ל משמע מניה דהוא סובר ג"כ כמו שמפרש הב"ח לדעה קמייתא [דאי סובר כמו שפירשנו בשם הרש"י והר"ן וכמו שמוכח מהגר"א דלדעה קמייתא אין להקל בשנוטל אחת מבינתיים כ"א בששני פסלים באמצע בזה בודאי גם להי"א מהני בשנוטל השני נסרים שהיו רחבים ד"ט ומניח סכך כשר במקומם]: