משנה סוכה א ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת סוכה · פרק א · משנה ו | >>
מסככין בנסרים, דברי רבי יהודה.
ורבי מאיר אוסר.
נתן עליה נסר כד שהוא רחב ארבעה טפחים, כשרה, ובלבד שלא יישן כה תחתיו.
מְסַכְּכִין בִּנְסָרִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
וְרַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר.
נָתַן עָלֶיהָ נֶסֶר שֶׁהוּא רָחָב אַרְבָּעָה טְפָחִים, כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִישַׁן תַּחְתָּיו.
מסככין - בנסרים,
- דברי רבי יהודה.
- רבי מאיר - אוסר.
- נתן עליה - נסר,
- שהוא רחב - ארבעה טפחים,
- כשרה.
- ובלבד - שלא יישן תחתיו.
- שהוא רחב - ארבעה טפחים,
נסרים - הם הלוחות.
אם היו אותם הנסרים קצרות שאין ברוחבן שלושה טפחים, מותר לסכך בהם לדברי הכל, לפי שהם כקנים.
ואם היה ברוחב כל נסר מהן ארבעה טפחים שהוא שיעור מקום, אסור לסכך בהם לדברי הכל.
ואם היה רוחב אותן הנסרים פחות מארבעה ויותר משלושה, בזה נחלקו רבי יהודה ורבי מאיר. רבי יהודה מתיר לסכך בהן, לפי שהן פחות מארבעה ואין בהם שיעור מקום. ורבי מאיר אוסר, לפי שהם יותר משלושה טפחים ויצאו מתורת לבוד.
והלכה כרבי יהודה:
מסככין בנסרים דברי ר' יהודה - בנסרים שיש בהם ארבעה שהוא שעור מקום חשוב דברי הכל פסולה. פחות משלשה דברי הכל כשרה דחשיבי כקנים. כי פליגי משלשה ועד ארבעה, רבי יהודה סבר כיון דלית בהו שעור מקום חשוב לא גזרינן שמא ישב תחת תקרת הבית. ורבי מאיר סבר כיון דנפקי מתורת לבוד כג גזרינן שמא יאמר מה לי לסכך באלו מה לי לישב תחת תקרת ביתי. והלכה כר' יהודה:
ורבי מאיר אוסר. פירש הר"ב כיון דנפקי מתורת לבוד ופירש"י שאם היה אויר במקום אחד מהן לא מצי למימר לבוד חשיבי להיות דומה לתקרה וגזרינן:
נתן עליה נסר כו'. לדברי הכל. וסוכה כשרה וכגון דיהבינן אצל הדופן. דסכך פסול אינו פוסל מן הצד אלא בד' אמות דאמרינן דופן עקומה [במשנה י'] רש"י:
ובלבד שלא יישן תחתיו. להכי נקט שינה דאפילו עראי אסור. דתנן במשנה ד' פרק ב' דאוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה ותני עלה [דף כ"ו.] ואין ישנים עראי חוץ לסוכה. משום דאין קבע לשינה שאין אדם קובע עצמו לשינה שפעמים שאינו אלא מנמנם מעט ודיו בכך:
(כג) (על הברטנורא) שאם הי' אויר במקום אחד מהן לא מצי למימר לבוד חשיבי להיות דומה לתקרה וגזרינן. רש"י:
(כד) (על המשנה) נתן כו'. לדברי הכל. וסוכה כשרה כגון דיחבינן אצל הדופן דסכך פסול אינו פוסל מן הצד אלא בד"א דאמרינן דופן עקומה. רש"י:
(כה) (על המשנה) שלא יישן כו'. להכי נקט שינה דאפילו עראי אסור כו' משום דאין קבע לשינה שאין אדם קובע עצמו לשינה שפעמים שאינו אלא מתנמנם מעט ודיו בכך. תוי"ט:
{{דה מפרש|מסככין בנסרים כו' ביד שם פ' חמישי סי' ז' ומייתי לה בגמ' פ' לולב הגזול (סוכה דף ל"ז) ומוכח משם דצריך לומר דלר' יהודה הני נסרים הם דוקא של ד' מינין שבלולב דהא איהו ס"ל התם דאין כשר לסכך אלא הכשר ללולב וקרא דעזרא דכתיב עלי זית ועלי עץ שמן היינו לדפנות: ואיתא נמי בפירקין דף ט"ו ובטור א"ח סי' תרכ"ט:
בסוף פי' ר"ע ז"ל מה לי לישב תחת תקרת ביתו. אמר המלקט ולפי זה סיפא דמתני' דקתני נתן עליה נסר וכו' ובלבד שלא יישן תחתיו דברי הכל היא וכשמואל דס"ל דסכך פסול באמצע פוסל בד' טפחים ובמן הצד פוסל בד' אמות אוקימנ' להאי נסר בגמ' בשנתנו מן הצד ומש"ה כשרה. וז"ל הר"ן ז"ל וכגון דיהביה אצל דופן וסכך פסול אינו פוסל מן הצד אלא בד' אמות דאמרי' דופן עקומה ותמהני אמאי נקט במן הצד אטו דדינא דדופן עקומה והא לקמן קתני לה בהדיא במתני' בבית שנפחת ונ"ל דרבותא אשמעי' דסד"א כי גזרינן גזרת תקרה ה"מ בסוכ' שכולה נסרי' ומיפסלא כולה דדמיא לתקרה אבל סוכה שיש בה שיעור הכשר סד"א לא גזרי' בה גזרת תקרה ויהא מותר ליישן תחת הנסר קמ"ל ע"כ: ואיתא בפירקין דף י"ז ועיין מה שכתבתי בזה לקמן ר"פ הישן:
יכין
לב) ורבי מאיר אוסר אם כל נסר רוחב ד' טפחים, ד"ה פסול, אפי' הפכן על חודן דשם אינן רחבים ד"ט, אפ"ה פסולין מגזירת תקרה. ובפחותין מג' טפחים ד"ה כשרין, כי פליגי ברחבים מג"ט ועד ד' טפחים. וקיי"ל כר"י מיהו לדידן אפי' בפחות מג"ט איכא גזירת תקרה, מדדרך לסכך בתינו בכמותן. ומה"ט לא יסכך בקש, שמא יעבה הסכך כתקרה. אמנם כל שאסור מגזירת תקרה, בשעת הדחק שרי (תרכ"ט).
לג) כשרה אפי' בהניחו באמצע שיעור הסוכה.
לד) ובלבד שלאי ישן תחתיו נקט שינה, דשינה אפי' ארעי אסור, גזירה שמא יתקע בשינה. מיהו אם הנסר אינו רחב ד"ט, מותר לישן תחתיו דסכך פסול, באמצע פוסל רק בד"ט, ומן הצד פוסל רק ברחב ד' אמות, דאל"כ אמרינן דופן עקומה, מהלכה לממ"ס. אבל אויר אפי' מהצד פוסל בג' טפחים, ואין ישנים תחתיו, ודוקא שהולך האויר על פני כל הסוכה, או שיש בו כדי ראשו ורובו.
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת