משנה סוטה ד ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת סוטה · פרק ד · משנה ה | >>
ואלו שבית דין מקנאין להן, מי שנתחרש בעלה או נשתטה, או שהיה חבוש בבית האסורין.
לא להשקותה אמרו, אלא לפוסלה מכתובתה.
רבי יוסי אומר, אף להשקותה; לכשייצא בעלה מבית האסורין ישקנה.
וְאֵלּוּ שֶׁבֵּית דִּין מְקַנְּאִין לָהֶן:
- מִי שֶׁנִּתְחָרֵשׁ בַּעְלָהּ, אוֹ נִשְׁתַּטָּה,
- אוֹ שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין.
- לֹא לְהַשְׁקוֹתָהּ אָמְרוּ,
- אֶלָּא לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף לְהַשְׁקוֹתָהּ;
- לִכְשֶׁיֵּצֵא בַּעְלָהּ מִבֵּית הָאֲסוּרִין, יַשְׁקֶנָּה:
אלו שבית דין מקנין להן -
- מי שנתחרש בעלה, או נשטה,
- או שהיה חבוש בבית האסורים.
- לא להשקותה אמרו,
- אלא - לפוסלה מכתובתה.
- רבי יוסי אומר: אף להשקותה,
- לכשיצא בעלה מבית האסורים - ישקנה.
רבי יוסי אומר, כל מי שיקנא ישקנה לפי שנאמר "וקנא" "והביא".
ואין הלכה כרבי יוסי.
ומה שצריך שתדעהו, שאם היה בעלה סומא לא היה משקה אותה שנאמר "מעיני אישה"(במדבר ה, יג).
וכמו כן אם היתה היא חגרת או שאין לה ידים או אלמת אינה שותה לפי שנאמר "והעמיד את האשה ונתן על כפיה ואמרה האשה"(במדבר ה, יח).
ונאמר גם כן "אשה תחת אישה"(במדבר ה, כט) מתחייב מזה שיהיה כל מה שימנענו מלהשקותה ימנענה גם כן מלשתות, וכן מה שימנענה מלשתות ימנענו מלהשקותה, לפיכך אם היתה סומא או היה הוא חיגר או שאין לו ידים או אלם אינה שותה, אבל בכל זאת יוצאות שלא בכתובה:
אלו שב"ד מקנאין להם - אם רואים אותם שמתנהגות בפריצות:
ולא להשקותה אמרו - דהא בעינן והביא האיש את אשתו, וליבא. ובעלה נמי לבשיבא אינו יכול להשקותה בקינוי זה, דבעינן וקינא והביא. ור"י לא בעי וקינא והביא. ואין הלכה כר"י. וסומא אינו משקה את אשתו, שנאמר (שם) מעיני אישה. וממה שנאמר (שם) אשה תחת אישה, למדנו שכל המונע הבעל מלהשקות מונע האשה מלשתות אם היה אותו הדבר באשה, לפיכך אם היתה היא סומא אינה שותה יג. ואם היתה חגרת אינה שותה, שנאמר (שם) והעמיד אותה הכהן. וכן אם היתה גדמת, שנאמר (שם) ונתן על כפיה. או אלמת, דבעינן ואמרה האשה. וכן אם היה הבעל חגר או גדם או אלם אינו משקה מדכתיב אשה תחת אישה כדאמרן:
לא להשקותה כו'. כתב הר"ב וממה שנאמר אשה תחת אישה למדנו שכל המונע כו' לפיכך אם היתה סומא כו' גמרא. וכן מנאן הרמב"ם בפירושו. ומשמע דחרש ושוטה שאין מונע להשקותה אלא ממה שאינן בני קינוי ולא שמיעטם הכתוב מצד המום שבהם. שאינם בכלל ההיקש דאשה תחת אישה. וראיתי להרמב"ם בחיבורו פ"ב שכתב אשת אינו שומע ואינה שומעת שאינן שותות וכתב (במדבר ה) ואמר אל האשה פרט למי שאינה שומעת ע"כ. והשמיט שוטה ושוטית ובזה העיר הכ"מ. אבל ה"ל ג"כ להעיר על דרשא דואמר מנין לו דבגמרא ת"ר איש מת"ל איש איש לרבות אשת חרש ואשת שוטה וכו':
(יג) (על הברטנורא) ומשמע דחרש ושוטה שאין מונע להשקותה אלא ממה שאינן בני קינוי ולא שמיעטם הכתוב מצד המום שבהם, שאינם בכלל ההיקש דאשה תחת אישה. והר"מ בחבורו כתב דחרש וחרשת אינן שותות דא"ק ואמר וגו' שתהא שומעת. והשמיט שוטית, ולא ידעתי מנין לו זה הלימוד, דבגמרא תלמוד לומר איש לרבות אשת חרש ואשת שוטה כו':
ואלו שב"ד מקנאין: וכו' בגמ' בפירקין דף כ"ה. וביד שם פ"א סי' י' י"א. ובפ' שני סי' ב':
מי שנתחרש: וכו' בברייתא מרבי להו מאיש איש והרמב"ם ז"ל הביא ראיה לאשת מי שאינו שומע או שהיא אינה שומעת מקרא דכתיב ואמר אל האשה פרט למי שאינה שומעת ולא הזכיר שם אשת השוטה או מי שאשתו שוטה: וכתבו תוס' ז"ל איש איש לרבות אשת חרש וכו' נראה דעיקר קרא לא איצטריך אלא לאוסרה לבעל ולבועל ע"י קנוי זה אבל משום לפוסלה מכתובתה לא צריך קרא דהא אפילו רשב"ג דאמר בפ' בתרא דכתובות כתובת אשה דאורייתא לאו ממש דאורייתא דעוברת על דת צריכה התראה להפסיד כתובתה ע"כ:
יכין
ואלו שבית דין מקנין להן: כשרואין בה פריצות:
או נשתטה: ונ"ל דדוקא בנשתטה, דהיינו שלא מחמת חולי. אבל בנטרפה דעתו דהיינו מחמת חולי [כנדה די"ג], אפשר דאין ב"ד מקנאין לה, דימתינו עד שיתרפא ויקנא הוא בעצמו ותשתה. ולזה הערני י"נ מהר"א רא"ש נ"י. רק די"ל דדמי לחבוש בבית אסורים שאין ממתינין:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
תוספות שאנץ |
הריטב"א |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש