עיקר תוי"ט על סוטה ד
משנה סוטה, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) דאומרת אליהם רבויא:
(ב) (על המשנה) אלמנה כו'. משום דחלוקין בטעמא הוצרך לחלקן. תוספ':
(ג) (על הברטנורא) ולא צריכין לומר רחלוצה משום אשגרת לישנא כמ"ש בריש פ"ט דיבמות. אלא כל עון קאמר ועון דד"ס נמי בכלל, כדאשכחן לענין הירא ורך הלבב, דס"ל דיראת עבירה דד"ס בכלל זו. נ"ל. תוי"ט. וע"ע:
(ד) (על הברטנורא) ולא דמי למ"ג פ"ד דיבמות. דהתם ספק נשואה, והוי ספק אי עומד לגבות כלל. משא"כ הכא דכשמת הבעל ודאי עומד לגבות אלא מטעם אחר נבוא להפסידה הוי היא בגבתה ומוחזקת. גמרא:
(ה) (על המשנה) ולא נוטלות. ולא שייך לומר העמד אשה על חזקתה כמו בפ"ק דכתובות מ"ו ח' ואימא לא זנתה, שהרי רגלים לדבר שקנא לה ונסתרה והכתוב הוציאה מאותה חזקה ועשאה ספק. תוספ':
(ו) (על המשנה) יכול הוא כו'. והכי ס"ל לרבנן או אשה או בנים כמ"ש במ"ה פ"ו דיבמות. וכ"ת הא רבנן אית להו הך סברא במעוברת ומאי שנא נ"ל דהא דאילונית איסורייהו דמפקד אפריה ורביה ולהתזיק מצוה מן התורה אסרוה, אבל מעוברת ומינקת לא גזרו להחזיק שום מצוה אלא מפני חשש התינוק שמא תתעבר שנית בזמן ההנקה כו', ולפיכך לא החמירו בה וזהו שכתב הר"מ שאין כאן עבירה, כלומר אלא תקנה. ומ"מ אסור לעבור. אבל אילונית היא גזירה ובכלל עשו משמרת למשמרת, והוא עבירה מד"ס. ועתוי"ט:
(ז) (על הברטנורא) וקשיא דאשת כהן ששתתה מותרת מבעי' ליה ובגמרא אשת כהן שותה פשיטא מהו דתימא אשת כהן דאפילו כי נתפשה אסורה אימא לא תשתה קמ"ל ומותרת לבעלה פשיטא במתנוונה דרך אברים כו' אימא דנאנסה כו'. קמ"ל. ועתוי"ט:
(ח) (על הברטנורא) ומבלעדי אישך לקדמה שכיבת הבעל. תוספ':
(ט) (על המשנה) אשת סריס. לשון הר"מ סריס חמה או סריס אדם המותרות לבעליהן. וסריס שאדם כששתה כוס של עיקרין שמותרת לו. וקרי ליה סריס אדם לפי שע"י אדם בא לו. כ"מ ועתוי"ט:
(י) (על הברטנורא) ותימא, הא שמעינן לה מאלמנה לכה"ג דאסורה וקיימא לבעל ואפ"ה איצטריך קרא דכי תשטה למעוטי הא לאו הכי שותה. תוספ':
(יא) (על הברטנורא) משמע ליה כו' דבן ט' ויום אחד איש מיקרי לגבי שכיבה. כ"מ. ובזה מסולק מה שהשיב עליו הר"ב:
(יב) (על הברטנורא) כדתנן במ"ג פ"ז דתמורה. גמרא:
(יג) (על הברטנורא) ומשמע דחרש ושוטה שאין מונע להשקותה אלא ממה שאינן בני קינוי ולא שמיעטם הכתוב מצד המום שבהם, שאינם בכלל ההיקש דאשה תחת אישה. והר"מ בחבורו כתב דחרש וחרשת אינן שותות דא"ק ואמר וגו' שתהא שומעת. והשמיט שוטית, ולא ידעתי מנין לו זה הלימוד, דבגמרא תלמוד לומר איש לרבות אשת חרש ואשת שוטה כו':