משנה נידה י דפוסים
משנה נידה, פרק י':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
משנה א עריכה
תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וניסת, בית שמאי אומרים, נותנין לה ארבעה לילות.
ובית הלל אומרים, עד שתחיה המכה.
הגיע זמנה לראות וניסת, בית שמאי אומרים, נותנין לה לילה הראשון.
ובית הלל אומרים, עד מוצאי שבת, ארבעה לילות.
ראתה ועודה בבית אביה, בית שמאי אומרים, נותנין לה בעילת מצוה.
ובית הלל אומרים, כל הלילה כולה.
משנה ב עריכה
נדה שבדקה עצמה יום שביעי שחרית ומצאתה טהורה, ובין השמשות לא הפרישה, ולאחר ימים בדקה ומצאתה טמאה, הרי היא בחזקת טהרה.
בדקה עצמה ביום שביעי בשחרית ומצאתה טמאה, ובין השמשות לא הפרישה, ולאחר זמן בדקה ומצאתה טהורה, הרי זו בחזקת טמאה, ומטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה.
ואם יש לה וסת, דיה שעתה.
רבי יהודה אומר, כל שלא הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה, הרי זו בחזקת טמאה.
וחכמים אומרים, אפלו בשניה לנדתה בדקה ומצאתה טהורה, ובין השמשות לא הפרישה, ולאחר זמן בדקה ומצאתה טמאה, הרי זו בחזקת טהרה.
משנה ג עריכה
הזב והזבה שבדקו עצמן ביום ראשון ומצאו טהור, וביום השביעי ומצאו טהור, ושאר ימים שבינתיים לא בדקו, רבי אליעזר אומר, הרי הן בחזקת טהרה.
רבי יהושע אומר, אין להם אלא יום ראשון ויום שביעי בלבד.
רבי עקיבא אומר, אין להם אלא יום שביעי בלבד.
משנה ד עריכה
הזב והזבה והנדה והיולדת והמצורע שמתו, מטמאין במשא עד שימוק הבשר.
נכרי שמת, טהור מלטמא במשא.
בית שמאי אומרים, כל הנשים מתות נדות.
ובית הלל אומרים, אין נדה אלא שמתה נדה.
משנה ה עריכה
האשה שמתה ויצא ממנה רביעית דם, מטמאה משום כתם, ומטמאה באהל.
רבי יהודה אומר, אינה מטמאה משום כתם, מפני שנעקר משמתה.
ומודה רבי יהודה ביושבת על משבר ומתה ויצא ממנה רביעית דם, שהיא מטמאה משום כתם.
אמר רבי יוסי, לפיכך אינה מטמאה באהל.
משנה ו עריכה
בראשונה היו אומרים, היושבת על דם טוהר, היתה מערה מים לפסח.
חזרו לומר, הרי היא כמגע טמא מת לקדשים, כדברי בית הלל.
בית שמאי אומרים, אף כטמא מת.
משנה ז עריכה
ומודים שהיא אוכלת במעשר, וקוצה לה חלה, ומקפת וקוראה לה שם.
ואם נפל מרוקה ומדם טהרה על ככר של תרומה, שהוא טהור.
בית שמאי אומרים, צריכה טבילה באחרונה.
ובית הלל אומרים, אינה צריכה טבילה באחרונה.
משנה ח עריכה
הרואה יום אחד עשר וטבלה לערב ושמשה, בית שמאי אומרים, מטמאין משכב ומושב, וחייבין בקרבן.
בית הלל אומרים, פטורין מן הקרבן.
טבלה ביום שלאחריו ושמשה את ביתה ואחר כך ראתה, בית שמאי אומרים, מטמאין משכב ומושב ופטורים מן הקרבן.
ובית הלל אומרים, הרי זה גרגרן.
ומודים ברואה בתוך אחד עשר יום וטבלה לערב ושמשה, שמטמאין משכב ומושב וחייבין בקרבן.
טבלה ביום שלאחריו ושמשה, הרי זו תרבות רעה, ומגען ובעילתן תלוים.
משנה נידה, פרק י':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב