משנה נידה י ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נידה · פרק י · משנה ח | >>
הרואה יום אחד עשר וטבלה לערב ושמשה, בית שמאי אומרים, מטמאין משכב ומושביז, וחייבין בקרבן.
בית הלל אומרים, פטורין מן הקרבן.
טבלה ביום שלאחריו ושמשה את ביתה ואחר כך ראתה, בית שמאי אומרים, מטמאין משכב ומושב ופטורים מן הקרבן.
ובית הלל אומרים, הרי זה גרגרן.
ומודים ברואה בתוך אחד עשר יום יט וטבלה לערב ושמשה, שמטמאין משכב ומושב וחייבין בקרבן.
טבלה ביום שלאחריו ושמשה, הרי זו תרבות רעה, ומגען ובעילתן תלוים.
הרואה יום אחד עשר,
- וטבלה לערב, ושימשה -
- בית שמאי אומרין: מטמאין משכב ומושב - וחייבין בקרבן.
- בית הלל - פוטרין מן הקרבן.
- טבלה ביום שלאחריו, ושימשה את ביתה, ואחר כך ראת -
- בית שמאי אומרין: מטמאין משכב ומושב - ופטורין מן הקרבן.
- בית הלל אומרין: הרי זה גרגרן.
- ומודים, ברואה בתוך אחד עשר יום, וטבלה לערב ושימשה -
- שהן מטמאין משכב ומושב - וחייבין בקרבן.
- טבלה ביום שלאחריו, ושימשה -
- הרי זו תרבות רעה - ומגען ובעילתן תלויין.
- וטבלה לערב, ושימשה -
כבר קדם לנו הדיבור באלו האחד עשר יום פעמים, ואמרנו שהם הימים אשר הם ראוים לזיבה.
- וכאשר תראה דם בתוך אלו האחד עשר יום דינה שתמתין אותו היום והלילה הסמוכה לו באיסור תשמיש, והבא עליה בזמן הזה חייב קרבן, ומטמאין משכב ומושב היא ובועלה וחייבין חטאת על הבעילה ההיא, וזו היא זבה קטנה.
- ולמחרת היום אשר ראתה בו תטבול כעלות החמה כמו שנתבאר במסכת מגילה, וממתנת כל אותו היום חוששת שמא תראה דם, ואם לא תראה דם תהיה מותרת לבעלה בערב.
- ואם ראתה בו דם, תהיה היום ההוא והלילה הסמוכה לו גם כן טמאה, והיא זבה קטנה.
- וביום השלישי תטבול אחר עלות החמה, ותמתין אותו היום כולו, [אם ראת בו דם נעשית זבה גדולה].
- ואם לא תראה תהיה מותרת לבעלה, וזו היא שומרת יום כנגד יום.
וזהו דינה כשראתה לתוך אחד עשר וזו אין בו מחלוקת.
אמנם המחלוקת הוא במי שראתה דם ביום אחד עשר עצמו וטבלה לערב שהוא שנים עשר ושמשה ביתה, שאין חילוק לבית שמאי בין רואה ביום אחד עשר או רואה בשמיני או בתשיעי שבתוך אחד עשר, שהם מטמאין משכב ומושב וחייבין בקרבן היא ובועלה.
ובית הלל פוטרין מן הקרבן, שהם אינם חוששין יום האחד עשר בתורת שמיני או תשיעי, לפי שהרואה יום אחד עשר לא תהיה לעולם זבה גדולה בראיה הזאת, לפי שאם תראה למחר מימי הנדה יחשב, ואינו ראוי להצטרף ליום של אחריו כמו התשיעי ומה שלפניו מן האחד עשר יום.
ואם טבלה ביום שלאחריו אשר הוא יום שנים עשר שהוא תחילת ימי הנדה, ושמשה את ביתה ואחר כך ראתה, אומרים בית הלל הרי זה גרגרן. וגרגרן, הוא הנוהם באכילה, לפי שהיה ראוי לו להמתין אותו היום כולו שלא יבוא עליה, ואם בא עליה פטור מכלום אלא שנמהר לבד. ובית שמאי אומרים, שהיא ובועלה מטמאין משכב ומושב, כמו שבעל שומרת יום כנגד יום.
ואמר הרי זו תרבות רעה, לפי שזה היה ראוי שתמתין יום שלאחריו כולו אשר היא משמרתו ולא תבעל עד ליל שלישי. ואם בעלה יום השימור אחר הטבילה הרי שניהן חייבין אשם תלוי, והטהרות שתגע בהן היא ובועלה ביום הזה תלויות, והוא אמרו ומגען ובעילתן תלוים, רומז לתרבות הרעה הזאת.
ודע כי הרואה בעשירי צריכה שימור ואף על פי שאינה זבה גדולה כלל בראיה הזאת, וזה מבואר ממה שבארנו במסכת הזאת:
הרואה יום אחד עשר - שהוא סוף ימי זיבה, ואין יום שלאחריו מצטרף עמו לזיבה. שאם ראתה יום שנים עשר ושלשה עשר, אינה זבה גדולה בשביל כן, לפי שהן תחילת ימי נדה ואינן מצטרפין עם ימי זיבה:
בית שמאי אומרים מטמאין משכב ומושב - ואפילו הבועל מטמא משכב ומושב לטמא אוכלין ומשקין, מפני שהוא כבא על שומרת יום כנגד יום, דסברי בית שמאי יום אחד עשר בעי שימור יח. ובית הלל פוטרים מן הקרבן, דסברי, יום אחד עשר הואיל ואין יום שלאחריו מצטרף עמו לזיבה, לא בעי שימור. מיהו לענין טומאה מודו דבועלה מטמא מדרבנן, גזירה יום אחד עשר אטו תוך אחד עשר, דמטמאה בועלה מדאורייתא, אבל לענין קרבן, להביא חולין לעזרה, לא:
טבלה ביום שלאחריו - דעבדה שימור קצת. ושמור מעליא הוא, אלא שתוך אחד עשר יום אסור לעשות כן, שלא תבוא לידי ספק, שמא תראה לאחר תשמיש ומצטרפין הימים לזיבה:
מטמאין משכב ומושב - מדרבנן מטמא אפילו בועלה משכב ומושב. גזירה אטו תוך אחד עשר:
ופטורין מן הקרבן - דהא עבדה שימור. ואע"פ שחזרה וראתה, אין מצטרפין לזיבה, שהרי תחילת נדה היא:
גרגרן - ממהר לחטוא. שמא ירגיל בכך תוך אחד עשר. אבל לענין טומאה, טהור:
וחייבין בקרבן - אפילו לא תראה למחר, דהא בעיא שימור, וזאת לא שמרה כלל, ונמצא שבעל זבה קטנה:
טבלה יום שלאחריו - דעבדה קצת שימור, ושימשה:
הרי זו תרבות רעה - שמא תראה אחרי כן ותצטרף לשלפניו ואין טבילתה טבילה:
ומגען - לענין טומאה וטהרה:
ובעילתן - לענין קרבן:
תלויין - שאם תראה, מגען מגע זבה וחייבין קרבן בבעילתן. ואם לא תראה, מגען טהור ופטורים מן הקרבן על בעילתן:
הרואה יום י"א. פי' הר"ב שהוא סוף ימי זיבה ואין יום שלאחריו מצטרף עמו. דכתיב או כי תזוב על נדתה סמוך לנדתה מופלג לנדתה יום א' מנין ת"ל או כי תזוב דקרא כתיב כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה. או כי תזוב על נדתה. הרי או כי תזוב מיותר. לרבות מופלג יום א' לתחלת נדתה שימיה שבעה. והפליגה השמיני. וראתה בט' וי' וי"א. ומה מצינו ברביעי שאחר סוף נדה. שראוי לספירת נקיים וראוי לזיבה דהא רבינן ליה [מקרא דאו כי תזוב] אף אני אביא עד העשירי ועד בכלל שראוים לספירה שאם ראתה ג' ראשונים משכי ז' נקיים עד העשירי שיהו נראין נמי לזיבה באיזה מהן שתראה ג' רצופין ומנין לרבות י"א ת"ל בלא עת נדתה. ואפי' מופלג לימים הרבה. ומרבה אני י"א שראוי לספירת או כי תזוב דמרבינן ליה מרביעי לסוף נדה ומשכי ליה ז' נקיים עד י"א והוא בכלל. ומוציא אני הי"ב שאינו ראוי לספירת או כי תזוב. בבריי' בגמ'. ולעיל ספ"ד, פי' הר"ב די"א יום הל"מ הן. תנאי נינהו הך דהכא ר"ע היא ודלעיל ראב"ע כדאיתא בגמרא דפרקין (דף ע"ג):
וטבלה לערב וכו'. כתב הר"ב דב"ש סברי יום י"א בעי שימור וכל היכא דבעי שימור אינה טובלת אלא ביום כדתנן במשנה ד' פ"ב דמגילה וע"ש:
שמטמאין משכב ומושב. הואיל וכזבה קטנה היא וילפינן לה מדכתיב' (ויקרא טו) כל המשכב אשר תשכב עליו כל ימי זובה כמשכב נדתה יהיה לה ימי לרבות שני ימים כל ימי לרבות אחד וכתב הר"ב ואפי' הבועל דהא מטמאין קתני וילפינן מדכתיב (שם) כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה טמאה היא. מלמד שמטמאה את בועלה כנדה. ובריש פ"ק דזבים (ד"ה ב"ש) אכתוב דלבועלה תולין. ואם כן קרא אסמכתא בעלמא:
גרגרן. פי' הר"ב ממהר לחטוא כו' ועי' בפירושו. ומה שכתבתי בספ"ז דטהרות:
ומודים ברואה בתוך י"א יום. ואפילו בעשירי אע"ג דאינה ראויה לבוא לידי זיבה גמורה. הרמב"ם. וכרבי יוחנן דאמר הכי בגמרא.
(יז) (על המשנה) מטמאין כו'. הואיל וכזבה קטנה היא. וילפינן לה מקרא בגמרא. וכן הא דבועל מטמא, ילפינן לה מקרא. ובתוספתא הובא בגמרא [דף ע"ב] דלבועלה תולין, ואם תראה למחר מטמא למפרע. וא"כ, קרא אסמכתא בעלמא:
(יח) (על הברטנורא) וכל היכא דבעי שימור, אינה טובלת אלא ביום:
(יט) (על המשנה) בתוך אחד עשר ואפילו בעשירי, אע"ג דאינה ראויה לבא לידי זבה גמורה. הר"מ:
בפי' רעז"ל מיהו לענין טומאה מודו דבועלה מטמא מדרבנן גזרה יום י"א אטו תוך י"א דמטמא ביעלה מדאורייתא בגמרא בברייתא יליף לה מדכתיב כמשכב נדתה יהיה לה הוסיף לה הויה של שימור:
ובה"א פטורין: טפי הוה ניחא למיגרס וב"ה פוטרין מן הקרבן כמו שהוא דרך המשניות והברייתות כמ"ש בפ"ט דפרה סי' ד' וכן מ"מ אח"כ ע"י הרי"א ז"ל וכן הוא בפירש"י ז"ל וב"ה פוטרין וכמו שהעתיק רעז"ל:
טבלה ביום שלאחריו וכו': עיין במ"ש ר"פ שני דזבין:
ה"ז גרגרן: ס"פ בא סימן איכא מאן דמוכיח מההיא ברייתא דמייתי התם דאסור להיות גרגרן ולשמש ביום י"ב עם הרואה בי"א אלא דרב אשי אמר דלעולם אינו אסור להיות גרגרן ומתרץ לברייתא שפיר ע"ש:
ומ"מ ומודים ברואה בתוך י"א יום וטבלה לערב ושמשה שהוא מטמא משכב ומושב וחייבת בקרבן והיא הגהת הרי"א ז"ל:
ה"ז תרבות רעה: בגמרא אמרינן דב"ה היא דלב"ש כי לא חזיא נמי גזרי' מדרבנן אטו ראתה כיון דכי חזיא מטמאה למפרע מדאורייתא וכן נמי תניא בהדיא בברייתא א"ל ר' יהודה לב"ה וכי לזו אתם קורין תרבות רעה והלא לא נתכוין אלא לבעול שומרת יום: ובעילתם תלוין ותייבים אשם תלוי
סליק פירקא וסליקא מסכת נדה
יכין
ושמשה: שראתה ביום י"א של ימי זיבה. והוא סוף ימי זיבה. והרי אף ע"ג דראיות שבימים שאח"כ שהן ימי נדות. א"מצ לראייה זו שתהי' זבה גדולה ע"י צרופן. עכ"פ ע"י ראייה זו אסורה לבעלה עד שתשמור מחר בטהרה. והיא לא שמרה וטבלה היום ושמשה:
בש"א מטמאין משכב ומושב: אפי' הבועל. דהו"ל כבועל שומרת יום. דס"ל גם יום י"א בעי שימור. מיהו משכב בועל קיל ממשכב נבעלת. כפתיחה סי' כ"ז:
וחייבין בקרבן: דהו"ל כבועל זבה:
בה"א פטורין מן הקרבן: דס"ל יום י"א לא בעי שימור. מיהו מד"ס טמאים משום גזירה תוך י"א. אבל קרבן לא. דהו"ל חולין בעזרה:
טבלה ביום שלאחריו ושמשה את ביתה: דמדהו"ל שימור קצת שרי. ותוך י"א אסור בכה"ג שמא תראה ותסתור. משא"כ הכא אינו מצטרף נדה לזיבה:
בש"א מטמאין משכב ומושב: מד"ס:
ובה"א הרי זה גרגרן: להוט לחטוא. ויבוא לבעול גם תוך י"א. ועכ"פ טהורים:
ומודים ברואה בתוך י"א יום: ואפי' ביום י' דא"א לבוא לידי זיבה גדולה על ידה:
הרי זו תרבות רעה: שמא תראה אח"כ ותסתור:
ומגען: לטהרות:
ובעילתן: לקרבן:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רבינו אשר |
רמב"ן |
רשב"א |
מאירי |
ריטב"א |
תוספות רי"ד |
תוספות הרא"ש |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: מהר"ם | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש