משנה נידה י רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) תינוקת שלא הגיע זמנה לראות, ונישאת -

בית שמאי אומרין: נותנין לה ארבעה לילות.

בית הלל אומרין: עד שתחיה המכה.

הגיע זמנה לראות, ונישאת -

בית שמאי אומרין: נותנין לה לילה הראשון.

בית הלל אומרין: עד מוצאי שבת ארבעה לילות.

ראת ועודה בבית אביה -

בית שמאי אומרין: נותנין לה בעילת מצוה.

בית הלל אומרין: כל הלילה שלה.

(ב) נידה שבדקה עצמה יום שביעי שחרית, ומצאתה טהור,

בין השמשות לא הפרישה,

לאחר ימים בדקה, ומצאתה טמא -

הרי היא בחזקת טהרה.

בדקה עצמה ביום שביעי בשחרית, ומצאתה טמא,

בין השמשות לא הפרישה,

ולאחר זמן בדקה, ומצאתה טהור -

הרי זו בחזקת טומאה,

ומטמא מעת לעת, ומפקידה לפקידה.

ואם יש לה וסת - דייה שעתה.

רבי יהודה אומר:

כל שלא הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה - הרי זו בחזקת טומאה.

וחכמים אומרין:

אפילו בשנים לנידתה בדקה עצמה, ומצאתה טהור,

בין השמשות לא הפרישה,

ולאחר ימים בדקה, ומצאתה טמא -

הרי זו בחזקת טהרה.

(ג) הזב והזבה שבדקו עצמן ביום ראשון ומצאו טהור,

ביום שביעי ומצאו טהור,

ושאר הימים לא בדקו -

רבי אליעזר אומר: הרי אלו בחזקת טהרה.

רבי יהושע אומר: אין להם אלא יום ראשון ויום שביעי בלבד.

רבי עקיבה אומר: אין להם אלא יום שביעי בלבד.

(ד) הזב והזבה, הנידה והיולדת, והמצורע שמתו -

מטמאין במשא, עד שימוק הבשר.

נוכרי שמת - טהר מלטמא במשא.

בית שמאי אומרין: כל הנשים - מתות נידות.

בית הלל אומרין: אין נידה - אלא מי שמתה נידה.

(ה) האישה שמתה, ויצא ממנה רביעית דם -

מטמא משום כתם, ומטמא באוהל.

רבי יהודה אומר:

אינו מטמא משום כתם - מפני שנעקר משמתה.

ומודה רבי יהודה,

ביושבת על המשבר ומתה, ויצא הימנה רביעית דם,

שהוא מטמא משום כתם.

אמר רבי יוסי: לפיכך אינו מטמא באוהל.

(ו) בראשונה היו אומרין:

היושבת על דם טוהר - היתה מערה מים לפסח.

חזרו לומר:

הרי היא כמגע טמא מת לקדשים - דברי בית הלל.

בית שמאי אומרין: אף כטמא מת.

(ז) מודים -

שהיא אוכלת במעשר,

וקוצה לה חלה ומקפת, וקוראה לה שם.

ואם נפל מרוקה ומדם טהרה שלה, על כיכר של תרומה - שהוא טהור.

בית שמאי אומרין: צריכה טבילה באחרונה.

ובית הלל אומרין: אינה צריכה טבילה באחרונה.

(ח) [ז] *הערה 1: הרואה יום אחד עשר,

וטבלה לערב, ושימשה -

בית שמאי אומרין: מטמאין משכב ומושב - וחייבין בקרבן.

בית הלל - פוטרין מן הקרבן.

טבלה ביום שלאחריו, ושימשה את ביתה, ואחר כך ראת -

בית שמאי אומרין: מטמאין משכב ומושב - ופטורין מן הקרבן.

בית הלל אומרין: הרי זה גרגרן.

ומודים, ברואה בתוך אחד עשר יום, וטבלה לערב ושימשה -

שהן מטמאין משכב ומושב - וחייבין בקרבן.

טבלה ביום שלאחריו, ושימשה -

הרי זו תרבות רעה - ומגען ובעילתן תלויין.

הערות

• הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה נידה י

משנה נידה, פרק י':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב