משנה נידה ה ה

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נידה · פרק ה · משנה ה | >>

בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתוטו, קנאה.

ואינו נותן גט, עד שיגדיל.

ומטמא בנדה, לטמא משכב תחתון כעליון.

ופוסל, ואינו מאכיל בתרומה.

ופוסל את הבהמה מעל גבי המזבח, ונסקלת על ידו.

ואם בא על אחת מכל העריות האמורות בתורה, מומתים על ידו, והוא פטור.

נוסח הרמב"ם

בן תשע שנים ויום אחד -

שבא על יבמתו - קנאה,
ואינו נותן גט - עד שיגדיל.
ומיטמא בנידה - לטמא משכב תחתון כעליון.
פוסל - ואינו מאכיל.
ופוסל את הבהמה מעל גבי המזבח - והיא נסקלת על ידו.
ואם בא על אחת מכל העריות האמורות בתורה -
מתות על ידיו - והוא פטור.

פירוש הרמב"ם

זה העיקר כולו גם כן אמרנו "בן תשע שנים ויום אחד, ביאתו ביאה".

ואמרו עד שיגדיל - רוצה לומר עד שיגדיל ויבעול אחר שהביא שתי שערות ואז יתן גט ויפטור. ואמנם לא בא עליה משהגדיל, הנה היא תצטרך גט וחליצה כפי מה שבארנו בעשירי מיבמות.

ואם בעל נדה יהיה כבועל נדה, ויטמא משכב התחתון כעליון כמו שבארנו בראש כלים.

ופוסל - מן התרומה, אם היה זה פסול לכהונה ובעל כוהנת, הנה הוא ישיבה חללה ותפסל מלאכול בתרומה. ואם היה כהן בן תשע שנים ויום אחד ונשא ישראלית אינו מאכיל אותה, לפי שאין קניינו קניין גמור כמו שזכרנו בשביעי מיבמות.

ואם רבע את הבהמה פסלה מעל גבי המזבח כמו שהתבאר בששי מתמורה.

וכל העריות מתות על ידו, והוא פטור כמו שהתבאר בשני מכריתות, וכבר בארנו זה תכלית הביאור בשביעי מסנהדרין:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שבא על יבמתו קנאה - וזכה בנכסיו אחיו טז. ואע"פ שאין קנין לקטן, שאני הכא דמן שמיא אקנויה נהליה:

ואינו נותן גט עד שיגדיל - אם בא לגרשה. דקידושי אחיו קדושין גמורים, וגירושין של זה אינן גירושין גמורין. ודוקא כשבא עליה לאחר שהגדיל, די לה בגט. אבל אם לא בא עליה לאחר שהגדיל, צריכה גט וחליצה:

ומטמא בנדה - אם בא עליה בנדתה. דביאתו ביאה לכל דבר:

ופוסל - כגון נכרי ועבד או חלל יז בן תשע שנים שבא על הכהנת, פסלה מתרומת אביה:

ואינו מאכיל - אם הוא כהן ונשא ישראלית, אינו מאכילה בתרומה, לפי שאין קנינו קנין גמור. ואפילו הוא יבם דקנייה בהך ביאה כדאמרן, אפילו הכי אינו מאכילה בתרומה:

ופוסל את הבהמה - אם רבעה על פי עד אחד יח:

ונסקלת על ידו - אם יש שני עדים:

פירוש תוספות יום טוב

שבא על יבמתו. אבל נשואין לית ליה. כדתנן במ"ח פ"י דיבמות:

[בן ט' שנים ויום אחד. נראה שהוא ג"כ הל"מ כמ"ש בשם הרמב"ם במתניתין דלעיל על בת ג' ויום אחד]:

קנאה. לשון הר"ב וזכה בנכסי אחיו וכו'. וכן לשון רש"י. ונראה דלענין ירושתה. וכ"ש ליטמא לה לא קנאה. מדלא פי' כדלעיל. וטעמא רבא איכא. דלא עשאו ביאתו אלא כמאמר בגדול. כדתנן התם ביבמות [דף קיב]. ובפ"ה מה' יבום [הלכה יח] כתב המגיד בשם הרמב"ן. וז"ל מדאורייתא קנה אותה לכל דבר של יבום. אבל אינה כא"א להתחייב עליה כו'. אבל מדבריהם עשו אותה כמאמר לגמרי. והא דקני לה מדין תורה. טעמא דמלתא כדקתני עלה בתוספתא דיבמות. זה הכלל כל ביאה שצריכה דעת אין ביאתו ביאה. א"צ דעת ביאתו ביאה. וכן בירוש'. ע"כ. ולדבריו נראה דאף יורשה ומטמא לה. ואולי דרש"י [והר"ב] נמי סמכו על מה שפי' במתני' דלעיל. דה"ה הכא:

ופוסל. לשון הר"ב כגון עובד כוכבים ועבד וכו'. אבל בבן תשע ישראל שבא על בת כהן. ליכא למימר דפסיל מן התרומה. דאי משום ביאת זנות. לא פסלה זנות דכשר מן התרומה. ואי משום קדושין למהוי בת כהן לישראל. לאו קדושין נינהו. דקטן דקידש אין קדושיו קדושין. רש"י. ומ"ש הר"ב פסלה מתרומת אביה. עיין מ"ש בזה לעיל:

ופוסל את הבהמה. לשון הר"ב אם רבעה ע"פ ע"א או ע"פ הבעלים אבל סקילה לא. דמודה בקנס פטור. רש"י. ועיין רפ"ח דזבחים ורפ"ו דתמורה:

[מומתים על ידו. עיין במשנה דלעיל [מ"ש] בס"ד]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(טו) (על המשנה) שבא כו'. אבל נישואין לית ליה:

(טז) (על הברטנורא) ונראה לי, דלענין ירושתה וכל שכן ליטמא לה, לא קנאה, דאין ביאתו אלא כמאמר בגדול ואין נראה כן דעת הרמב"ן. ויש לפרש דהר"ב נמי סמך אדלעיל. ועתוי"ט:

(יז) (על הברטנורא) אבל בבן תשע ישראל שבא על בת כהן, ליכא למימר דפוסל מן התרומה. דאי משום ביאת זנות, לא פסלה זנות דכשר מן התרומה. ואי משום קדושין, קטן שקידש אין קדושיו קדושין. רש"י:

(יח) (על הברטנורא) או על פי הבעלים. אבל סקילה לא, דמודה בקנס פטור. רש"י:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בן ט' שנים ויום אחד וכו':    בר"פ בנות כותים מסיק דבן ט' שנים ויום אחד שראוי להזריע הלכה למשה מסיני:

ומיטמא בנדה:    י"ס כנדה בכא"ף וכן משמע קצת מפי' רש"י ז"ל דבפ"ד מיתות שפירש ומיטמא כנדה כבועל נדה ולא כנוגע לטמא משכב תחתון שלו כעליונו של זב אבל פחות מבן ט' אינו אלא כנוגע בנדה לטומאת ערב ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו קנאה:    כלעיל סי' כ"ג ואף דאין קניין לקטן הכא משמיא אקנוהו:

ואינו נותן גט עד שיגדיל:    דאין כח בגט של קטן להפקיע קדושי אחיו דאורייתא. אם לא בא עליה אחר שהגדיל צריכה גט וחליצה:

ומטמא בנדה:    נטמא טומאה ז' כשבעל נדה משא"כ בפחות מט' שנים אינו רק כנוגע בה:

ופוסל:    אם מפסולי כהונה הוא ובעל אשה נפסלה מתרומת אביה ומלהנשא לכהן:

ואינו מאכיל בתרומה:    אם הוא כהן ובעל יבמתו. וכ"ש בנשא אשה דעלמא דנשואין לית ליה:

ופוסל את הבהמה מעל גבי המזבח:    ברבעה ע"פ ע"א או בעלים:

ונסקלת על ידו:    ביש עדים והא דלא נקט הכי גם בתנוקת. ה"ט מדלא שכיחא. וכוונתי ת"ל לרכ"מ פ"ד מאיסורי מזבח. ורב"א תי' דוקא בתנוק נסקלת:

בועז

פירושים נוספים