משנה נידה ה רמבם
נוסח הרמב"ם
עריכה(א) יוצא דופן -
- אין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה,
- ואין חייבין עליו קרבן.
- רבי שמעון אומר: הרי זה כילוד.
- כל הנשים - מיטמאות בבית החיצון,
- שנאמר: "דם יהיה זובה בבשרה" (ויקרא טו יט),
- אבל, הזב ובעל קרי -
- אינן מיטמאין - עד שתצא טומאתן לחוץ.
(ב) היה אוכל בתרומה,
- והרגיש שנזדעזעו אבריו -
- אוחז באמה - ובולע את התרומה.
- ומטמאין בכל שהן -
- אפילו כעין החרדל - ובפחות מכן.
- והרגיש שנזדעזעו אבריו -
(ג) תינוקת בת יום אחד -
- מיטמאה בנידה,
- ובת עשרה ימים - מיטמאה בזיבה.
- מיטמאה בנידה,
- תינוק בן יום אחד -
- מיטמא בזיבה, ומיטמא בנגעים, ומיטמא בטמא מת,
- וזוקק ליבום, ופוטר מן היבום,
- ומאכיל בתרומה, ופוסל מן התרומה,
- ונוחל ומנחיל, וההורגו חייב,
- והרי הוא לאביו ולאימו כחתן שלם.
(ד) בת שלש שנים ויום אחד -
- מתקדשת בביאה,
- ואם בא עליה יבם - קנאה.
- וחייבין עליה משום אשת איש,
- ומטמא את בועלה - לטמא משכב תחתון כעליון.
- נישאת לכוהן - תאכל בתרומה.
- בא עליה אחד מן הפסולין - פסלה מן הכהונה.
- בא עליה אחד מכל העריות האמורות בתורה -
- מתים על ידה - והיא פטורה.
- פחות מכן - כנותן אצבע בעין.
(ה) בן תשע שנים ויום אחד -
- שבא על יבמתו - קנאה,
- ואינו נותן גט - עד שיגדיל.
- ומיטמא בנידה - לטמא משכב תחתון כעליון.
- פוסל - ואינו מאכיל.
- ופוסל את הבהמה מעל גבי המזבח - והיא נסקלת על ידו.
- ואם בא על אחת מכל העריות האמורות בתורה -
- מתות על ידיו - והוא פטור.
- שבא על יבמתו - קנאה,
(ו) בת אחת עשרה שנה ויום אחד -
- נדריה נבדקין.
- בת שתים עשרה שנה ויום אחד -
- נדריה קיימין - ובודקין כל שתים עשרה.
- בן שתים עשרה שנה ויום אחד -
- נדריו נבדקין.
- בן שלש עשרה שנה ויום אחד -
- נדריו קיימין - ובודקין כל שלש עשרה.
- קודם לזמן הזה -
- אף על פי שאמרו "יודעין אנו לשם מי נדרנו, ולשם מי הקדשנו" -
- אין נדריהן נדרים, ולא הקדשן הקדש.
- אף על פי שאמרו "יודעין אנו לשם מי נדרנו, ולשם מי הקדשנו" -
- לאחר הזמן הזה -
- אף על פי שאמרו: "אין אנו יודעין לשם מי נדרנו, ולשם מי הקדשנו" -
- נדריהן נדרים, והקדשן הקדש.
- אף על פי שאמרו: "אין אנו יודעין לשם מי נדרנו, ולשם מי הקדשנו" -
(ז) משל משלו חכמים באשה - פגה בוחל וצמל.
- פגה - עודה תינוקת.
- בוחל - אלו ימי הנעורים.
- בזו ובזו - אביה זכאי במציאתה, ובמעשה ידיה, ובהפר נדריה.
- צמל - כל שבגרה, אין לאביה בה רשות.
(ח) איזה הוא סימנה? -
- רבי יוסי הגלילי אומר: משיעלה הקמט תחת הדד.
- רבי עקיבה אומר: משיטו הדדין.
- בן עזאי אומר: משתשחיר הפטומת.
- רבי יוסי אומר: כדי שיהא נותן ידו על העוקץ - והוא שוקע, ושוהה לחזור.
(ט) בת עשרים שנה, שלא הביאה שתי שערות -
- תביא ראיה שהיא בת עשרים שנה -
- והיא האילונית - לא חולצת, ולא מתיבמת.
- תביא ראיה שהיא בת עשרים שנה -
- בן עשרים שנה, שלא הביא שתי שערות -
- יביא ראיה שהוא בן עשרים -
- והוא הסריס - לא חולץ, ולא מיבם,
- כדברי בית הלל.
- והוא הסריס - לא חולץ, ולא מיבם,
- בית שמאי אומרין: זה וזה - בן שמונה עשרה.
- רבי אליעזר אומר:
- הזכר - כדברי בית הלל,
- והנקבה - כדברי בית שמאי,
- שהאשה ממהרת לבוא - לפני האיש.
- יביא ראיה שהוא בן עשרים -
הדף הראשי של משנה נידה ה
משנה נידה, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב