משנה נידה ה ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נידה · פרק ה · משנה ד | >>

[עריכה]

בת שלש שנים ויום אחד, מתקדשת בביאה.

ואם בא עליה יבם, קנאה.

וחייבין עליה משום אשת איש.

ומטמאה את בועלה לטמא משכב תחתון כעליון.

נשאת לכהן, תאכל בתרומה.

בא עליה אחד מן הפסולים, פסלה מן הכהונה.

בא עליה אחד מכל העריות האמורות בתורה, מומתין על ידה, והיא פטורה.

פחות מכן, כנותן אצבע בעין.

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

בת שלש שנים ויום אחד -

מתקדשת בביאה,

ואם בא עליה יבם - קנאה.

וחייבין עליה משום אשת איש,

ומטמא את בועלה - לטמא משכב תחתון כעליון.

נישאת לכוהן - תאכל בתרומה.

בא עליה אחד מן הפסולין - פסלה מן הכהונה.

בא עליה אחד מכל העריות האמורות בתורה -

מתים על ידה - והיא פטורה.

פחות מכן - כנותן אצבע בעין.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

זה כולו מבואר, לפי שהעיקר אשר יכלול זה הוא אמרנו "בת שלש שנים ויום אחד, ביאתה ביאה". וזה הדבר הלכה למשה מסיני שפחותה משלש שנים ויום אחד אין ביאתה ביאה, וכבר נכפל זה במקומות רבים.

וכוונת כנותן האצבע בעין, אשר תדמע רגע ואחר ישוב לעניינו, כן אם נבעלה היא פחותה מאלה השנים תשוב בתולה כאילו לא נבעלה כלל:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

מתקדשת בביאה - אם מסרה אביה לכך: ואם בא עליה יבם קנאה ; להיות אשתו לכל דבר, ויורשה ומיטמא לה וזכה בנכסי אחיו:

וחייבין עליה משום אשת איש - אם קבל בה אביה קדושין מאחד, ובא עליה אחר, נהרג עליה ^יא, דביאתה ביאה:

ומטמאה את בועלה - אם היא נדה. אבל פחות מכן, אע"פ שהיא מטמאה במגע, אינה מטמאה את בועלה משום בועל נדה לטומאת שבעה, אלא משום נוגע ולטומאת ערב:

תחתון - של בועל נדה:

כעליונו - של זב, שמטמא אוכלין ומשקין ולא אדם וכלים:

מן הפסולין - כגון נכרי, ועבד, ונתין, ממזר, או חלל:

פסלה - מתרומת אביה ^יב, אם היא בת כהן:

מכל העריות - כגון אביה או חמיה ^יג:

והיא פטורה - מפני שהיא קטנה ואינה בת עונשים:

כנותן אצבע בעין - שדומע וחוזר לכמות שהיה, אף כאן חוזרת בתולה כמו שהיתה ^יד:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

בת ג' שנים ויום אחד כו'. הלכה למשה מסיני. הרמב"ם. וכן בגמ' אפסולה לכהונה. ומשמע ודאי דה"ה לכולהו [וענין ויום אחד. הארכתי בו בספר לחם חמודות בפרקין סעיף ה'. וגם בספר מלבושי י"ט בטח"מ סי' ל"ה]:

וחייבין עליה משום א"א כו'. פי' הר"ב אם קבל בה אביה קדושין כו'. וכ"כ רש"י. ותמהו התוס' בפ"ו דיבמות דף נז דמאי איצטריך למתני. דמסיפא שמעינן לה דקתני ואם בא עליה א' מכל העריות כו' ומסקי דאיצטריך דאי לאו [דקתני לה]. הוה מוקמינן ואם בא עליה אחד מכל העריות. דוקא בעריות ולא בבהמה. דהא בסיפא גבי בן ט' קתני כל עריות שבתורה מומתין על ידו. ואפ"ה קתני ונסקלת בהמה על ידו. אלמא לא הוי בהמה בכלל כל העריות. אבל השתא דקתני וחייב עליה משום א"א. וה"ה כל העריות. תו לא איצטריך סיפא אלא משום בהמה. ע"כ. וכתבו גם כן למה לא פי' דקאי איבם שקנאה. ולאשמועינן דהוה כא"א גמורה. ומיהו ודאי דרש"י ה"מ לאסבורי נמי במסרה אביה לביאה דקתני לה כבר. אלא נקט קידושי כסף דתנן להו בתחלה בריש קדושין:

לטמא משכב תחתון כעליון. עיין ריש פרק דלעיל:

פסלה מן הכהונה. לשון הר"ב פסלה מתרומת אביה אם היא בת כהן. וכן לשון רש"י. ומסיים כדתניא בגמרא דאלמנה לכ"ג [דף סח] מנין לכהנת לויה וישראלית שבא עליהן כו' ת"ל (ויקרא כב) כי תהיה לאיש זר. כיון שנבעלה לפסול לה פסלה. ושם פירש"י פסלה כהנת מתרומה דבי נשא ומן הכהונה לויה וישראלית מן הכהונה. ע"כ:

מכל העריות. לשון הר"ב כגון אביה או חמיה. וכן ל' רש"י. ואפשר לי לומר דנקטינהו להנך. משום דקטנה כזאת אם ארוסה היא בבית אביה. ועיניו עליה ושכיחא ליה. ואם כנסה לבית חמיה. עיני חמיה עליה. ושכיחא ליה:

והיא פטורה. ואא"א דרישא נמי קאי. דבכלל כל העריות היא. כמ"ש לעיל בשם התוס' [וכן תנן בספ"ב דכריתות כל העריות כו' הקטן פטור. ובא"א הוא בהדיא. וברייתא דספרי פרשת כי תצא האיש השוכב עם האשה. ואע"פ שהיא קטנה. והאשה אע"פ שנבעלה לקטן. וגם במדרש פסיקתא כן הוא. וכתבתי לזה. לפי שראיתי לרש"י ז"ל בספ"ק דערכין. דאדתניא התם. שניהם עד שיהיו שניהם שוים דברי רבי יאשיה. ופירש"י הנואף והנואפת יהיו בני עונשים. אבל אם היתה היא קטנה והוא גדול. או הוא קטן דלאו בר עונשין. והיא גדולה ובת עונשין. אין הגדול נהרג. ע"כ. והרי ברייתא דספרי ומדרש דפסיקתא שניהם שוים. [דהגדול] או הגדולה נענשים. ומוטב לפרושי מתניתין כסתמא דספרי ודפסיקתא. מלאוקמי כיחידאי כרבי יאשיה. כ"ש דלעיל כתבו התוס' דמתניתין דא"א בכלל העריות קתני לה. א"כ ה"נ דכוותיה. וא"ת ושניהם למאי קאתי. ל"ק דהא קתני בספרי להוציא מעשה חדודין. ורש"י עצמו בפי' החומש. [פ' כי תצא] כתבו. ומפרש שאין שניהם שוים בהנאה. לפיכך פטורים שניהם. אע"פ שהאיש נהנה. ע"כ. וא"ת מי דחקו לרש"י שפירש לדברי יאשיה לענין בני עונשין. והרי היה יכול לפרשו לענין הנאה. ולא יהיה כאן שום מחלוקת. ואולי מדלא פי' רבי יאשיה למלתיה לומר להוציא מעשה חדודין. אלא סתמא קאמר שיהיו שניהם שוים. מסתבר ליה לרש"י שדעתו של ר' יאשיה. על עצמותן של שניהם. הוא שאומר שיהיו שוין. ואומר אני דלמשנתינו כל העריות נלמדים מא"א. שהגדול או הגדולה. יהרגו. וא"כ לפירש"י בדר' יאשיה אף בשאר העריות אין לענוש הגדול או הגדולה. שנלמדים מא"א. ושוב מצאתי בפי' הרמב"ן על החומש שכתב בפרש' כי תצא על סיפא של הברייתא הזאת שמחייבת בביאה שלא כדרכה. שלמדים ממנה לכל העריות. ושוב ראיתי דבפ"ק דקידושין דף י' דאיתא לדרבי יאשיה. ופליג עליה רבי יונתן ואמר ומת האיש אשר שכב עמה לבדו. והלכך לא היה יכול רש"י ז"ל לפרש רבי יאשיה דלהוציא מעשה חדודין דאם כן שניהם פטורים. והיאך קרא עליו רבי יונתן מקרא הזה ומת האיש וכו'. והנה התוס' שם [ד"ה עד שיהיו] הקשו על רש"י ממתניתין דהכא. והיה להם להקשות ג"כ ממתניתין דספ"ב דכריתות. וכן נמי מספרי ופסיקתא דלעיל. ולענין פי' לדברי ר' יאשיה כתבו [שם] בשם ר"ת. שיהיו שניהם שוים. במיתה אחת. ולאפוקי בא על קטנה המאורסה דאמר [ר"מ] בפ"ד מיתות [דף סו] דבעינן שיהיו שניהם שוים. כלו' באותה מיתה. שאם היתה גדולה בסקילה]:

פחות מכן כנותן אצבע בעין. פי' הר"ב וחוזר לכמות שהיה אף כאן חוזרת וכו'. כלומר דבתוליה אזלי לה אלא שחוזרים. ונ"מ לדם שתראה בביאה שבתוך ג' שהוא דם בתולים. לא דם נדה. הכי איתא בגמ' [דף מ"ה] ודייקינן לה מדלא קתני פחות מכן ולא כלום:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יא) (על הברטנורא) ואע"ג דמעריות דסיפא שמעינן לה, איצטריך, דהוי מוקמינן סיפא דוקא בעריות ולא בבהמה. אבל השתא דתני אשת איש והוא הדין לכל העריות, על כרחך סיפא לבהמה אתיא. תוס'. והוא הדין דהוה מצי לאסבורי בקידושי ביאה, אלא משום דקידושי כסף תני ליה בתחלה בריש קידושין. ועתור"ט:

(יב) (על הברטנורא) ומן הכהונה. וכן ל. לויה וישראלית. רש"י:

(יג) (על הברטנורא) נראה לי דנקט הני, משום דשכיחא להו ועיניהם עליה:

(יד) (על הברטנורא) כלומר, בתוליה אזלי אלא שחוזרים. ונפקא מינה לדם שתראה בביאה שבתוך שלש שנים, שהוא דם בתולים, לא דם נדה. מדלא תני פחות מכן ולא כלום. גמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

בת שלש שנים ויום אחד: בר"פ בנות כותים וגם הכא בגמ' מסיק דבת שלש שנים לביאה הלכה למשה מסיני. ומתני' דלא כר"מ דלא בעי יום אחד אלא שלש שנים שלימות כן פי' ר' ינאי ההיא ברייתא דקתני בת שלש שנים מתקדשת בביאה דברי ר"מ אלא דאותיבניה מברייתא אחריתא דקתני ואפי' בת שתי שנים ויום א' מתקדשת בביאה דברי ר"מ והיינו טעמא דיום אחד בשנה שלישית חשיב שנה לר"מ וההיא ברייתא קמייתא דקתני בת שלש שנים דברי ר"מ על כרחך היינו טעמא משום דס"ל לההוא תנא אליבא דר"מ דשלשים יום בשנה חשובים שנה ולאו דוקא קתני בת שלש. וכתוב בתוס' פ"ק דר"ה דף י' וחכמים בעו בת שלש שנים ויום א' דמעת לעת בעינן ע"כ. והקשו תוס' ז"ל שם ביבמות ובקדושין ושם בפ"ד מיתות דאמאי איצטרך למיתני תנא וחייבין עליה משום אשת איש דהא קתני סיפא בא עליה א' מכל העריות שבתורה ואשת איש בכלל כדמוכח בפ' בן סורר ומורה ואפי' בהמה וכו' והעלו בשם ה"ר דוד וריב"א ז"ל דנקט וחייבין עליה משום אשת איש ברישא כדי לאשמעינן דסיפא אפי' בהמה דמסיפא גרידא לא הוה שמעינן בהמה דהוה אמרינן גבי בהמה לא חשיב ביאתה ביאה תדע דגבי בן ט' דקתני ואם בא על אחת מכל העריות אפילו הכי קתני בהמה בהדיא ופוסל את הבהמה ונסקלת על ידו וניחא לפירושם דלא קתני גבי קטנה ופוסלת את הבהמה ונסקלת על ידה ע"כ ועיין שם ותוסיף לקח טוב:

פסלה מן הכהונה: מתרומת בית אביה אם היא בת כהן וכל שכן מלהנשא לכהן:

מומתין עליה: ס"א מתים על ידה:

פחות מכאן כנותן וכו': ירושלמי פ"ק דכתובות גם בפ' הנודר מן המבושל וה"ג התם בדף מ' ע"א בת שלש שנים ויום א' בא עליה ה"ז בסקילה נמלכו ב"ד לעברו ובא עליה אינו בסקילה א"ר אבון אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי בת שלש שנים ויום אחד נמלכו ב"ד לעברו בתולים חוזרים ואם לאו אינם חוזרים ע"כ: