תפארת ישראל על נידה ה

משנה נידה, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

יוצא דופן: ולד שיצא על ידי חתך שבדופן האשה ונתרפאה:

אין יושבין עליו ימי טומאה: שבעה לזכר וארבעה עשר לנקיבה:

וימי טהרה: דם טוהר שלשה ושלשים לזכר ששה ושמונים לנקיבה:

ואין חייבין עליו קרבן: קרבן לידה:

כל הנשים מטמאות בבית החיצון: משיצא הדם מהמקור. אף שנתעכב מכותלי פרוזדר:

שנאמר דם יהיה זובה בבשרה: אף שעדיין הדם בבשרה:

משנה ב

היה אוכל בתרומה והרגיש שנזדעזעו אבריו: ונעקר ש"ז מגופו:

אוחז באמה: כדי שלא יצא הש"ז לחוץ עד שיבלע התרומה. ואף דבאנשים תקצץ כרפ"ב הכא כבר נעקר. ואינו חוזר ומתחמם מיד:

ומטמאים: זוב וש"ז:

ובפחות מכן: היינו לאדם שיצאו ממנו ולנוגע צריך כעדשה:

משנה ג

תנוקת בת יום אחד: שראתה דם:

מיטמאה בנדה: ז"י ראשונים שלה:

בת עשרה ימים מיטמאה בזיבה: ר"ל בראתה ג"י רצופים אחר ז"י משנולדה. ודוקא בראתה כבר ראיי' ראשונה ביום הראשון שמימי נדה. דאל"כ זיבה בלא נדה תחילה לא משכח"ל. ולרמב"ם מיירי אפי' לא ראתה תחלה. ועיי' פתיחה סי' ע':

ומיטמא בטמא מת: בנגע במת. נ"ל דנקט במת מדמצוי טפי שיטמא בטומאת אהל עם המת. משא"כ שיטמא במגע או במשא של שאר טומאות אינו מצוי:

וזוקק ליבום: בנולד קודם מיתת אחיו:

ופוטר מן היבום: בנולד אחר מיתת אביו ומת ומותרת להנשא. לאפוקי בעודה מעוברת:

ומאכיל בתרומה: לישראלי' אלמנת כהן. ואף דבל"ז אסורה בתרומה מצד טומאת לידה. תי' א"מ הגזצוק"ל דנ"מ שיאכלו עבדי נ"מ שלה. ולבנו ותלמידו נ' לעניין לפטר' מקרן וחומש. דמצד איסור תרומה מותרת אפי' לכתחילה:

ופוסל מן התרומה: לא מיירי בכהנת אלמנת ישראל. דא"כ גם משנתעברה נפסלה כבר. רק מיירי בכהן שמת והניח בנים כשרים וחלל אחד. נפסלו העבדים שירשו מחמת חלקו של חלל זה שהוא בן יום א'. משא"כ עובר אין לו זכיי'. גם בל"ז לאחיו יש וודאי זכיי' ועובר ס' נקיבה אין ספק מוציא מידי וודאי. כ"כ ע"ר הגזצוק"ל:

ונוחל ומנחיל: חדא קתני נוחל מאמו להנחיל לאחין מאב כשמת הולד משא"כ מעוברת שמתה עם עוברה מחמת חולי [ודו"ק] ולד מיית ברישא:

וההורגו חייב: משא"כ עובר עד שיצא ראשו דאז הו"ל כנולד. [וע"כ רק בכלו לו חדשיו וכדמסיק וזה אינו מצוי. דאע"ג דיש עדים על הביאה מאן יימר שנתעברה מאותה ביאה ולא מאח"כ אין אפוטרופס לעריות]:

כחתן שלם: שדרך להתאבל עליו ביותר כשמת. כן חייב גם עליו רב"א. ודוקא בוודאי כלו חדשיו. שבעל ופירש ובמסופק. דוקא במת אחר ל' יום חייב [שע"ד ס"ח]:

משנה ד

בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה: במסרה אביה לכך:

ואם בא עליה יבם קנאה: להיות כאשתו לכל דבר ולקנות נכסי אחיו:

וחייבין עליה משום אשת איש: בקבל אביה קדושיה ובא עליה אחר נהרג:

ומטמאה את בועלה: מי שבועלה נדה טמא ז' לטמא משכב וכו':

לטמא משכב תחתון כעליון: כעליון של זב דאינו מטמא אדם וכלי' משא"כ בפחותה מבת ג"ש. אינו רק כנוגע כנדה וטמא רק טומאה ערב. ואמ"ט אדם וכלים כלל:

נשאת לכהן תאכל בתרומה: בהשיאה אביה מותרת אפי' בתרומה דאו'. ובאמה ואחיה מותרת על כל פנים בתרומה דרבנן:

בא עליה אחד מן הפסולים: לכהונה כעבד נתין ממזר עובד כוכבים חלל וכדומה:

פסלה מן הכהונה: מלהנשא לכהן ומתרומת אביה אם היא כהנת:

פחות מכן כנותן אצבע בעין: שבתוליה חוזרים:

משנה ה

בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו קנאה: כלעיל סי' כ"ג ואף דאין קניין לקטן הכא משמיא אקנוהו:

ואינו נותן גט עד שיגדיל: דאין כח בגט של קטן להפקיע קדושי אחיו דאורייתא. אם לא בא עליה אחר שהגדיל צריכה גט וחליצה:

ומטמא בנדה: נטמא טומאה ז' כשבעל נדה משא"כ בפחות מט' שנים אינו רק כנוגע בה:

ופוסל: אם מפסולי כהונה הוא ובעל אשה נפסלה מתרומת אביה ומלהנשא לכהן:

ואינו מאכיל בתרומה: אם הוא כהן ובעל יבמתו. וכ"ש בנשא אשה דעלמא דנשואין לית ליה:

ופוסל את הבהמה מעל גבי המזבח: ברבעה ע"פ ע"א או בעלים:

ונסקלת על ידו: ביש עדים והא דלא נקט הכי גם בתנוקת. ה"ט מדלא שכיחא. וכוונתי ת"ל לרכ"מ פ"ד מאיסורי מזבח. ורב"א תי' דוקא בתנוק נסקלת:

משנה ו

בת אחת עשרה שנה ויום אחד נדריה נבדקין: בידעה לשם מי נדרה והקדישה:

בת שתים עשרה שנה ויום אחד נדריה קיימין: בהביאה ב' שערות:

כל שתים עשרה: בבדקוה מקודם ולא ידעה הדר בדקינן. ולא אמרינן בכה"ג יום א' בשנה חשיב שנה. דזה רק בתלוי רק בזמן כפרקן סי' נ"ב. משא"כ הכא דתלוי בחיזוק שכלי. וה"ה בתלוי בחיזוק הגוף כגון יום ל' לולד אדם וח' לבהמה ודו"ק:

נדרן נדר והקדשן הקדש: ולא אמרינן שוטה היא מדאין בה סי' שוטה [כחגיגה ד"ג]. גם בל"ז הרי אתא לכלל דעת:

משנה ז

פגה: תאנה שלא נתבשלה ור"ל שאין לה עדיין סי' בדדי' ושערות. דעדיין היא קטנה וכ' רב"א דאשה בבית אביה נמשלת לתאנה. כמ"ש נוצר תאנה יאכל פרי' דפירותיה אין נלקטין כאחת [כריש פאה] ה"נ אביה אוכל שבח נעורים אחת אחת דזוכה במציאתה ובמעשה ידיה. וכשנשאת נמשלה לגפן כמ"ש אשתך כגפן פורי'. דאשה שדמיה מרובים בניה מרובים. וכיון שהיא בירכתי ביתך גלמודה. בניך כשתילי זיתים מרובים. כך נראה לי. וענ"ל דלהכי השרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה כיבמות פ' הבא על יבמתו כיין ישמח לבב אדם:

בוחל: תאנה הקרוב להתבשל. הכי נמי מדיש לה סי' קצת בדדי'. ידוע דכבר סי' התחתון מיהר לבוא. ואז היא נערה:

וצמל: נוטריקון יצאת מלאה שסי' מובהק שבדדי' מעיד שכבר בגרה:

פגה עודה תנוקת: דינה כקטנה:

משנה ח

איזהו סימניה: של צמל:

ר' יוסי הגלילי אומר משיעלה הקמט תחת הדד: כשיגדיל כ"כ עד שיכפיל על החזה:

ר' עקיבא אומר משיטו הדדים: גדול יותר מקמט:

בן עזאי אומר משישחיר הפיטומת: ראש הדד:

ר' יוסי אומר כדי שיהא נותן ידו על העוקץ: הכפתר שהתינוק יונק בו. ופיטום סביב לו:

ושוהא לחזור: ובא' מסי' הללו הו"ל גדולה לחומרא ולא לקולא. עד שיהיו בה כל הסימנים הללו:

משנה ט

בת עשרים שנה: ר"ל בר י"ט שנה ול' יום. דמקמי הכא אפילו הביאו סימני אייילוני' וסריס לאו כלום הוא:

תביא ראיה שהיא בת עשרים שנה: לפטרה מחליצה וייבום:

והיא אילונית: ר"ל וצריכה נמי סימני איילונית. והן [דק שק סי'] אין לה דדים. מתקשה בשעת תשמיש. אין לה שפולי מעים כנשים. קולה עב כאשה וסימני סריס שלא נתמלא זקנו. ושערו לקוי [ר"ל קצר ודק] ובשרו מחליק. ואינו עושה כפה במר"ג. ושכבת זרעו דיהה. ומי רגלים שלו אין מחמיצין. ואין בשרו מעלה הבל כשרוחץ ביה"ג וקולו דק כאשה. ובאיילונית צריך כל הסימנים. [וי"א דבחד סגי. מיהו בסריס לא בקיאין בזה"ז דשמא נשרו לו ב' שערות כאה"ע קע"ב] ובאין סימני איילוני' וסריס. הו"ל כקטנה עד שיעברו רוב שנותיה. דהיינו ל"ה שנים ויום א' בלי ב' שערות [כאה"ע קנ"ה נזי"ב]: