משנה נזיר ג ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נזיר · פרק ג · משנה ד | >>
הריני נזיר מאה יום, נטמא יום מאה, סותר את הכל.
רבי אליעזר אומר: אינו סותר אלא שלשים.
נטמא יום מאה ואחד, סותר שלשים יום.
רבי אליעזר אומר: אינו סותר אלא שבעה.
הֲרֵינִי נָזִיר מֵאָה יוֹם,
- נִטְמָא יוֹם מֵאָה,
- סוֹתֵר אֶת הַכֹּל.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא שְׁלשִׁים.
- נִטְמָא יוֹם מֵאָה וְאֶחָד,
- סוֹתֵר שְׁלשִׁים יוֹם.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא שִׁבְעָה:
הריני נזיר - מאה יום,
- נטמא יום מאה - סתר את הכל.
- רבי אליעזר אומר:
- לא סתר - אלא שלשים.
- נטמא יום מאה ואחד - סתר שלשים.
- רבי אליעזר אומר:
- לא סתר - אלא שבעה.
( ראו משנה ג )
הריני נזיר מאה יום נטמא יום מאה סתר את הכל - רבנן לטעמייהו דאמרי נטמא יום מלאת כאילו נטמא בתוך זמנו וסותר את הכל:
ר"א אומר לא סתר אלא ל' - דסבירא ליה נטמא ביום מלאת אינו סותר אלא שלשים ד:
נטמא יום מאה ואחד - לרבנן סותר שלשים, דגזרו יום מאה ואחד שהוא יום תגלחת אטו יום מאה. ומ"מ לא החמירו ה עליו לעשותו כיום מאה שהוא יום מלאת שהוא סותר הכל, וגזרו שיסתור סתם נזירות שהוא שלשים יום בלבד:
ור"א אומר אינו סותר אלא שבעה - ואזדא לטעמיה דאפילו ביום שלשים לא גזר באומר הריני נזיר סתם ו:
רבי אליעזר אומר אינו סותר אלא שלשים. כדפירש הר"ב במתני' דלעיל. מדכתיב וזאת תורת הנזיר ביום מלאת וכו' ואע"ג דסבירא ליה לר"א מקצת היום ככולו. פירש"י בפ"ק דף ו' ע"ב הואיל דקאמר מאה יום שלמים משמע. ע"כ. וקצת קשה דאלא היכי ה"ל למימר דבשלמא כשאמר שלשים דשלמים משמע היינו טעמא שהיה יכול לידור בנזיר סתם והוה שלשים כי פירש ואמר שלשים ודאי שלמים בעי למימר אבל כשרוצה לידור בנזירות מרובה על כרחו צריך לפרש. ומנלן דשלמים בעי למימר. לכן נראה כפי' התו' שם דמשמעות דקרא דזאת תורת הנזיר. משמע דאיירי בדמפרש נזירתו ולא בסתם נזיר. מדקאמר נטמא ביום מלאת תן לו תורת נזיר פי' סתם נזירות. מכלל דעד השתא לאו בסתם נזירות קיימי. אבל כי נדר נזירות סתם בהא לא מיירי כלל. שאם נטמא ביום מלאת שניתן לו עוד תורת סתם נזיר [כו'] אבל כשנדר בפירוש שלשים אז לא הוי נמי סתם נזיר דהא פירש שלשים יום ובההיא מודה ר"א כי נטמא ביום ל' דסותר ל' דבדידיה נמי [איירי] קרא דוזאת תורת הנזיר. ע"כ:
נטמא יום ק"א סותר שלשים יום. כתב הר"ב דגזרו יום ק"א שהוא יום תגלחת אטו יום מאה. ומכל מקום לא החמירו וכו'. וקצת קשה דמכיון שלא יסתור אלא שלשים אכתי איכא למיחש נטמא ביום מאה דלמא נמי לא יסתור אלא ל' כ"ש דלר"א דינא הכי דאיכא למטעי ומאי תקנתא היא כיון שאפשר שגם על ידה יבואו לכלל טעות. אבל התוס' כתבו דלכך אינו סותר אלא ל' דהואיל ויום ק"א יום תגלחת ויום הבאת קרבנותיו גזרינן אטו היכא דנטמא ביום שלשים היכא דאמר הריני נזיר סתמא והוי יום שלשים. יום תגלחת מן התורה. משום דאמרינן מקצת היום ככולו וסותר כל שלשים מדין תורה כדלעיל. וגזרינן יום ק"א אטו יום שלשים וה"ה לעיל הוי מצי למתני הכי גבי הריני נזיר נטמא יום ל"א סותר הכל מדרבנן וכ"כ ג"כ בפ"ק דף ו':
רבי אליעזר אומר אינו סותר אלא שבעה. כתב הר"ב ואזדא לטעמיה דאפי' ביום שלשים לא גזר באומר הריני נזיר סתם. כלומר דלית ליה גזירה כלל ואפי' ביום שלשים עצמו אינו גוזר. אבל לאו למימרא דאיהו לא גזר בשלשים עצמו ורבנן גזרו בשלשים. דלרבנן דסותר ביום ל' לאו משום גזירה הוא. אלא מן התורה הוא. כמ"ש לעיל בשם התוס' והכי מוכיחים גם דברי הר"ב במשנה דלעיל. ואע"ג דלבר פדא דס"ל דאין נזירות אלא כ"ט יום. פירשו התוס' בפ"ק דלרבנן יום ל' דסותר משום גזירה דרבנן הוא ודגזרו נמי יום ק"א משום דאי לא הא לא קיימא הא. אנן אליביה דרב מתנא קיימין דס"ל סתם נזירות ל' יום:
(ד) (על הברטנורא) ואע"ג דס"ל לר"א מקצת היום ככולו הואיל דקאמר מאה יום שלימים משמע. רש"י. וקצת קשה דאלא היכא הו"ל למימר דבשלמא כשאמר שלשים שהיה יכול לדור בנזיר סתם והוה ל' כי פירש ואמר ל' ודאי שלימים בעי למימר, אבל כשרוצה לידור בנזירות מרובה על כרחו צריך לפרש ומנלן דשלימים בעי למימר. ונראה כפירוש התוספ' דמשמעות דקרא דזאת תורת הנזיר משמע דאיירי בדמפרש נזירותו ולא בסתם נזיר, מדקאמר נטמא ביום מלאת תן לו תורת נזיר פירוש סתם נזירות מכלל דעד השתא לאו בכלל נזירות קיימי. אבל מנזירות סתם לא מיירי כלל. אבל כי נדר בפירוש ל' אז לא הוי נמי סתם נזיר דהא פירש ל' יום בההיא מודה ר"א כי נטמא ביום שלשים דסותר ל' דבדידיה נמי איירי קרא:
(ה) (על הברטנורא) אבל התוספ' כתבו דלכך אינו סותר אלא ל' דהואיל ויום ק"א יום תגלחת ויום הבאת קרבנותיו גזרינן אטו נזיר סתם היכא דנטמא ביום שלשים דהוי יום ל' יום תגלחת מן התורה משום דאמרינן מקצת היום ככולו וסותר כל שלשים מדין תורה כדלעיל וגזרינן יום ק"א אטו יום ל' וה"ה לעיל הוה מצי למימר הכי גבי הריני נזיר נטמא יום ל"א סותר הכל מדרבנן:
(ו) (על הברטנורא) כלומר דלית ליה גזירה כלל ואפילו ביום ל' אבל לרבנן דסותר לאו משום גזירה הוא אלא מן התורה הוא. ועתוי"ט:
הריני נזיר מאה יום: וכו' בפ"ק דמכלתין דף ו'. וכתבו תוס' ז"ל דלכך אינו סותר אלא שלשים כשנטמא ביום ק' וא' דהואיל ויום ק' וא' יום תגלחת ויום הבאת קרבנותיו גזרינן אטו היכא דנטמא ביום שלשים היכא דאמר הריני נזיר סתמא והוי יום שלשים יום תגלחת מן התורה משום דאמרינן מקצת היום ככולו וסותר כל שלשים מדין תורה כדלעיל וגזרינן יום ק"א אטו יום שלשים וה"ה לעיל ה"מ למיתני הכי גבי הריני נזיר נטמא יום שלשים וא' סותר הכל מדרבנן ע"כ:
יכין
אינו סותר אלא שלשים: אף דסבירא ליה לר"א, קצת יום ככולו [כנזיר די"ב]. א) אפילו הכי מדלא קאמר עד ק', דהו"ל בלשון בני אדם עד ולא עד בכלל [כ(שו"ע חו"מ מג, כז) ועי' פ"ח דנדרים מ"ב], שמע מינה דשלימים קאמר. ב) (מה שאינו כן באמר הריני נזיר ל' יום, מדהוא כמנין שאמרה תורה, אף בלי עד מקצת יום ככולו) [ובזה מיושב לפע"ד קושיית תוי"ט ארש"י]. וס"ל לר"א דבנטמא ביום מלאת, סותר ל' (וכ"כ במשנה ג' דאמר הריני נזיר ולא פרט ימים הו"ל יום ל' כנטמא אחר מלאת):
נטמא יום מאה ואחד: הוא הדין בכל נזיר שנטמא ביום ל"א, אלא בק' מיירי תנא:
סותר שלשים יום: דגזרינן יום תגלחת זה, אטו נטמא ביום תגלחת של יום ל' בנזירת סתם, דסותר ל' יום מדאורייתא:
אינו סותר אלא שבעה: לטעמיה, דסבירא ליה [במ"ג] דאפילו נטמא ביום ל' סותר רק ז':
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
פירוש הרא"ש |
מאירי |
הריטב"א |
תוספות רי"ד |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש