משנה נזיר ג רמבם

נוסח הרמב"ם

עריכה

(א) מי שאמר הריני נזיר -

מגלח יום שלשים ואחד.
אם גילח יום שלשים - יצא.
הריני נזיר - שלשים יום,
אם גילח יום שלשים - לא יצא.


(ב) מי שנזר שתי נזירות -

מגלח את הראשונה - יום שלשים ואחד,
ואת השניה - יום ששים ואחד.
ואם גילח את הראשונה - יום שלשים,
מגלח את השניה - יום ששים.
אם גילח יום ששים חסר אחד - יצא.
זו עדות העיד רבי פפיס,
על מי שנזר שתי נזירות,
שאם גילח את הראשונה - יום שלשים,
מגלח את השניה - יום ששים,
ואם גילח יום ששים חסר אחד - יצא,
שיום שלשים - עולה לו מן המנין.


(ג) מי שאמר הריני נזיר -

נטמא יום שלשים - סתר את הכל.
רבי אליעזר אומר:
לא סתר - אלא שבעה.
הריני נזיר - שלשים יום,
נטמא יום שלשים - סתר את הכל.


(ד) הריני נזיר - מאה יום,

נטמא יום מאה - סתר את הכל.
רבי אליעזר אומר:
לא סתר - אלא שלשים.
נטמא יום מאה ואחד - סתר שלשים.
רבי אליעזר אומר:
לא סתר - אלא שבעה.


(ה) [ד] *הערה 1: מי שנזר - והוא בין הקברות,

אפילו הוא שם - שלשים יום,
אינן עולין לו מן המנין,
ואינו מביא קרבן טומאה.
יצא, ונכנס -
עולין לו מן המנין,
ומביא קרבן טומאה.
רבי אליעזר אומר:
לא - בו ביום,
שנאמר "והימים הראשונים יפלו" (במדבר ו יב),
שהיו לו ימים ראשונים.


(ו) [ה] מי שנזר - נזירות מרובה,

והשלים את נזירותו,
ואחר כך - בא לארץ,
בית שמאי אומרין: נזיר - שלשים יום.
בית הלל אומרין: נזיר - כתחילה.
מעשה בהילני המלכה,
שהלך בנה למלחמה,
ואמרה: אם יבוא בני מן המלחמה, בשלום - הריני נזירה שבע שנים,
ובא בנה מן המלחמה - והיתה נזירה שבע שנים,
ולסוף שבע שנים - עלת לארץ,
והורוה בית הלל,
שתהא נזירה - עוד שבע שנים אחרות,
ולסוף שבע שנים - נטמאת,
ונמצאת נזירה - עשרים ואחת שנה.
אמר רבי יהודה:
לא היתה נזירה - אלא ארבע עשרה שנה.


(ז) [ו] מי שהיו שתי כיתי עדים - מעידין אותו,

אלו מעידין - שנזר שתים,
ואלו מעידין - שנזר חמש,
בית שמאי אומרין:
נחלקה העדות - ואין כאן נזירות.
בית הלל אומרין:
יש בכלל חמש, שתים - שיהא נזיר שתים.

הערות

עריכה
  • הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה נזיר ג