משנה נזיר א ב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נזיר · פרק א · משנה ב | >>

[עריכה]

הריני נזיר מן החרצנים, ומן הזגים, ומן התגלחת, ומן הטומאה – הרי זה נזיר^ח, וכל דקדוקי נזירות עליו.

הריני כשמשון^ט, כבן מנוח, כבעל דלילה, כמי שעקר דלתות עזה, כמי שניקרו פלשתים את עיניו – הרי זה נזיר שמשון^י.

מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון?

נזיר עולם, הכביד שערו, מיקל בתער ^יא ומביא שלוש בהמות^יב.

ואם נטמא, מביא קרבן טומאה.

נזיר שמשון, הכביד שערו, אינו מיקל.

ואם נטמא^יג, אינו מביא קרבן טומאה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הֲרֵינִי נָזִיר מִן הַחַרְצַנִּים,

וּמִן הַזָּגִים,

וּמִן הַתִּגְלַחַת,

וּמִן הַטֻּמְאָה,

הֲרֵי זֶה נָזִיר,

וְכָל דִּקְדּוּקֵי נְזִירוּת עָלָיו.

הֲרֵינִי כְּשִׁמְשׁוֹן,

כְּבֶן מָנוֹחַ,

כְּבַעַל דְּלִילָה,

כְּמִי שֶׁעָקַר דַּלְתוֹת עַזָּה,

כְּמִי שֶׁנִּקְּרוּ פְּלִשְׁתִּים אֶת עֵינָיו,

הֲרֵי זֶה נְזִיר שִׁמְשׁוֹן.

מַה בֵּין נְזִיר עוֹלָם לִנְזִיר שִׁמְשׁוֹן?

נְזִיר עוֹלָם,

הִכְבִּיד שְׂעָרוֹ,

מֵקֵל בְּתַעַר, וּמֵבִיא שָׁלשׁ בְּהֵמוֹת;

וְאִם נִטְמָא,

מֵבִיא קָרְבַּן טֻמְאָה.

נְזִיר שִׁמְשׁוֹן,

הִכְבִּיד שְׂעָרוֹ, אֵינוֹ מֵקֵל;

וְאִם נִטְמָא, אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבַּן טֻמְאָה:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

הריני נזיר -

מן החרצנים, מן הזוגין, מן התגלחת, מן הטומאה -

הרי זה נזיר - וכל דקדוקי נזירות עליו.

הריני כשמשון,

כבן מנוח, כבעל דלילה,

כמי שעקר דלתות עזה,

כמי שניקרו פלשתים את עיניו -

הרי זה - נזיר שמשון.

מה בין נזיר עולם - לנזיר שמשון?

נזיר עולם -

הכביד שיערו - מקל בתער,

ומביא - שלש בהמות,

ואם נטמא - מביא קרבן טומאה.

נזיר שמשון -

הכביד שיערו - אינו מקל,

ואם נטמא - אינו מביא קרבן טומאה.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

כשאמר הריני נזיר מן החרצנים בלבד, הרי הוא חייב בכל דיני הנזירות. וכמו כן אם אמר מן הזגין או מן התגלחת.

ופירוש אמרו נזיר שמשון - שהוא כמו נזירות שמשון אשר לא היה נמנע מן הטומאה, ודבר זה מפי הקבלה, והוא מה שאמרו גמרא גמירי לה. ואשר התיר לו זה שהוא לא נדר בנזיר, אבל המלאך אמר לאמו "כי נזיר אלהים יהיה הנער"(שופטים יג, ה), עניינו "פרוש".

ושיעור זאת המשנה, האומר הריני נזיר עולם הכביד שערו מיקל בתער - רוצה לומר שמותר לו לגלח בתער, אמנם משנים עשר חדש לשנים עשר חדש. והביאו ראיה על זה מאבשלום שהוא היה נזיר עולם, וזה ידוע ומפורסם אצל המקובלים, ומצינו שהכתוב אומר בו "והיה מקץ ימים, לימים אשר יגלח כי כבד עליו, וגלחו"(שמואל ב יד, כו). ולא תחשוב זה הפך מה שאמר "תער לא יעבור על ראשו"(במדבר ו, ה), לפי שהפסוק הזה אינו בנזיר עולם, ואמנם בא במי שנדר לזמן קבוע, כל ימי נדר נזרו תער לא יעבור על ראשו עד מלאת הימים.

ומה שאמר בנזיר שמשון אם נטמא אינו מביא קרבן, שזה מורה שאינו מותר לו שיטמא לכתחילה, אין העניין כן. אבל מותר לו להטמא לכתחילה כמו שמשון, אבל מפני שאמר בנזיר עולם אם נטמא, אמר בנזיר שמשון גם כן אם נטמא:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

הריני נזיר מן החרצנים ומן הזגים וכו' - אם הזכיר אחד מכל אלו, הרי זה נזיר כאילו אמר הריני נזיר סתם. ומשום דבעי למתנא סיפא דנזיר עולם ונזיר שמשון אין כל דקדוקי נזירות עליהם, תנא הכא כל דקדוקי נזירות עליו:

מה בין נזיר עולם וכו' - מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, ואם נדר להיות נזיר עולם הרי זה נזיר עולם. ומה בין נזיר עולם לנזיר שמשון נזיר עולם הכביד שערו מיקל בתער מי"ב חדש לי"ב חדש דילפינן מאבשלום שהיה נזיר עולם וכתיב ביה (שמואל ב, יד) ויהי מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו וכתיב התם (ויקרא כה) ימים תהיה גאולתו:

ואם נטמא אינו מביא קרבן טומאה - ואפילו לכתחלה מותר ליטמא דשמשון היה מטמא למתים והכי גמירי לה והאי דקתני אם נטמא דמשמע דיעבד אין לכתחלה לא משום דתנא רישא גבי נזיר עולם ואם נטמא תנא סיפא נמי גבי נזיר שמשון ואם נטמא:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

הריני נזיר מן החרצנים וכו' הרי זה נזיר. גמרא מ"ט אמר קרא (במדבר ו') מיין ושכר יזיר פירש"י דמשמע דאפי' לא נזר אלא מיין לחודיה הוי כנזיר מכולם ע"כ כלומר דהא כבר כתיב מכל אשר יצא מגפן היין ועיין מ"ש במשנה ה' פ"ו. ועוד אמרו בגמרא דמתני' דלא כרבי שמעון דמשנה ד' פרק שני. ועיין מ"ש שם בס"ד:

הריני כשמשון וכו'. בגמרא למה לי כל הלין. צריכי וכו'. ופירש"י וכן התוספות דכשאומר שמשון וא"נ שמשון בן מנוח לא סגי דאימר לאחר נתכוין [ועיין בפי' הר"ב משנה ה']. עד שיאמר עוד סימן אחד משלשה סימנים כבעל דלילה או כמי שנקרו וכו'. ואי אמר חד מהני שלשה סימנים בלבד נמי סגי ור"ת גורס וכבעל דלילה בוי"ו. וכן מכאן ואילך ולהרמב"ם בפרק ג' מה"נ כמו שפי' הכסף משנה בכל חד סגי ואפי' אומר כשמשון בלבד ומסייע ליה דתנן כבן מנוח בכ"ף וכן כולם ולהלשון שכתב הר"ב בס"פ בתרא בשמואל. הריני כשמואל. או כבן אלקנה כו' והוא ל' הרמב"ם בחבורו שם והוכיח הכ"מ פירושו מזה הלשון דבחד סגי כנדון דשמשון דמ"ש. א"כ גם סברת הר"ב מוכחת שכך היא:

הרי זה נזיר שמשון. כדתנן בסיפא שמותר להטמא למתים. וכתב הרמב"ם ואשר התירו לו זה. שהוא לא נדר בנזיר אבל המלאך אמר לאמו כי נזיר אלהים יהיה הנער. ענינו פרוש. ע"כ. ותימה דא"כ האומר הריני כשמשון למה יהיה נזיר והרי אין נזיר עד שיתפיס בדבר הנדור כדתנן רפ"ב דנדרים והנזירות מכלל הנדרים הוא שנאמר כי ידור נדר נזיר. וכן התחיל הרמב"ם הלכות נזירות. ומצאתי בכ"מ פ"ג מה"נ שהביא לר"י בן לב שהקשה קושיא זו ואמר בתירוצה במאי דאתמר בגמרא דפריך אר"ש דס"ל האומר כשמשון לא אמר כלום דלא הוה דבר הנדור. גבי נזיר נמי הא כתיב לה' [כלומר כי היכי דמרבינן מלה' דכתיב גבי בכור תקדיש לה' דאע"ג דבכור לא הוי דבר הנדור דמתפיסים בו לנדרים הכי נמי בנזיר דכתיב נזיר לה'] אימא דאתי לאתויי האומר הריני כשמשון ומשני ההוא מבעי ליה לכדתניא אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר כו' איכא למימר דלסתם מתני' דסבר ליה דהוי נזיר היינו דדריש ליה מדכתיב לה' ע"כ. וכתב עליו הכ"מ וז"ל ודבר ברור הוא כמה דוחק הוא לומר דבר שלא נזכר בגמרא אפי' ברמז ול"נ לתרץ בע"א דאמרינן בגמרא ושמשון לאו נדור הוא והא כתיב כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן התם מלאך הוא דקאמר ופרש"י הא כתיב כי נזיר אלהים יהיה הנער וקס"ד דמנוח קאמר להא מלתא. דהוה ליה נדור. דאדם מדיר את בנו בנזיר. מלאך הוא דקאמר כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן. אבל מפיו לא יצא ע"כ. והשתא איכא למימר טעמא משום דסבר ליה דהוה דבר הנדור דמאי דכתיב כי נזיר אלהים יהיה הנער. מנוח הוא דקאמר ליה עכ"ל הכ"מ. ואני אומר שדבר ברור הוא שכשכתב כן הכ"מ שלא שפטו רעיוניו אלא בסתירת המשניות דסתרן אהדדי וכמו שכתבתי אבל לא שפטו בסתירת דברי הרמב"ם שפסק לתרתי המשניות ועליו הוא שהשיב הר"י בן לב ז"ל כמבואר שם. שאילו היה רוצה הכ"מ ליישב דברי הרמב"ם לא היה עולה על לבו לכתוב זה. לפי שהרמב"ם כתב שם וז"ל שמשון לא היה נזיר גמור שהרי לא נדר בנזיר אלא המלאך הפרישו מן הטומאה ע"כ. וכמ"ש ג"כ בפירושו כמ"ש לעיל. מבואר שדעת הרמב"ם כדעת המתרץ בגמרא ולא כדעת המקשה דסבר ליה דמנוח קא"ל נמצא שאין תירוצו של הכ"מ עולה כלל להרמב"ם. משא"כ דברי הר"י בן לב שהן עולין ג"כ לפי דברי הרמב"ם. ולא עוד אלא שלא ידעתי מאי אולמיה דפירושיה של הכ"מ מפירושיה דבן לב שכמו שהוא תופס סברת המקשן כן בן לב ג"כ אתפסיה בסברת המקשן הפירוש שכתב הוא ז"ל ולא ידעתי לאיזו מן הפירושים יש בגמרא רמז יותר או פחות:

הכביד שערו. פי' הר"ב דילפינן מאבשלום דאבשלום נזיר עולם היה. בגמרא משמע דמקרא ילפינן ליה דכתיב (שמואל ב' ט"ו) אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לה'. ופי' התוס' והתם נדר משמע ליה נזירות. ועוד אחר שלא היה מגלח אלא מימים לימים משמע שהכביד עליו שערו מכלל דנזירות נדר ע"כ. והרמב"ם כתב בפירושו ובחבורו דה"נ גמרא גמירי לה. וכתב הכ"מ דר"ל דקרא אסמכתא בעלמא הוא שיש לפרשו בגונא אחרינא. ע"כ. ומ"ש הר"ב דמי"ב חדש לי"ב חדש ויליף ימים מימים. גמ' ועיין מ"ש במשנה ה' פ"ה דכתובות:

מיקל בתער. ולא לגמרי. מאבשלום שלא גלח לגמרי שהרי נתלה בשערו. תוס'. כלומר שהרי מעשה תלייתו סמוך למעשה גלוחו היה ועיין מ"ש במשנה ה':

ומביא ג' בהמות. בשעה שמיקל. הלכה למשה מסיני ואסמכתא מאבשלום [מדאמר] אשלם נדרי חטאת עולה ושלמים כנזיר טהור. קרבן טומאה שתי תורים ואשם. תוספות.

אינו מיקל ואם נטמא וכו'. לא אתא לאשמועי' אלא החילוקים שבין נזיר עולם לנזיר שמשון. אבל ביין אסורים שניהם וכ"כ הרמב"ם בחבורו שדינו של שמשון שהי' אסור ביין ופשוט הוא שהאשה נצטוית שלא תשתה יין ותלה טעמא כי נזיר אלהים יהיה הנער משמע ודאי שהוא יהיה אסור ביין. אבל מה שנאמר לאשה (שופטים יג) אל תאכלי כל טמא פירושו טמא לאכול ותדע שהרי נגיעה לא נאסר לה ועוד שהנזיר לא הוזהר אלא על טומאת מת:

ואם נטמא כו'. כתב הר"ב דשמשון היה מטמא למתים והכי גמירי לה כדמסיק בגמ' משום דלא מוכח מקראי שהיה מטמא למתים דהא דכתיב (שם ט"ו) בלחי החמור הכיתי אלף איש דלמא א) ע"י חצים שזרק בהם והא דכתיב (שם) ויך ב) בהם אלף איש ויקח חליצותם דלמא גוססים [שווינהו] ופירשו התוס' כלומר קרוב לגוססין דנזיר אסור ליגע לגוסס:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ח) (על המשנה) הרי זה. גמרא, מאי טעמא, אמר קרא מיין ושכר יזיר, ופירש"י דמשמע דאפילו לא נזר אלא מיין לחודא הוי כנזיר מכולם:

(ט) (על המשנה) כשמשון. ופירש"י ותוספ' דכשאומר שמשון וא"נ שמשון בן מנוח לא סגי עד שיאמר עוד סימן אחד מג' סימנים כבעל דלילה כו', ואי אמר חד מהני ג' סימנים בלבד נמי סגי. ולהר"מ בכל חד סגי ואפילו אומר כשמשון בלבד. ומהר"ב בספ"ט מוכח דס"ל כדעת הר"מ. ועתוי"ט:

(י) (על המשנה) שמשון. כדתנן בסיפא שמותר להטמא למתים וכתב הר"מ ושאר התירו לו זה שהוא לא נדר בנזיר אבל המלאך אמר לאמו כי נזיר אלהים יהיה הנער. ענינו פרוש. ותימא דא"כ הריני כשמשון למה יהיה נזיר והרי אין נזיר עד שיתפוס בדבר הנדור כדתנן ריש פ"ב דנדרים והנזירות מכלל הנדרים הוא שני כי ידור נדר נזיר. תוי"ט. וע"ע:

(יא) (על המשנה) בתער. ולא לגמרי מאבשלום שלא גלח לגמרי שהרי נתלה בשערו. תוספ'. כלומר שהרי מעשה תלייתו סמוך למעשה גלוחו היה:

(יב) (על המשנה) ג' בהמות. בשעה שמיקל הלכה למשה מסיני ואסמכתא מאבשלום מדאמר אשלם נדרי. חטאת עולה ושלמים כנזיר טהור קרבן טומאה ב' תורים ואשם. תוספ':

(יג) (על המשנה) ואם נטמא כו'. לא אתא לאשמעינן אלא החלוקים שבין נזיר עולם לנזיר שמשון אבל ביין אסורים שניהם. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

הריני נזיר מן החרצנים ומן הזגין: וכו' ס"א ל"ג מלת נזיר. ואו או קתני ומתני' דלא כר"ש דאמר בברייתא אינו חייב עד שידור מכולן וילף לה מקרא דכתיב מכל אשר יעשה וגו' ורבנן מ"ט אמר קרא מיין ושכר יזיר דמשמע דאפילו לא נזר אלא מיין לחודיה הוי נזיר מכולן ור"ש נמי הכתיב מיין ושכר יזיר ההוא מיבעי ליה לאסור יין מצוה כיין הרשות ורבנן א"כ לימא קרא מיין מאי ושכר שמעת מינה תרתי ובהאי טעמא נמי תליא פלוגתייהו דלקמן בפ' שני גבי הריני נזיר ע"מ שאהא שותה וכו':

וכל דקדוקי נזירות עליו: משום דנזיר שמשון מותר ליטמא למתים קאמר הכא וכל דקדוקי נזירות עליו תוס' ז"ל:

הריני כשמשון: וכו' פי רש"י ז"ל או שלא אמר כבעל דלילה אלא אמר כשמשון כבן מנוח כמי שעקר דלתות עזה או שלא אמר דלתות עזה אלא אמר כשמשון כבן מנוח כמי שנקרו פלשתים את עיניו ה"ז נזיר שמשון צריך לנהוג בעצמו כנזירות שמשון ע"כ: ובגמרא אי תנא כשמשון ותו לא ה"א שמשון אחר קאמר להכי קאמר כבן מניח ואי הוה אמר נמי כשמשון כבן מנוח בלבד ה"א איכא איניש אחרינא דאתקרי הכי או בן מנוח או שמשון בן מנוח להכי קאמר בהדייהו כבעל דלילה או כמי שנקרו פלשתים את עיניו או שמי שעקר דלתות עזה דמיגליא מילתא דלא הוה אחרינא. ותוס' ז"ל כתבו כשמשון לחודיה או כבן מנוח לחודיה לא סגי עד שיאמר שלשתן ומכאן ואילך גריס ר"ת וכמי שעקר דלתות עזה בויו וכמי שנקרו פלשתים את עיניו דאו או קאמר כלומר או שיאמר כמי שעקר או כמי שנקרו פלשתים את עיניו דאי אמר כבעל דלילה לחוד או כמי שעקר דלתות עזה לחוד או כמי שנקרו פלשתים את עיניו לחוד הוי נזיר שמשון דבהא ליכא למיטעי עכ"ל ז"ל. ועיין בכסף משנה פ"ג שהביא פירוש להרא"ש ז"ל על זה בשתי נוסחאות שנמצאו להרא"ש ז"ל ודעת הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות נדרים דבכל חד סגי ואפילו אומר כשמשון בלבד וסייעתא לדבריו מדתנן כבן מנוח בכ"ף וכן כולן וכן ג"כ האומר הריני כשמואל או כבן אלקנה בחד מינייהו סגי:

הרי זה נזיר שמשון: לענין שמותר להטמא למתים כדמפרש ואזיל וכתב הרמב"ם ז"ל ואשר התירו לו זה מפני שהות לא נדר בנזיר אבל המלאך אמר לאמו כי נזיר אלהי' יהיה הנער עניינו פרוש ע"כ. ותימא דא"כ האומר הריני כשמשון למה יהיה נזיר והרי אין נזיר עד שיתפיס בדבר הנדור כדתנן בר"פ ואלו מותרין והנזירות בכלל הנדרים היא שנאמר לנדור נדר נזיר ובכסף משנה בפ"ג מהלכות נזירות תירץ דאיכא למימר טעמא משום דס"ל דהוי דבר הנדור דמאי דכתיב כי נזיר אלהי' יהיה הנער מנוח הוא דקאמר ליה דה"ל נדור שהרי אדם מדיר את בנו בנזיר ע"כ בקצור ועיין במה שאכתוב בסמוך בס"ד בסיף מתני'. ירוש' כשם שכנויי נזירות כנזירת כך כנויי שמשון כשמשון היידין אינון כנויי שמשון א"ר אבינא שמשוך שמשיר שמשדן:

מיקל בתער: מי"ב חדש לי"ב חדש ודלא כר' נהוראי דאמר אחד לשלשים יום דומיא דכהנים הדיוטים דמשום כובד נוול שער מגלחין בכל שלשים יום ודלא כר' יוסי דאמר מגלח מע"ש לע"ש ולדידיה איכא בין נזיר זה לשאר העם יום טוב שחל להיוית באמצע שבת דאחוהי מגלחין ואיהו לא מגלח א"נ לגלח מצפרא דמעלי שבתא דאחוהי מגלחין מצפרא ואיהו לא מגלח עד פניא. ועיין בפי' רש"י ז"ל דמשמע מפירושו דלת"ק דברייתא דהיינו רבי דקאמר מי"ב חדש לי"ב חדש היינו לאבשלום דבכך ה"ל כיבד ובבציר מהכי לא ה"ל כובד דכאיש גבורתו אבל שאר נזיר עולם מגלח לשלשים יום דבהכי ה"ל כובד ור' נהוראי ס"ל דאבשלום עצמו היה מגלח אחת לשלשים יום ור' יוסי ס"ל דאבשלום עצמו היה מגלח מע"ש לע"ש שכן דרך בני מלכים. וכתוב ביד שם פ"ג דהלכות נזירות סי' י"ב ואבשלום נזיר עולם היה ודבר זה הלכה היא מפי הקבלה וכתב שם הכ"מ ואע"ג דמייתי לה איהו גופיה מקרא דויהי מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו סובר רבינו שאינו מוכרח דהא אפשר לפרש קרא בגוונא אחרינא אלא קרא אסמכתא בעלמא וכן כתב ג"כ בפירושו שכך היה ידוע ומפורסם אצל המקובלים שאבשלום היה נזיר עולם ע"כ:

ואם נטמא אינו מביא קרבן טומאה: ואפילו לכתחלה מותר ליטמא דשמשון היה מיטמא למתים והכי גמירי לה עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט דקראי איכא למידחי להו כדדחי להו בגמ' דאי מקרא דכתיב בלחי החמור הכתי אלף איש דילמא מרחוק זרק בהם והרגם ואי מקרא דכתיב ויך מהם אלף איש ויקח את חליצתם דילמא גוססין שוינון ובהדי דהוי קרוב לגוססין שלחינהו למאנייהו אלא גמרא גמירי לה. ומתני' ר יהודה היא ודלא כר"ש דאמר האומר הריני נזיר שמשון לא אמר כלום שלא מצינו בשמשון שיצאת נזירות מפיו ולא מפי אביו עליו אלא מבטן אמו היה נדור בנזיר בנבואה דקאמר המלאך ואנן בעינן שידור בדבר הנדור:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

הריני נזיר מן החרצנים: [קערן]:

ומן הזגים: [הילזע] [ועפ"ו מ"ב]:

ומן הטומאה: דבהזכיר א' מאלו דינו כאומר סתם הריני נזיר:

וכל דקדוקי נזירות עליו: נקט כן משום נזיר שמשון ונזיר עולם שנזכר לקמן במשנה שאין כל דקדוקי נזירות עליהן:

כמי שנקרו פלשתים את עיניו: לרש"י ותוס' צריך שיאמר ג', כשמשון כבן מנוח כבעל דלילה. או, כשמשון כבן מנוח כמי שנקרו עיניו דאל"כ דלמא על שמשון אחר מתכוון. ונ"ל דלפ"ז קמ"ל מתניתין, אפילו לא אמר כשמשון בן מנוח בעל דלילה, רק אמר כף הדמיון בכל א', אפ"ה אמרינן דכל הסימנים אומר על א'. מיהו לרמב"ם [(רמב"ם פ"ג מהל' נזירות)], בחד מהנהו סגי:

הרי זה נזיר שמשון: שלא היה נזיר גמור, מדלא נדר בעצמו, רק המלאך אמר שיפרוש מתגלחת ויין, ולפיכך הו"ל זה כשאר נדר, כאלו נדר רק מב' אלו:

מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון: חסורי מחסרא וה"ק, ואם אמר הריני נזיר עולם, הרי זה נזיר עולם, מה בין נזיר וכו':

נזיר עולם הכביד שערו: לסוף י"ב חודש:

מיקל בתער: אבל אינו מגלח לגמרי:

ומביא שלש בהמות: ביום שמקיל מביא חטאת עולה שלמים, ככל נזיר ביום מלאות:

ואם נטמא מביא קרבן טומאה: ב' תורים או ב' בני יונה א' לעולה וא' לחטאת, וכבש לאשם:

ואם נטמא אינו מביא קרבן טומאה: ואפילו לכתחילה מותר להטמא אבל ביין אסורים שניהן:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי