תפארת ישראל על נזיר א

משנה נזיר, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

תפארת ישראל · על נזיר · א · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

כל כנויי נזירות:    עי' פתיחה ריש נדרים, דכנוי הוא [ביינאמע]. ויד, ר"ל שלא גמר דיבורו:

כנזירות:    חסורי מחסרא וה"ק, כל כנויי וכו' וידות נזירות כנזירות. ואלו הן ידות, האומר וכו':

הרי זה נזיר:    ודוקא בנזיר עובר לפניו, והתכוון זה להיות ג"כ נזיר, ואמר אהא, אעפ"י שלא פירש כוונתו:

או אהא נוה:    ר"ל נאה בגידול שער. ומיירי בתופס בשערו והתכוון לנזירות בשעה שאמר כן, דאז הו"ל יד:

נזיר:    אי מיירי באומר אהא נדר פשיטא דאל"כ נזירות היכא משכח"ל. ול"מ היה נ"ל דה"ק האומר אהא נוה נזיר, דסד"א וודאי לא לנזירות נתכוון, דכיון דקאמר מילת נזיר, אי לנזירות נתכוון הול"ל בקיצור אהא נזיר, אלא וודאי ה"ק אהא נאה כנזיר, להיות לי תלתלים גדולים, ולא לנדר התכוון כלל, קמ"ל. ועי' לקמן סי' ל"ז:

פזיח:    כולהו כנויי נזירות הם בלשונות עמים, וה"ה כנוי שבלשון אחר:

הריני כזה:    ורמז אז על נזיר:

הריני מסלסל:    [קרויזענד] שע"י שיתארכו השערות, יעשו גלגלים [כך נ"ל, כמו מסלסל בשערך (בש"ס כאן) שלפע"ד סלסל הוא כמו תלתל, ע"ש קוצותיו תלתלים] [שיר ה']:

הריני מכלכל:    מגדל שער:

הרי עלי לשלח פרע:    לגדל שער שתלוי ופורח מבולבל סביב ראשו. דנזיר אסור לסרוק [כפ"ו מ"ג]. וכולהו מיירי בתופס בשערו בשעת דיבורו והתכוון לנזירות. והנך כולהו לאו ידות הן, דהרי גמר דבורו, רק שלא פירש יפה הנזירות:

הרי עלי צפורים:    ב' תורים או ב' בני יונה, והן קרבן נזיר שנטמא וי"ל דה"ק אם אתטמא אהיה חייב בקרבנות אלה ממילא משתמע מזה שמתחייב א"ע בנזירות. ומיירי נמי בנזיר עובר לפניו, והוא התכוון בדיבורו לנזירות:

וחכמים אומרים אינו נזיר:    מדלא הזכיר כלום מחיובי הנזיר בגופו מיהו חייב בצפרים ושניהן לעולת נדבה:

משנה ב

הריני נזיר מן החרצנים:    [קערן]:

ומן הזגים:    [הילזע] [ועפ"ו מ"ב]:

ומן הטומאה:    דבהזכיר א' מאלו דינו כאומר סתם הריני נזיר:

וכל דקדוקי נזירות עליו:    נקט כן משום נזיר שמשון ונזיר עולם שנזכר לקמן במשנה שאין כל דקדוקי נזירות עליהן:

כמי שנקרו פלשתים את עיניו:    לרש"י ותוס' צריך שיאמר ג', כשמשון כבן מנוח כבעל דלילה. או, כשמשון כבן מנוח כמי שנקרו עיניו דאל"כ דלמא על שמשון אחר מתכוון. ונ"ל דלפ"ז קמ"ל מתניתין, אפילו לא אמר כשמשון בן מנוח בעל דלילה, רק אמר כף הדמיון בכל א', אפ"ה אמרינן דכל הסימנים אומר על א'. מיהו לרמב"ם [(רמב"ם פ"ג מהל' נזירות)], בחד מהנהו סגי:

הרי זה נזיר שמשון:    שלא היה נזיר גמור, מדלא נדר בעצמו, רק המלאך אמר שיפרוש מתגלחת ויין, ולפיכך הו"ל זה כשאר נדר, כאלו נדר רק מב' אלו:

מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון:    חסורי מחסרא וה"ק, ואם אמר הריני נזיר עולם, הרי זה נזיר עולם, מה בין נזיר וכו':

נזיר עולם הכביד שערו:    לסוף י"ב חודש:

מיקל בתער:    אבל אינו מגלח לגמרי:

ומביא שלש בהמות:    ביום שמקיל מביא חטאת עולה שלמים, ככל נזיר ביום מלאות:

ואם נטמא מביא קרבן טומאה:    ב' תורים או ב' בני יונה א' לעולה וא' לחטאת, וכבש לאשם:

ואם נטמא אינו מביא קרבן טומאה:    ואפילו לכתחילה מותר להטמא אבל ביין אסורים שניהן:

משנה ג

סתם נזירות שלשים יום:    הלממ"ס:

אמר הריני נזיר אחת גדולה:    או שאמר:

אפילו:    או אפילו אמר הריני נזיר מכאן וכו':

נזיר שלשים יום:    והא דקאמר גדולה וקטנה וסוף העולם, כוונתו דטריחא ליה או דלא טריחא ליה, או שטריחא ליה כאילו קבלה עד סוף העולם [ואילה"ק א"כ לקמן מ"ו נמי נימא דמדלא הזכיר זמן הצריך לדרך זה אינו נזיר רק ל"י כי הכא, י"ל התם מוכח מלתא דלימי הדרך התכוון ומדמיירי בהחזיק בדרך כסי' ל"ח]:

הרי זה נזיר שתים:    דכדאמר הריני נזיר כבר קבל נזירות אחת, וכי אמר תו ויום א' הו"ל נזירות ב', דאין נזירות פחות מל' יום. ומגלח בין ב' הנזירות:

שאין נוזרים לשעות:    ול"א דב' נזירות קבל, מדיש לצרף השעות עם מניין הל' יום:

משנה ד

הריני נזיר כשער ראשי:    שמרובים מימי חיי אדם:

ומגלח אחת לשלשים יום:    מדתלה נזירותו בדברים חלוקים, הו"ל כאומר הריני נזיר נזירות כמניין שער ראשי, דמגלח בין כל א'. אבל נזיר עולם מגלח א' לי"ב חודש. מיהו זה וזה אסורים ביום תגלחתן ביין וטומאה, ולוקין עליהן. ונל"פ דאם לא גלח פ"א בשיגלח בסוף ל"י שאח"כ צריך להביא ב' קרבנות של ב' נזירות כלקמן [פ"ב סי' ל"ו], דהא דקאמר תנא ומגלח אחת לל"י, אין ר"ל שרשאי לגלח, אלא שחייב לגלח, דומיא דרבי היכא דקאמר נזירות, דבכה"ג וודאי חייב לגלח, דהרי נזירות מחולקים קיבל עליה:

רבי אומר אין זה מגלח אחת לשלשים יום:    דנזירות אחת קבל ע"ע:

משנה ה

הריני נזיר מלא הבית:    ברמב"ם הגירסא מלא חבית [*) לפנינו גם ברמב"ם הגי' מלא הבית וכן הוא מוכרח מדלא נקט החבית בה"א כחברו הקופה.]:

אם אמר אחת גדולה נזרתי:    שגדולה עלי כבית או קופה מלא:

ואם אמר סתם נזרתי:    כפי שיפרשו חכמים דבורי:

ונזיר כל ימיו:    ואע"ג דספק נזירות להקל [כפ"ד דטהרות מי"ב] וה"נ נימא שמא קופה מלא גוף א' קאמר. ליתא, דזה דוקא באמר הריני נזיר בתנאי שיש כאן ק' גופים, וקודם שספרן נאבדו, דאז א"א שנאמר שיהיה נזיר ויביא קרבנותיו לבסוף, דהרי יש בהן חטאת שאינו בא בנדבה, ודלמא פחות מק' גופים היה ויביא חולין לעזרה. ומדלא יכול להביא קרבנותיו לבסוף, א"כ לא יהיה לו תקנה לעולם, מש"ה לא מחית נפשיה לספיקא. משא"כ הכא, הרי ע"כ מחית נפשיה לספק, דהרי עכ"פ נזירות קבל ע"ע, ובסוף ל' א"א שיגלח, דשמא במלאה חרדל נזר, והו"ל נזיר עולם [כמ"ד]. והאי תנא ס"ל כרבי שם, דכל שלא אמר "נזירות", בל"ר הו"ל כל ימיו נזירות א', ואסור לגלח סוף ל'. [ואילה"ק הרי עכ"פ מגלח כל סוף י"ב חודש [כמ"ב], וכשגילח סוף י"ב חודש הראשון, יצא מספיקו. י"ל דהאי גלוח אינו רק להקל השער, ולא גלוח גמור [כסי' כ'] אבל כיון שביום גלוחו בסוף י"ב חודש מביא ג' בהמות [כלעיל סי' כ"ב] א"כ קשה היאך יכול אח"כ בסוף י"ב חודש שנית לגלח ולהביא שוב ג' בהמות שמא כבר פסק נזירותו ומביא חולין לעזרה. אע"כ שנזירות עולם קיבל ע"ע ודו"ק]:

משנה ו

ואם לאו נזיר כמנין הימים:    ודוקא בהחזיק בדרך ללכת למקום פלוני בשעה שקיבל עליו הנזירות, דאז מסתבר דמפני סכנת הדרך קבל הנזירות. אבל בלא החזיק בדרך, הו"ל נזיר ל' יום בין שהמקום רחוק או קרוב [כסי' כ"ח]:

משנה ז

מונה נזירות כמנין ימות החמה:    שס"ה נזירות:

כיון שהשלים מת:    מייתי ראיה בזה לת"ק, דלא אמרינן כל ימי שהחמה בעולם קאמר, והו"ל נזיר עולם. להכי קאמר כיון שהשלים, ובנזיר עולם לא שייך השלמה: