משנה נדרים ט דפוסים
משנה נדרים, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
רבי אליעזר אומר, פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו.
וחכמים אוסרין.
אמר רבי צדוק, עד שפותחין לו בכבוד אביו ואמו, יפתחו לו בכבוד המקום, אם כן אין נדרים.
ומודים חכמים לרבי אליעזר בדבר שבינו לבין אביו ואמו, שפותחין לו בכבוד אביו ואמו.
ועוד אמר רבי אליעזר, פותחין בנולד.
וחכמים אוסרים.
כיצד? אמר: קונם שאיני נהנה לאיש פלוני, ונעשה סופר, או שהיה משיא את בנו [בקרוב], ואמר: אילו הייתי יודע שהוא נעשה סופר או שהוא משיא את בנו בקרוב לא הייתי נודר. קונם לבית זה שאיני נכנס, ונעשה בית הכנסת, ואמר: אילו הייתי יודע שהוא נעשה בית הכנסת לא הייתי נודר. רבי אליעזר מתיר, וחכמים אוסרין.
רבי מאיר אומר: יש דברים שהן כנולד ואינן כנולד, ואין חכמים מודים לו.
כיצד? אמר: קונם שאיני נושא את פלונית שאביה רע; אמרו לו: מת, או שעשה תשובה. קונם לבית זה שאיני נכנס, שהכלב רע בתוכו או שהנחש בתוכו; אמרו לו: מת הכלב, או שנהרג הנחש. הרי הן כנולד ואינן כנולד, ואין חכמים מודים לו.
ועוד אמר רבי מאיר, פותחין לו מן הכתוב שבתורה ואומרים לו: אילו היית יודע שאתה עובר על "לא תיקום" ועל "לא תיטור"(ויקרא יט) ועל "לא תשנא את אחיך בלבבך" (שם), "ואהבת לרעך כמוך" (שם), "וחי אחיך עמך" (שם כה), שמא יעני ואין אתה יכול לפרנסו? ואמר: אילו הייתי יודע שהוא כן, לא הייתי נודר, הרי זה מותר.
פותחין לו לאדם בכתובת אשתו.
ומעשה באחד שנדר מאשתו הנאה, והיתה כתובתה ארבע מאות דינרין, ובא לפני רבי עקיבא, וחייבו ליתן לה כתובתה.
אמר לו: רבי, שמונה מאות דינרין הניח אבא, ונטל אחי ארבע מאות ואני ארבע מאות, לא דיה שתיטול היא מאתים, ואני מאתים?
אמר לו רבי עקיבא: אפילו אתה מוכר שער ראשך, אתה נותן לה כתובתה.
אמר לו: אילו הייתי יודע שהוא כן, לא הייתי נודר. והתירה רבי עקיבא.
פותחין בימים טובים ובשבתות.
בראשונה היו אומרים: אותן הימים מותרין, ושאר כל הימים אסורין; עד שבא רבי עקיבא ולימד, שהנדר שהותר מקצתו הותר כולו.
כיצד? אמר: קונם שאיני נהנה לכולכם, הותר אחד מהן, הותרו כולן.
שאיני נהנה לזה ולזה, הותר הראשון, התרו כולן.
הותר האחרון, האחרון מותר, וכולן אסורין.
הותר האמצעי, הימנו ולמטה מותר, הימנו ולמעלה אסור.
שאיני נהנה לזה קרבן ולזה קרבן, צריכין פתח לכל אחד ואחד.
קונם יין שאיני טועם, שהיין רע למעים. אמרו לו: והלא המיושן יפה למעים? הותר במיושן.
ולא במיושן בלבד הותר, אלא בכל היין.
קונם בצל שאיני טועם, שהבצל רע ללב.
אמרו לו: הלא הכופרי יפה ללב? הותר בכופרי.
ולא בכופרי בלבד הותר, אלא בכל הבצלים.
מעשה היה, והתירו רבי מאיר בכל הבצלים.
פותחין לאדם בכבוד עצמו ובכבוד בניו.
אומרים [לו]: אילו היית יודע שלמחר אומרין עליך: כך היא וסתו של פלוני, מגרש את נשיו, ועל בנותיך יהיו אומרין: בנות גרושות הן, מה ראתה אמן של אלו להתגרש? ואמר: אילו הייתי יודע שכן, לא הייתי נודר, הרי זה מותר.
קונם שאיני נושא את פלונית כעורה, והרי היא נאה; שחורה, והרי היא לבנה; קצרה, והרי היא ארוכה; מותר בה.
לא מפני שהיא כעורה ונעשית נאה, שחורה ונעשית לבנה, קצרה ונעשית ארוכה, אלא שהנדר טעות.
ומעשה באחד שנדר מבת אחותו ענייה, והכניסוה לבית רבי ישמעאל וייפוה.
אמר לו רבי ישמעאל: בני, לזו נדרת?
אמר לו: לאו; והתירו רבי ישמעאל.
באותה שעה בכה רבי ישמעאל ואמר: בנות ישראל נאות הן, אלא שהעניות מנוולתן.
וכשמת רבי ישמעאל היו בנות ישראל נושאות קינה ואומרות: בנות ישראל אל רבי ישמעאל בכינה.
וכן הוא אומר (שמואל ב א): בנות ישראל אל שאול בכינה.
משנה נדרים, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב