משנה נדרים ט רמבם
נוסח הרמב"ם
עריכה(א) רבי אליעזר אומר:
- פותחין לו לאדם - בכבוד אביו ואימו.
- וחכמים - אוסרין.
- אמר רבי צדוק:
- עד שפותחין לו - בכבוד אביו ואימו,
- יפתחו לו - בכבוד המקום,
- אם כן - אין נדרים.
- ומודים חכמים לרבי אליעזר -
- בדבר שבינו - לבין אביו ואימו,
- שפותחין לו - בכבוד אביו ואימו.
(ב) ועוד אמר רבי אליעזר:
- פותחין - בנולד.
- וחכמים - אוסרין.
- כיצד?
- קונם שאיני נהנה - לאיש פלוני,
- ונעשה סופר,
- או שהיה משיא את בנו,
- ואמר: אילו הייתי יודע,
- שהוא נעשה סופר,
- או שהיה משיא את בנו - בקרוב,
- לא הייתי נודר,
- קונם לבית הזה - שאיני נכנס,
- ונעשה בית הכנסת,
- ואמר: אילו הייתי יודע,
- שהוא נעשה בית הכנסת - לא הייתי נודר,
- רבי אליעזר - מתיר,
- וחכמים - אוסרין.
- קונם שאיני נהנה - לאיש פלוני,
(ג) רבי מאיר אומר:
- יש דברים שהן כנולד - ואינן נולד.
- וחכמים - מודים לו.
- כיצד?
- אמר: קונם שאיני נושא את אישה פלונית - שאביה רע.
- אמרו לו: מת, או שעשה תשובה.
- קונם לבית הזה שאיני נכנס -
- שכלב רע בתוכו,
- או שהנחש בתוכו.
- אמרו לו: מת הכלב, או שנהרג הנחש.
- הרי הן כנולד - ואינן נולד.
- וחכמים - מודים לו.
(ד) ועוד אמר רבי מאיר:
- פותחין לו מן הכתוב שבתורה,
- ואומרין לו: אילו היית יודע, שאתה עובר -
- על "לא תיקום ולא תיטור" (ויקרא יט יח),
- ועל "לא תשנא את אחיך" (ויקרא יט יז),
- "ואהבת לריעך כמוך" (ויקרא יט יח),
- "וחי אחיך עימך" (ויקרא כה לו),
- שמא יעני - ואין אתה יכול לפרנסו.
- ואמר: אילו הייתי יודע שהוא כן - לא הייתי נודר,
- הרי זה - מותר.
(ה) פותחין לאדם - בכתובת אשתו.
- מעשה באדם - שנדר מאשתו הניה,
- והיתה כתובתה - ארבע מאות זוז.
- ובאת לפני רבי עקיבה,
- וחייבו ליתן לה - כתובתה.
- אמר לו: רבי, שמונה מאות דינרין - הניח לנו אבא,
- נטל אחי ארבע מאות - ואני ארבע מאות,
- לא דייה, שתיטול היא מאתים - ואני מאתים.
- אמר לו רבי עקיבה:
- אפילו אתה מוכר - שיער ראשך,
- אתה נותן לה - כתובתה.
- אמר: אילו הייתי יודע שהוא כן - לא הייתי נודר,
- והתירו רבי עקיבה.
(ו) פותחין - בימים טובים, ובשבתות.
- בראשונה היו אומרין:
- אותן הימים - מותרין,
- ושאר כל הימים - אסורין.
- עד שבא רבי עקיבה - ולימד,
- שהנדר שהותר מכללו - הותר כולו.
(ז) כיצד?
- אמר: קונם שאיני נהנה - לכולכם,
- הותר אחד מהן - הותרו כולם.
- שאיני נהנה - לזה, ולזה, ולזה,
- הותר הראשון - הותרו כולם.
- הותר האחרון -
- האחרון מותר - וכולם אסורין.
- שאיני נהנה - לזה, ולזה קרבן, ולזה קרבן,
- צריכים פתח - לכל אחד ואחד.
(ח) [ז] *הערה 1: קונם יין - שאיני טועם,
- שהיין - רע למעים.
- אמרו לו: והרי המיושן - יפה למעים.
- הותר - במיושן,
- ולא במיושן בלבד הותר - אלא בכל היין.
- קונם בצל - שאיני טועם,
- שהבצל - רע ללב.
- אמרו לו: והלא הכופרי - יפה ללב.
- הותר - בכופרי,
- ולא בכופרי בלבד הותר - אלא בכל הבצלים.
- מעשה היה,
- והתירו רבי מאיר - בכל הבצלים.
(ט) [ח] פותחין לאדם - בכבוד עצמו, ובכבוד בניו.
- אומרין לו: אילו היית יודע,
- שלמחר יהו אומרין עליך,
- כך היא וסתו של פלוני - מגרש נשיו,
- ועל בנותיך יהו אומרין,
- בנות גרושה - הן,
- מה ראת אימן של אלו - להתגרש.
- שלמחר יהו אומרין עליך,
- אמר: אילו הייתי יודע שהוא כן - לא הייתי נודר,
- הרי זה - מותר.
(י) [ט] קונם שאיני נושא - לפלונית,
- כעורה - והרי היא נאה,
- שחורה - והרי היא לבנה,
- קצרה - והרי היא ארוכה,
- לא מפני שהיא כעורה - ונעשת נאה,
- שחורה - ונעשת לבנה,
- קצרה - ונעשת ארוכה,
- אלא - שהנדר טעות.
- ומעשה באחד - שנדר מבת אחותו הניה,
- והכניסוה לבית רבי ישמעאל - וייפוה.
- אמר לו רבי ישמעאל:
- בני - מזו נדרת הניה?
- אמר לו: לאו,
- והתירו - רבי ישמעאל.
- באותה שעה - בכה רבי ישמעאל, ואמר:
- בנות ישראל - נאות הן,
- אלא שהעניות - מנוולתן.
הערות
עריכה- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
הדף הראשי של משנה נדרים ט
משנה נדרים, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב