משנה נגעים א ו

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק א · משנה ו | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

כיצד להחמיר?

לא היה בו שער לבן ונולד לו שער לבןכב, היו שחורות והלבינו, אחת שחורה ואחת לבנה והלבינו שתיהן,

קצרות והאריכו, אחת קצרה ואחת ארוכה והאריכו שתיהן,

נסמך השחין לשתיהן או לאחת מהן, הקיף השחין את שתיהן או את אחת מהן, או חלקו השחין ומחית השחין והמכוה ומחית המכוה והבוהק והלכו להם,

לא היתה בו מחיה ונולדה לו מחיה,

היתה עגולה או ארוכה ונעשית מרובעת, מן הצד ונעשית מבוצרת, מפוזרת ונתכנסה,

ובא השחין ונכנס בתוכה, הקיפה, חלקה, או מעטה השחין או מחית השחין והמכוה ומחית המכוה והבוהק והלכו להן,

לא היה בו פשיון ונולד בו פשיון,

השחין ומחית השחין והמכוה ומחית המכוה והבוהק חולקין בין האום לפשיון והלכו להן, הרי אלו להחמיר.

נוסח הרמב"ם

כיצד להחמיר לא היה בו שיער לבן ונולד לו שיער לבן היו שחורות והלבינו אחת שחורה ואחת לבנה והלבינו שתיהן קצרות והאריכו אחת קצרה ואחת ארוכה והאריכו שתיהן נסמך השחין לשתיהן או לאחת מהן הקיף השחין את שתיהן או את אחת מהן או חלקן השחין ומחית השחין והמכווה ומחית המכווה והבוהק והלכו להן לא הייתה בו מחיה ונולדה לו מחיה הייתה עגולה או ארוכה ונעשת מרובעת מן הצד ונעשת מבוצרת מפוזרת ונתכנסה ובא השחין ונכנס לתוכה והקיפה חלקה או מיעטה השחין או מחית השחין והמכווה ומחית המכווה והבוהק והלכו להן לא היה בו פסיון ונולד בו פסיון השחין ומחית השחין והמכווה ומחית המכווה והבוהק חולקין בין האום לפסיון והלכו להן הרי אלו להחמיר.

פירוש הרמב"ם

זאת ההלכה כולה מבוארת כאשר הבנת מה שקדם מהמאמר לפי שהכונה שיהיה נראה יום השביעי שהוא שבת ויתחדש לו בבקר א' בשבת מה שיחייב לו הטומאה כמו חדוש מחיה ושער לבן ופסיון או יעדר אחד מאלו הדברים כאשר היו מצילין אותו כמו שיהיה ענין יום שבת כמו שנזכר שיהיה השחין סמוך לבהרת ושאר הדברים אשר ביארנו שהן יצילו ואחר נעדרו אלו ההצלות והוא ענין אמרו והלכו להן ר"ל שהן הוסרו בנשאר מיום השבת ויהיה הסבה להיות בקר אחד בשבת טמא וזה להחמיר. וכבר התבאר לך מזאת ההלכה ומאשר לפניה ששער לבן לא יהיה סימן טומאה אם לא שיהיה בעצם הנגע אולם כאשר היה שחין או מכוה בתוך הנגע ושער לבן בזה השחין או המכוה הנה אינו סימן טומאה ולזה יאמר נסמך השחין לשתיהן או לאחד מהן וכו':

ומה שראוי שתדעהו שהמחיה לא תהיה סימן טומאה עד שתהיה נראית בתוך הבהרת והנגע יקיף בה מכל צד ושתהיה גם כן מחוברת אולם אם היתה המחיה מן הצד והוא שתהיה כמו רצועה מבשר חי כבר נמשכה ונכנסת בתוך הנגע ולא יקיף הנגע בה מכל צד הנה אינו סימן טומאה והנה יתבאר כל זה וכן המחיה כאשר הית' מפוזרת בתוך הנגע הנה אינו סימן טומא' ואשר היה זה כן הנה כבר התבאר שאומרו מבוצרת ונעשית מן הצד מכונס ונתפזרה כולן הן תנאים מן המחיה וכן כל מה שנמשך בזה מן המאמר באמרו הקיפה השחין חלקה או מיעטה וזולת זה הכל תנאי המחיה כמו שהתבאר בהלכה הקודמת לזו וזה כלל כל השרשים אשר יבנה עליה המאמר:

פירוש רבינו שמשון

כיצד להחמיר. פשוטה היא:

נסמך השחין. בשבת לשתי השערות או לאחת מהן או הקיף לשתיהן או לאחת מהן או בין שער לשער דהיינו חלקן השחין ומחית השחין כלומר שחלקן השחין או מחית השחין וכן המכוה או מחית המכוה וכן הבוהק דאם ראה בשבת לא היה מחליט:

והלכו להם. לאחר השבת שנעשה מקום השחין והמכוה צלקת והרי הוא כעור הבשר ונשאר עור הבשר עם הנגע כבתחלה ועם שער לבן ומחליטו הרי זה להחמיר:

ובא השחין. בשבת ונכנס לתוך המחיה:

או הקיפה או חלקה או מיעטה השחין או מחית השחין או המכוה או מחית המכוה או הבוהק. דאם ראה בשבת לא היה מחליטו ולאחר השבת הלכו להם ונשאר עור הבשר בנגע עם המחיה והחליטו:

השחין או מחית השחין או המכוה או מחית המכוה או הבוהק. היו מפסיקין בשבת בין האום לפסיון:

והלכו להם. לאחר השבת ואין דבר מפסיק הרי אלו להחמיר:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

נסמך השחין - בשבת:

לשתיהן - לשתי השערות, דהשתא לא הוו סימן טומאה, שאין שער לבן סימן טומאה אלא כשהוא בנגע עצמו, לא בתוך השחין או בתוך המכוה:

או הקיף השחין וכו' - דאם ראהו בשבת לא היה מחליטו:

והלכו להן - לאחר השבת, שנעשה מקום השחין והמכוה צלקת, והרי הוא כעור בשר, ונשאר עור הבשר עם הנגע כבתחילה כג, ועם שער הלבן, ומחליטו, הרי זה להחמיר:

חולקין בין האום לפשיון - שהיו מפסיקין בשבת בין עיקר הנגע לפשיון:

והלכו להן - לאחר השבת, ואין שם דבר המפסיק, הרי אלו להחמיר:

פירוש תוספות יום טוב

כיצד להחמיר לא היה בו שער לבן ונולד לו כו'. דאע"ג דאי נמי פטרו בשבת כשנולד לו לאחר השבת היה מחליטו. כדתנן לעיל במשנה להחליט כו'. לאחר יהפטור. מכל מקום היה טהור אם טבל והעריב שמשו עד שיולד לו ויראהו הכהן. ולעיל ביש להקל פי' הר"ב. דמ"מ היה צריך להביא קרבן. משום דלענין טומאה מוסגר ומוחלט שוין. כדתנן במ"ח פ"ח. ופריעה ופרימה לא שייך בשבת. ועיין מ"ש במ"י פ"ד. ומיהו לר"ח סגן הכהנים דאין רואין הנגעים בתחלה לאחר השבת. איכא נפקותא בלא קרבן שאינו מסגירו עדיין. וכן נמי לכ"ע אין רואין בתחלה בשבת מטעמא דפירש הר"ב סוף מ"ד. שהוא נראה כדן את הדין. ואיכא נפקותא לטומאה:

[נסמך השחין וכו'. מ"ש הר"ב שאין שער לבן סימן טומאה אלא כשהוא בנגע עצמו. כדתנן ברפ"ד. ועיין שם בפי' הר"ב דמשנה ב. וכן עיין שם במשנה ג]:

[והלכו להן. פירש הר"ב ונעשה מקומו צלקת וכו' ונשאר עור הבשר עם הנגע כבתחלה כו'. וכן כתב הר"ש. וכלומר שהנגע הוא על עור הבשר הזה שנעשה צלקת. דאי לאו הכי אם כן עדיין אין השער לבן בתוך הנגע]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כב) (על המשנה) לא כו'. דאף על גב דאי נמי פוטרו בשבת, כשנולד לו לאחר השבת היה מחליטו, מכל מקום היה טהור אם טבל והעריב שמשו, עד שיוולד לו וייראה לכהן. ועתוי"ט:

(כג) (על הברטנורא) וכלומר, שהנגע הוא בעור הבשר הזה שנעשה צלקת. דאי לאו הכי עדיין אין השער [לבן] בתוך הנגע:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

כיצד להחמיר. לא הי' בו שיער לבן בשבת ואילו ראהו אז הי' מסגירו ועתה כשרואהו אחר השבת וכבר נולד לו שיער לבן הוא מחליטו ותימה מאי חומרא היא זו אף אם הסגירו בשבת יחלט כיון שנולד בו שיער לבן וי"ל אם היה מסגירו בשבת לא הי' רואהו עוד עד סוף השבוע ושמא הי' הולך לו שיער לבן בתוך השבוע. הרא"ש ז"ל:

היו שחורות והלבינו או אחת שחורה אחת לבנה והלבינו שתיהן קצרות והאריכו או אחת קצרה ואחת ארוכה וכו'. כצ"ל וכדכתבינן וכן הוא בִדְפוֹס פי' הר"ש ז"ל במלות או הכא בסיפא גבי כיצד להחמיר:

או חֲלָקַן השחין. כצ"ל:

לא היתה מחיה. כצ"ל:

או מיעטה השחין ומחית השחין. כך צ"ל:

תפארת ישראל

יכין

כיצד להחמיר לא היה בו שער לבן ונולד לו שער לבן:    שביום ז' שחל בשבת לא היה בו ש"ל וביום א' שאח"כ נולדו בו. ואע"ג דגם אם היה רואהו ופוטרו אתמול. ונולדו בו היום ב' שערות או סימן טומאה אחר ג"כ היה מחליטו היום. עכ"פ אם סוף שבוע ראשון הוא ולא ראה בו סימן טומאה אתמול היה מסגירו שוב שבוע שלימה. ואע"ג שהיום יולדו בו ב' שערות או סימן טומאה אחר. לא היה הכהן מחליטו עדיין. ושמא בתוך ימי שבועת ההסגר השני זה יעבור סימן טומאה ויהיה פטור לגמרי. אבל ע"י שלא ראהו אתמול ורק היום ראהו עם הב"ש מחליטו מיד ואפילו היה אתמול סוף שבוע שניה. וא"כ אילו ראהו אתמול והיה פוטרו. ואח"כ היה רואה בו סימן טומאה היה מחליטו ג"כ. וא"כ מה הפסיד שלא ראהו אתמול. י"ל דעכ"פ אם היה רואהו אתמול ולא ראה בו סימן טומאה והיה פוטרו היה טובל ומעריב שמשו וטהור. ואף שהיום נולדו בו אח"כ סימן טומאה היה נשאר בטהרתו עכ"פ עד שיחזור הכהן ויראנו. אבל עכשיו שלא ראה אתמול. הרי הוא נשאר בטומאת הסגר שמאתמול עד שיחליטנו הכהן היום לגמרי:

היו שחורות והלבינו:    קמ"ל דאף דגוף השער קודם להבהרת. אפ"ה כיון דליבונה אח"כ בא. טמא [עספ"ד]:

והלבינו שתיהן:    הכא ליכא למימר כלעיל סימן מ"ג דכולה פירושא דהשחירו. ליתא. דהרי סיים והלבינו שתיהן. אלא ה"ק בין שאתמול היו שתיהן שחורות. והיום הלבינו שתיהן או שאתמול היה א' מהן לבנה. והיום הלבינו שתיהן:

אחת קצרה ואחת ארוכה והאריכו שתיהן:    גם הכא אין לפרש כלעיל מ"ו דכולא פירוש' דקצרות הוא. ליתא דהרי מסיים והאריכו שתיהן. אלא ה"ק בין שאתמול היו שתיהן קצרות. והיום נתארכו שתיהן:

או חלקו השחין ומחית השחין והמכוה ומחית המכוה והבוהק:    ר"ל שאתמול ביום השבת היה א' מאלו מפסיק בין ב' השערות שבהבהרת. ולפיכך לא נחשבו סימן טומאה:

ובא השחין ונכנס בתוכה:    ר"ל או שביום השבת בא השחין ונכנס אל התוך של הבהרת דהיינו להמחי'. והיינו שהקיפה או וכו':

הקיפה חלקה או מעטה:    כולה או או קתני. וה"ק בין שכניסת השחין אתמול אל תוך המחי'. היה באופן שהקיף השחין את המחי' שבאמצע הבהרת. או שהשחין חילק את המחי'. או מיעט את המחי' משיעורה ע"י השחין וכו':

והמבוה ומחית המכוה והבוהק:    א' מאלו חולקים וכו':

והלבו להן:    ונתהפכו להיות מקומן בהרת. נמצא שהיום הפסיון סמוך לאום [וגם כאן שייר תנא מלמיתני שאתמול היה הפך כולו לבן והיום נתגלה קצת ממנו]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים