משנה מקוואות י ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מקוואות · פרק י · משנה ד | >>

אלו שהם צריכים שיבואו בהן המים: הקשר שבפרקסים שבכתף, ושפה של סדין צריך למתח, ותפלה של ראש בזמן שאינה חוצה, ושל זרוע בזמן שהיא עולה ויורדת, ושנצין של סנדל.

ובגדים שהטבילן מכובסין, עד שיבעבעו.

הטבילן נגובין, עד שיבעבעו וינוחו מבעבוען.

אלו שהן צריכין שיבואו בהן המים -

הקשר שבפרקסין, ושבכתף,
ושפה של סדין - צריך למתח,
ותפילה של ראש - בזמן שאינה חוצה,
ושל זרוע - בזמן שהיא עולה ויורדת,
ושנץ של סנדל,
ובגדים שהטבילן מכובסין - עד שיבעבעו,
הטבילן נגובין - עד שיבעבעו, וינוחו מבעבוען.

כבר ביארנו בעשרים ואחת מכלים פרקסין שהן חלוקין אשר להם קשרים ולולאות.

ואמרו שבכתף - רוצה לומר קשרי הלולאות שבכתף בקצת הבגדים.

ורצועות של סנדל - אשר יכניסום בלולאות האישכפים לקבצם ולקשרם.

וכוונת שצריך למתח - שימשוך הקמטים במים ויסירו קמטיו, כי הוא דבר רחב יקמט ויכויץ, וכל שכן העליון מהם.

ומדרך הבגד שאם יושלך במים יתבעבע על פני המים ויעלה מקום ממנו וישפל אחר בסיבת האויר אשר תחתיו, וזהו ענין אמרו עד שיתבעבע, רוצה לומר שישטחהו במים עד שיבעבע, ומזו הכוונה "שחין פורח אבעבועות"(שמות ט, כו). (שמות ט) וכאשר יאריך לעמוד הבגד במים ויטפח יסור זה הבעבוע לפי שהוא אם הפשיטו פעם אחר פעם יצא האויר כולו, והוא אמרו וינוחו מבעבוען:

הקשר שבפקרסים שבכתף. לבוש התחתון הוא כדתניא בדרך ארץ הנכנס למרחץ כיצד יעשה חולץ מנעליו ומסלק כובעו וטליתו ומתיר חגורו ופושט חלוקו ואח"כ מתיר אפקרסותו התחתונה וכשיוצא ללבוש מניח אפקריסו התחתונה ולובש חלוקו ואותו אפקריס פתוח בכתיפו וכשלובשו קושרו כדקתני בשעת הפשט דמתיר אפקריסו:

למתח. מלשון (ישעיה מ) וימתחם כאהל לשבת:

ושניצן של סנדל. יש לו רצועות שקושרו בהן כדאמרינן בפרק מצות חליצה (דף קב.) דחולץ בסנדל דאית ליה שנצי:

שיבעבעו. כשמטבל אדם בגד במים עושה הבגד כמין אבעבועין:

תניא בתוספתא (רפ"ח) כופת ידיו ורגליו ויושב לו באמת המים אם נכנסו המים דרך כלי טהור ואם לאו טמא היו רגליו מלאים אבק וירד וטבל במקוה שיש בו ארבעים סאה טמא שיפשף או שטבל בחמין טהור קומקום שהוא מלא פחמין והטבילו טמא שפשפשו או שהטבילו בחמין טהור הסלים של בד ושל גת אוצין צריך לחטט ורפין צריך לנער קשרי פונדא ופסיקיא וקשרי סנדל ומנעל וקשרי מפתחי חלוק של אשה הרי אלו חוצצין קשרי נימי פונדא ופסיקיא וקשרי רצועות מנעל וסנדל והקשר שבאפקריסין שבכתף וסדין שקושר את נימיו הרי אלו חוצצין נתקשרו מאליהן אינם חוצצין קשרי עני שמקפיד עליהן ושל בעל הבית הרי אלו חוצצין ושל בעל הבית שאין מקפיד עליהן ושבעני הרי אלו אין חוצצין. פירוש כופת מלשון כפות ידיו ורגליו. או שטבל בחמין כגון חמי טבריא והחמין מעבירין את הליכלוך כאילו שפשף: אוצין. שמלאין חרצנים ופסולת של זיתים בדוחק צריך לחטט ולהוציא כל הפסולת ואי לא חייץ. רפין צריך לנער מלשון נוער את הכסוי בפרק במה טומנין (דף מט.): קשרי פונדא. ברישא קתני קשרי פונדא עצמה ופסיקיא עצמה ובסיפא קתני קשרי הנימין. קשרי עני בסתמא לא קפיד ובעל הבית מסתמא קפיד:

פרקסין - לבוש התחתון שעל הבשר, והוא פתוח בכתפים, וכשלובשו קושרו על הכתף, ובשעת הפשט מתירו:

ושפה של סדין צריך למתח - הקמטים שיש בשפתו העליונה, כדי שיבואו המים בין אותם הקמטים:

למתח - לפשטן ולמשכן. כמו וימתחם כאוהל לשבת (ישעיהו מ):

ושנץ של סנדל - רצועות שקושרו בהן:

שיבעבעו - כשמטביל אדם בגד במים, עולין כמין אבעבועות במים. וכשהן מכובסים ומשקה טופח עליהן, משהתחילו המים לבעבע, טהרו, לפי שהושקו המים הבלועים בו למי המקוה. אבל כשהן נגובים אין המים באין בכולו עד שינוחו מבעבוען. שכשאדם מטביל סדין ואין יכול לשטחו שאין המקוה רחבה כל כך, תוחבו במים כשהוא מקופל ומתוך כך מבעבעים המים, וכשנחין מבעבוען בידוע שבאו המים בכולו:

.אין פירוש למשנה זו

הקשר שבפקרסין ושבכתף:    הם שני דברים פקרסין מין חלוק שיש לו לולאות. ושבכתף ר"ל הלולאות שנותנים בקצת המלבושים על כתפיהן. הרמב"ם ז"ל:

צריך למתח:    לפשט השפה בשעת טבילה כי דרך הסדינין הדקין החשובין נכפלין בשפתם כפל על כפל ואין המים נכנסין בהן אם לא שימתחם. הרא"ש ז"ל:

יכין

הקשר שבפרקסים שבכתף:    כתונת שפי' רחב להכניס הראש וכשלבשו קשרו בכתף לקצר פיו:

ושפה של סדין:    מסך הפתח:

צריך למתח:    למתוח ולפשט הקמטים והשנצי' שבשפתו:

ושניצן:    רצועות:

ובגדים:    מקופלי':

שהטבילן מכובסין:    שרטובי' בשעת טבילה:

עד שיבעבעו:    כשמטבילין בגד במים. המים מבעבעין. והכא מדהבגד לח. סגי בהתחיל לבעבע. מדהודבקו מים שבבגד למי המקוה:

וינוחו מבעבוען:    דזה הסי' שעברו המים בכולו:

בועז

פירושים נוספים