משנה מקוואות ג

מקוואות פרק ג', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< • משנה • סדר טהרות • מסכת מקוואות • פרק שלישי ("רבי יוסי") • >>

פרקי מסכת מקוואות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן

משנה א

רבי יוסי אומר, שני מקואות שאין בהם ארבעים סאה, ונפלו לזה לוג ומחצה ולזה לוג ומחצה ונתערבו, כשרים, מפני שלא נקרא עליהן שם פסול.

אבל מקוה שאין בו ארבעים סאה ונפלו בו שלשה לוגין ונחלק לשנים, פסול, מפני שנקרא עליו שם פסול.

ורבי יהושע מכשיר, שהיה רבי יהושע אומר, כל מקוה שאין בו ארבעים סאה ונפלו לו שלשה לוגין וחסר אפילו קורטוב, כשר, מפני שחסרו לו שלשה לוגין.

וחכמים אומרים, לעולם הוא בפסולו, עד שיצא ממנו מלואו ועוד.

משנה ב

כיצד, הבור שבחצר ונפלו לו שלשה לוגין, לעולם הוא בפסולו, עד שיצא ממנו מלואו ועוד, או עד שיעמיד בחצר ארבעים סאה ויטהרו העליונים מן התחתונים.

רבי אלעזר בן עזריה פוסל, אלא אם כן פקק.

משנה ג

בור שהוא מלא מים שאובין והאמה נכנסת לו ויוצאה ממנו, לעולם הוא בפסולו, עד שיתחשב שלא נשתייר מן הראשונים שלשה לוגין.

שנים שהיו מטילין למקוה, זה לוג ומחצה וזה לוג ומחצה, הסוחט את כסותו ומטיל ממקומות הרבה, והמערה מן הצרצור ומטיל ממקומות הרבה, רבי עקיבא מכשיר, וחכמים פוסלין.

אמר רבי עקיבא, לא אמרו מטילין, אלא מטיל.

אמרו לו, לא כך ולא כך אמרו, אלא שנפלו לו שלשה לוגין.

משנה ד

מכלי אחד משנים ומשלשה, מצטרפין.

ומארבעה, אין מצטרפין.

בעל קרי החולה שנפלו עליו תשעה קבין מים, וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובין, מכלי אחד משנים ומשלשה, מצטרפין.

מארבעה, אין מצטרפין.

במה דברים אמורים, בזמן שהתחיל השני עד שלא פסק הראשון.

ובמה דברים אמורים, בזמן שלא נתכוין לרבות.

אבל נתכון לרבות, אפילו קורטוב בכל השנה, מצטרפין לשלשה לוגין.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שְׁנֵי מִקְוָאוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם אַרְבָּעִים סְאָה, וְנָפְלוּ לָזֶה לֹג וּמֶחֱצָה וְלָזֶה לֹג וּמֶחֱצָה וְנִתְעָרְבוּ, כְּשֵׁרִים, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִקְרָא עֲלֵיהֶן שֵׁם פְּסוּל. אֲבָל מִקְוֶה שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה וְנָפְלוּ בוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין וְנֶחֱלַק לִשְׁנַיִם, פָּסוּל, מִפְּנֵי שֶׁנִּקְרָא עָלָיו שֵׁם פְּסוּל. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַכְשִׁיר, שֶׁהָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, כָּל מִקְוֶה שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה וְנָפְלוּ לוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין וְחָסַר אֲפִלּוּ קֹרְטוֹב, כָּשֵׁר, מִפְּנֵי שֶׁחָסְרוּ לוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לְעוֹלָם הוּא בִפְסוּלוֹ, עַד שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנּוּ מְלוֹאוֹ וָעוֹד.

משנה ב

כֵּיצַד. הַבּוֹר שֶׁבְּחָצֵר וְנָפְלוּ לוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין, לְעוֹלָם הוּא בִפְסוּלוֹ, עַד שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנּוּ מְלוֹאוֹ וָעוֹד, אוֹ עַד שֶׁיַּעֲמִיד בֶּחָצֵר אַרְבָּעִים סְאָה וְיִטְהֲרוּ הָעֶלְיוֹנִים מִן הַתַּחְתּוֹנִים. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה פּוֹסֵל, אֶלָּא אִם כֵּן פָּקָק.

משנה ג

בּוֹר שֶׁהוּא מָלֵא מַיִם שְׁאוּבִין וְהָאַמָּה נִכְנֶסֶת לוֹ וְיוֹצְאָה מִמֶּנּוּ, לְעוֹלָם הוּא בִפְסוּלוֹ, עַד שֶׁיִּתְחַשֵּׁב שֶׁלֹּא נִשְׁתַּיֵּר מִן הָרִאשׁוֹנִים שְׁלשָׁה לֻגִּין. שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מַטִּילִין לַמִּקְוֶה, זֶה לֹג וּמֶחֱצָה וָזֶה לֹג וּמֶחֱצָה, הַסּוֹחֵט אֶת כְּסוּתוֹ וּמַטִּיל מִמְּקוֹמוֹת הַרְבֵּה, וְהַמְּעָרֶה מִן הַצַּרְצוּר וּמַטִּיל מִמְּקוֹמוֹת הַרְבֵּה, רַבִּי עֲקִיבָא מַכְשִׁיר, וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, לֹא אָמְרוּ מַטִּילִין, אֶלָּא מַטִּיל. אָמְרוּ לוֹ, לֹא כָךְ וְלֹא כָךְ אָמְרוּ, אֶלָּא שֶׁנָּפְלוּ לוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין.

משנה ד

מִכְּלִי אֶחָד, מִשְּׁנַיִם וּמִשְּׁלשָׁה, מִצְטָרְפִין. וּמֵאַרְבָּעָה, אֵין מִצְטָרְפִין. בַּעַל קֶרִי הַחוֹלֶה שֶׁנָּפְלוּ עָלָיו תִּשְׁעָה קַבִּין מַיִם, וְטָהוֹר שֶׁנָּפְלוּ עַל רֹאשׁוֹ וְעַל רֻבּוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין, מִכְּלִי אֶחָד, מִשְּׁנַיִם וּמִשְּׁלשָׁה, מִצְטָרְפִין. מֵאַרְבָּעָה, אֵין מִצְטָרְפִין. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּזְמַן שֶׁהִתְחִיל הַשֵּׁנִי עַד שֶׁלֹּא פָסַק הָרִאשׁוֹן. וּבַמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּזְמַן שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לְרַבּוֹת. אֲבָל נִתְכַּוֵּן לְרַבּוֹת, אֲפִלּוּ קֹרְטוֹב בְּכָל הַשָּׁנָה, מִצְטָרְפִין לִשְׁלשָׁה לֻגִּין.

נוסח הרמב"ם

(א) רבי יוסי אומר:

שני מקואות אין בהן ארבעים סאה,

ונפל לזה לוג ומחצה, ולזה לוג ומחצה,

ונתערבו - כשרים, מפני שלא נקרא עליהם שם פסול.

אבל מקוה שאין בו ארבעים סאה, ונפלו לו שלשת לוגין,

ונחלק לשנים - פסול, מפני שנקרא עליו שם פסול.

ורבי יהושע - מכשיר.

שהיה רבי יהושע אומר:

כל מקוה שאין בו ארבעים סאה,

ונפלו בו שלשת לוגין,

וחסר אפילו קורטוב - כשר, מפני שחסרו בו שלשת לוגין.

וחכמים אומרין: לעולם הוא בפסולו - עד שיצא ממנו מלואו ועוד.

(ב) כיצד?

בור שבחצר, ונפלו בו שלשת לוגין -

לעולם הוא בפסולו - עד שיצא ממנו מלואו ועוד,

או עד שיעמיד בחצר ארבעים סאה, ויטהרו העליונים את התחתונים.

רבי אלעזר בן עזריה - פוסל, אלא אם פקק.

(ג) בור שהוא מלא מים שאובין,

והאמה נכנסת לו, ויוצאת הימנו -

לעולם הוא בפסולו - עד שיתחשב שלא נשתייר מן הראשונים שלשת לוגין.

שנים שהיו מטילין למקוה, זה לוג ומחצה, וזה לוג ומחצה,

הסוחט את כסותו מטיל ממקומות הרבה,

והמערה מן הצרצור ומטיל ממקומות הרבה -

רבי עקיבה - מכשיר.

וחכמים - פוסלין.

אמר רבי עקיבה: לא אמרו מטילין - אלא מטיל.

אמרו לו: לא כך ולא כך אמרו - אלא שנפלו בו שלשת לוגין.

(ד) מכלי אחד, משנים ומשלשה - מצטרפין,

ומארבעה - אין מצטרפין.

בעל קרי חולה, שנפלו עליו תשעת קבין מים,

וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשת לוגין מים שאובין -

מכלי אחד, משנים ומשלשה - מצטרפין,

ומארבעה - אינן מצטרפין.

במה דברים אמורים? - בזמן שהתחיל השני עד שלא הפסיק הראשון.

במה דברים אמורים? - בזמן שלא נתכוון לרבות.

אבל נתכוון לרבות, אפילו קורטוב בכל שנה - מצטרפין בשלשת לוגין.

פירושים

משנה מקוואות, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב