משנה מקוואות ג ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מקוואות · פרק ג · משנה ג | >>
בור שהוא מלא מים שאובין והאמה נכנסת לו ויוצאה ממנו, לעולם הוא בפסולוז, עד שיתחשב ח שלא נשתייר מן הראשונים שלשה לוגין.
שנים שהיו מטילין למקוה, זה לוג ומחצה וזה לוג ומחצה, הסוחט את כסותו ומטיל ממקומות הרבה, והמערה מן הצרצור ומטיל ממקומות הרבה, רבי עקיבא מכשיר, וחכמים פוסלין.
אמר רבי עקיבא, לא אמרו מטילין, אלא מטיל.
אמרו לו, לא כך ולא כך אמרו, אלא שנפלו לו שלשה לוגין.
בּוֹר שֶׁהוּא מָלֵא מַיִם שְׁאוּבִין וְהָאַמָּה נִכְנֶסֶת לוֹ וְיוֹצְאָה מִמֶּנּוּ, לְעוֹלָם הוּא בִפְסוּלוֹ, עַד שֶׁיִּתְחַשֵּׁב שֶׁלֹּא נִשְׁתַּיֵּר מִן הָרִאשׁוֹנִים שְׁלשָׁה לֻגִּין. שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מַטִּילִין לַמִּקְוֶה, זֶה לֹג וּמֶחֱצָה וָזֶה לֹג וּמֶחֱצָה, הַסּוֹחֵט אֶת כְּסוּתוֹ וּמַטִּיל מִמְּקוֹמוֹת הַרְבֵּה, וְהַמְּעָרֶה מִן הַצַּרְצוּר וּמַטִּיל מִמְּקוֹמוֹת הַרְבֵּה, רַבִּי עֲקִיבָא מַכְשִׁיר, וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, לֹא אָמְרוּ מַטִּילִין, אֶלָּא מַטִּיל. אָמְרוּ לוֹ, לֹא כָךְ וְלֹא כָךְ אָמְרוּ, אֶלָּא שֶׁנָּפְלוּ לוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין.
בור שהוא מלא מים שאובין,
- והאמה נכנסת לו, ויוצאת הימנו -
- לעולם הוא בפסולו - עד שיתחשב שלא נשתייר מן הראשונים שלשת לוגין.
- והאמה נכנסת לו, ויוצאת הימנו -
- שנים שהיו מטילין למקוה, זה לוג ומחצה, וזה לוג ומחצה,
- הסוחט את כסותו מטיל ממקומות הרבה,
- והמערה מן הצרצור ומטיל ממקומות הרבה -
- רבי עקיבה - מכשיר.
- וחכמים - פוסלין.
- אמר רבי עקיבה: לא אמרו מטילין - אלא מטיל.
- אמרו לו: לא כך ולא כך אמרו - אלא שנפלו בו שלשת לוגין.
אם רחץ אדם בגדיו במקווה ואחר העלה הבגד בידיו, הנה שבו המים אשר בבגד מים שאובין, והוא מטיל ממקומות רבים.
וצרצור - הוא כלי יש עליו שבכה עשוי מחרש בעיקר מלאכתו, ואם יוצק מהם במקווה ירד המים ממקומות רבים.
רבי עקיבא מכשיר, לפי שהוא אומר מטיל אמרו, עד שיהיה הרקה אחת. ואמרו חכמים, שלשון המאמר אמנם הוא שנפלו, איך שתהיה נפילתן.
ואין הלכה כרבי עקיבא:
והאמה נכנסת לו כמו חרדלית של גשמים:
ר"ע מכשיר. קסבר דאין שלשת לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה אא"כ מטילין למקוה מכלי אחד וממקום אחד למעוטי כסות וצרצור:
וחכמים פוסלין. דקסברי דג' כלים מצטרפין והני רבנן יוסף בן חוני הוא דסוף פ"ק דתמורה (דף יג:) דאמר בשנים ושלשה כלים פוסלין את המקוה בארבעה וחמשה כלים אין פוסלין את המקוה ואיכא רבנן התם דאמרי אפי' בארבעה וחמשה כלים פוסלין את המקוה והא דתנן התם אין המים שאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון ומפרש לפי חשבון כלים ויוסף בן חוני הוא הוה מצי לאתויי ממתני' דהכא ולימא דרבנן היא אלא ניחא ליה לאתויי ברייתא לפי שנזכר בה שם התנא ושלש מחלוקות בדבר ר"ע ויוסף בן חוני ורבנן דהתם:
לא אמרו מטילין אלא מטיל. בלשון זה קבל ר"ע מרבותיו דכלי המטיל שלשת לוגין מים למקוה פוסל את המקוה:
והאמה נכנסת לו - כגון מי גשמים ו שבאו מן המדרון ונכנסים לו:
הסוחט את כסותו - והמים שהיו נבלעים בו חשיבי מים שאובים, וכשהוא סוחטן לתוך הבור הן באין ממקומות הרבה שמכאן ומכאן לבגד:
והמערה מן הצרצור - כלי חרס שעושין על פיו שבכה כמין מכבר מעשה רשת, והמערה ממנו מטיל המים ממקומות הרבה:
ר' עקיבא מכשיר - קסבר דאין שלשה לוגים מים שאובין פוסלין את המקוה אא"כ מטילן למקוה מכלי אחד וממקום אחד, משא"כ בכסות וצרצור:
וחכמים פוסלים - דסברי שלשה כלים מצטרפין:
לא אמרו מטילין אלא מטיל - כל זה קיבל ר' עקיבא מרבותיו, דכלי המטיל שלשה לוגין מים למקוה פוסל את המקוה:
ולא כך אמרו אלא שנפלו - ולא שנא מכלי אחד או מכלים הרבה ט. ואין הלכה כר' עקיבא:
והאמה נכנסת לו. פי' הר"ב כגון מי גשמים שבאו מן המדרון. וכ"כ הר"ש ופי' הכ"מ [פ"ה מה"מ הלכה ו'] כלומר דאילו היתה אמת המים נובעין אפי' אינה אלא כל שהו היתה מטהרת את המים השאובין שבבור. וכ"כ בספרו ב"י וגם בשם הראב"ד כ"כ. [וכ"כ הרא"ש בה"מ]:
לעולם הוא בפסולו כו'. מיירי שלא היו המים של האמה מ' סאה קודם חיבורן למי הבור. דאל"כ מאי שנא מכשיעמיד בחצר מ' סאה דתנן לעיל דיטהרו העליונים מן התחתונים. ושוב מצאתי לקמן בפ"ה מ"ב דמוקי לה הר"ש למתני' דהכא כשאין בה מ' סאה באמה. עוד ראיתי כן להרא"ש בפרק מרובה [דף סז] דמוקי לה הכי משום דקשיא ליה ממ"ג דפ"ו:
עד שיתחשב שלא נשתייר כו'. מדקתני עד שיתחשב. ולא קתני עד שיצא מלואיהן כדקתני לעיל. משמע שהמים הצפים ויוצאים משם. לא נחשוב אותם כולם מן הראשונים כמו שחשבנו לעיל [ד"ה עד שיצא]. אלא לפי חשבון המים שהיו בבור. והמים היורדים בתוכו הם יוצאים. א"נ מחצה על מחצה (מפני) שהמים היורדים לבור באחרונה קרובים לצאת יותר מן הראשונים שהיו בבור. וכן שנינו בפ"ו [מ"ח] היה בעליון מ' סאה ובתחתון אין כלום. ממלא בכתף ונותן לעליון עד שירדו לתחתון מ' סאה. והא ודאי לאכשורי תרווייהו (על התחתון) [העליון והתחתון] קא בעי. ואי ס"ד דלא נפקי כי הדדי. או האי פסול או האי פסול. שהרי כנתן סאה ונטל סאה דמי. ואמרי' עד רובו. אלמא ש"מ דכי הדדי נפקי. וש"מ דלא קפדינן בכה"ג. אלא דלא נשקול רובו דמקוה. כתיריצא דתריץ בפ' הערל [דף פב]. ומש"ה תרווייהו מתכשרי. וא"ת ומאי שנא הכא דחשבי' למים הצפים ויוצאים לפי חשבון. ובמתני' דלעיל חשבי' לכל הפוסלי' שהם צפין ויוצאים תחלה. התם כולהו כשרים ובג' לוגין שאובין הוא דאפסלו להו. אבל הכא כולהו פסולים. ומש"ה אזלי' בהו לפי חשבון. ב"י בשם הראב"ד ועיין בסוף מ"א דפ"ה [ועוד שם מ"ה בד"ה ונוטפים כו']:
הסוחט את כסותו. עיין פ"ז מ"ו:
וחכמים פוסלים. פי' הר"ב דסברי ג' כלים מצטרפים. כדתנן לקמן וכן פי' הר"ש. וכ' דג' מחלוקות בדבר. דאיכא נמי רבנן דאמרי אפי' בד' וה' כלים פוסלים [וכמ"ש הר"ב במ"ד פ"ק דתמורה] ע"כ. ומשום דהכי תנינן לקמן מג' מצטרפין מד' אין מצטרפין. ניחא להו למוקים רבנן דהכא כי מתני' דלקמן. ולא כרבנן דברייתא [וכבר כתב הר"ב בריש מתני' דלקמן סיומא דמלתייהו דרבנן הוא. ומ"ש הר"ב לקמן בד"ה לא כך כו' מכלים הרבה. לאו דוקא. אלא לג' קורא הרבה]. ומ"מ צריכין לדחוק ולומר דה"ק רבנן דכמו שמג' כלים מצטרפין. ה"נ ממקומות הרבה שמכלי א' נמי מצטרפין דכך לי מקומות הרבה מכלי א'. כמו ג' כלים לחודייהו. ול' הרמב"ם בנא"י ואמרו חכמים כו' איך שתהי' נפילתן ואפי' ממקומות רבים:
(ו) (על הברטנורא) דאילו היתה אמת המים נובעים, אפילו אינה אלא כל שהוא היתה מטהרת המים שאובין שבבור. כ"מ:
(ז) (על המשנה) לעולם. מיירי שלא היו המים של האמה ארבעים סאה קודם חיבורן למי הבור. דאם לא כן, מאי שנא, מכשיעמיד בחצר ארבעים סאה דלעיל דיטהרו עליונים מן התחתונים:
(ח) (על המשנה) שיתחשב. מדלא תני עד. שיצא מלואיהן כדלעיל, משמע שהמים הצפים ויוצאים משם לא נחשוב אותם כולם מן הראשונים, אלא לפי חשבון המים שהיו בו והיורדים לתוכו. אי נמי מחצה על מחצה כו'. אבל לעיל חשבינן לכל היוצאים שהם מהבור, מפני דהתם כולהו כשרים ולא נפסלו אלא משלשה לוגין. הר"א. ועתוי"ט:
(ט) (על הברטנורא) לאו דוקא, אלא לשלשה הרבה קרי להו. אבל בכלי אחד ומקומות הרבה, אפילו יותר משלשה. ועתוי"ט:
האמה נכנסת לו ויוצאה ממנו: פי' הר"ש ז"ל דהיינו חרדלית של גשמים כלומר דאילו היתה אמת המים נובעים אפי' אינה אלא כל שהוא היתה מטהרת את אמת המים השאובים שבבור ע"כ בבית יוסף סי' ר"א דף ר"מ ע"ב. ועיין שם בתשובות הרא"ש ז"ל כלל ל"א סי' ד'. והילך פי' תוס' יו"ט עד שיתחשב שלא נשתייר וכו' מדקתני עד שיתחשב ולא קתני עד שיצא מלואיהן כדקתני לעיל משמע כו' הובא ענין זה ג"כ בספר הלבוש סימן ר"א דיו"ד סעיף כ' כ"א:
שלשת לוגין: הגיה ה"ר יהוסף ז"ל כנז':
יכין
בור שהוא מלא מים שאובין: הכא נקט שהבור הי' מלא שאובין ולא לעיל במ"ב. משום דהתם הרי בעי לאשמעינן נמי שיוכשרו המים הפסולים ע"י השקה ובהשקה מה לי אם בור השאובין מלא או אינו מלא. משא"כ במשנתינו דודאי לא בעי לאשמעינן שלא יוכשרו השאובין בהשקה. דהרי אין בהאמ' מים כשרים מ' סאה. רק ס"ד שקלוח הכשר של האמה שבא לתוך השאובין דוחה אותן לחוץ. לפיכך שפיר נקט מלא לרבותא. דאע"ג שהשאובין כבר מלאו הבור וקרובין לצאת. אפ"ה לא הוכשרו בהאמה שקילח לתוכן:
והאמה: קלוח של גשמים שאינו מ' סאה. דאילו הי' הקלוח מי מעין. בכ"ש היו נכשרים הפסולים כשהושקו יחד. וגם אילו הי' בהקלוח גשמים מ' סאה. הרי לת"ק במ"ב היו מוכשרים בהשקה:
נכנסת לו ויוצאה ממנו לעולם הוא: בור השאובין:
עד שיתחשב שלא נשתייר מן הראשונים שלשה לוגין: וחמיר הכא ממשנה ב' דהתם סגי בשיצא כשיעור מילואו ועוד מדכולן כשרים הן. רק שנפסלו מדנפלו לתוכן ג' לוגין שאובין שפסולן מדרבנן. דהרי אפי' נימא שאובין פסולין מדאורייתא. הרי נתבטלו ברוב כשרים. להכי סגי כשיצא מהבור כשיעור המים שנפסלו כמו שהיו תחלה. ועוד קצת מהג' לוגין. אז הוכשרו כולן. דבדרבנן תולין וכדאמרן. אבל הכא שהמים שבבור כולו היו כולן שאובין וחל עליהן איסור דאורייתא. אע"ג דהשתא שנתערבו עם קלוח הגשמים. נתגלגל שוב להיות רק איסור דרבנן. אפ"ה דינו כאיסור דאורייתא [כדאשכחן דוגמתו בספק איסור דאורייתא שבשלו בכלי. ושהה הכלי מעל"ע. דאפ"ה לא מחשב השתא כספק איסור דרבנן כמשבצות בי"ד ס"א סק"ז]. להכי משערינן גבי' יפה יפה. כמה מים שאובין הי' תחלה בהבור. וכמה מים כשרים ירדו לתוכו. וכמה מים שוב חזרו ושטפו ויצאו מהבור. דלמשל אם הי' כ' סאין שאובין בהבור. והאמה מים כשרים היו י' סאין ויצאו מהבור כ' סאין לא תלינן שהם הכ' סאין שאובין שיצאו. אלא משערינן דכיון שהכשרים הם רק חלק השלישי מהפסולים. ובלח בלח יש בילה. להכי אמרינן דב' שלישי' מהכ' סאין שיצאו היו מהשאובין. וחלק השלישי מהיוצאים של מי האמה הכשירים הי'. נמצא עדיין נשאר בהבור חלק שלישי מהכ' סאין הפסולין. וכן חשבינן נמי כשהכשרים מרובים מהפסולין. או בשהן מחצה על מחצה. לעולם מחשבין היוצאין לפי השיעור שהי' בהכשרים ובהפסולים:
וזה לוג ומחצה: והתחיל הב' קודם שפסק הקודם לו. דאל"כ לכ"ע כשר [וכמשנה ד']. וכמו כן הסוחט וכו':
הסוחט את כסותו ומטיל: הג' לוגין:
: וכולהו או או קתני:
והמערה מן הצרצור: הוא כלי שעשוי בראשו כעין מסרק סביב לשפת פיו. כדי לסנן המים בהסדקין שבין שיני המסרק [כספ"ב דכלים]:
אמר ר' עקיבא לא אמרו מטילין אלא מטיל: בלשון זה קבל מרבותיו. דמשמע רק מאדם א' ובפעם א':
אמרו לו לא כך ולא כך אמרו: נ"ל דלהכי קאמרו לא כך ולא כך. דקמ"ל דאפי' לא מטילין לא אמרו. מדהוה משמע דהטילו בידים. אלא אפי' נפלו מעצמן. ובכל אופן שנפלו פוסלין [וראייתי מלקמן [פ"ד מ"ד ופ"ו מי"א] דאפי' בנפלו מעצמן פוסלין]. וגם לרטו"ז [ר"א סקכ"ז ולש"ך שם סקמ"ו] דדוקא בבאו בידי אדם הג' לוגין פוסלין גם בנפלו שלא בכוונה. י"ל דמה"ט נקט ולא מטילין. משום דמטיל משמע בידי אדם בכוונה. מיהו בלא נפלו רק נגעו. לכ"ע לא נפסלו הכשרים [כפ"ד מ"ד ופ"ו סמ"ג וד' ויו"ד סי' ר"א סי"ז]:
אלא שנפלו לו שלשה לוגין: אפי' מטיל מנקבים הרבה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת