משנה מקוואות ג ב

(הופנה מהדף משנה מקואות ג ב)

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מקוואות · פרק ג · משנה ב | >>

כיצד, הבור שבחצר ונפלו לו שלשה לוגין, לעולם הוא בפסולו, עד שיצא ממנו מלואו ועוד, או עד שיעמיד בחצר ארבעים סאה ויטהרו העליונים מן התחתונים.

רבי אלעזר בן עזריה פוסל, אלא אם כן פקק.

כֵּיצַד. הַבּוֹר שֶׁבְּחָצֵר וְנָפְלוּ לוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין, לְעוֹלָם הוּא בִפְסוּלוֹ, עַד שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנּוּ מְלוֹאוֹ וָעוֹד, אוֹ עַד שֶׁיַּעֲמִיד בֶּחָצֵר אַרְבָּעִים סְאָה וְיִטְהֲרוּ הָעֶלְיוֹנִים מִן הַתַּחְתּוֹנִים. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה פּוֹסֵל, אֶלָּא אִם כֵּן פָּקָק.

כיצד?

בור שבחצר, ונפלו בו שלשת לוגין -
לעולם הוא בפסולו - עד שיצא ממנו מלואו ועוד,
או עד שיעמיד בחצר ארבעים סאה, ויטהרו העליונים את התחתונים.
רבי אלעזר בן עזריה - פוסל, אלא אם פקק.

מלואו ועוד - כגון שהיה בו עשרים סאה וחובר אליהם שלושה לוגין שאובין הנה הוא פסול, ואפילו חסרו ויגר אליהן מים אחרים כשרים, עד שיצא ממנו העודף על עשרים סאה אשר נתאמת לנו שחסרו השלושה לוגין, שאם יצא ממנו זה השיעור אז יהיה כשר.

או יעשה למעלה ממנו מקווה ארבעים סאה. וכבר הודעתיך שמים שאובין לא יפסלו מקווה שיש בו ארבעים סאה, ויחבר בין המים אשר במקווה אשר בו ארבעים סאה ובין המים שבתוך הבור וישוב הכל כשר.

ורבי אלעזר בן עזריה אומר, שזה הבור פסול ואפילו עשה מקווה למעלה ממנו וניקבו אליו, לפי שהוא כמו שני מקוואות זה בצד זה אחד כשר ואחד פסול. אלא אם כן סגר על המקווה העליון אשר עשה בחצר הבית עד שלא יגע אחד באלה המים אלא מן הבור, ואז יהיה הבור טהור.

ואין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה:

שיעמוד בחצר ארבעים סאה. מקוה כשר למטה מן הפסול ופותקו לכשר כדי שיתחברו ויטהר העליון (את) הפסול מן התחתון הכשר כרבי מאיר בסוף פרק שני דחגיגה (שם) דאית ליה גוד אסיק וכל שכן אם הכשר למעלה:

רבי אלעזר בן עזריה פוסל. דלית ליה גוד אסיק ואפשר דאפילו גוד אחית נמי לית ליה כרבנן דאמרי בתוספת' אין מטבילין לא בתחתונה ולא בעליונה:

אלא אם כן פסק. שפסקו מימיו ויצא ממנו מלואו ועוד וצריך עיון:

שיעמיד בחצר ארבעים סאה - מקוה כשר למטה מן הפסול, ופותקן ג לכשר כדי שיתחברו, ויטהר העליון הפסול מן התחתון הכשר, דאמרינן גוד אסיק. וכל שכן אם הכשר למעלה והפסול למטה, דאמרינן גוד אחית:

אא"כ פסק - שפסקו מימיו ויצאו ממנו מלואו ועוד כדאמרן. ויש גורסים אא"כ פקק, כלומר אא"כ סתם על המקוה אשר עשה עד שלא יגע אחד באלה המים ד. וגירסא ראשונה נראה לי עיקר. ואין הלכה כר' אלעזר בן עזריה ה:

שיעמיד בחצר כו'. ל' הר"ב ופותקן. פירשתיו במ"ו פ"ה דתרומות:

ויטהרו העליונים מן התחתונים. פי' הר"ב דאמרינן גוד אסיק וכו'. וכ"פ הר"ש. ומדכתב הר"ב שאין הלכה כראב"ע. ש"מ דכת"ק הויא הלכה. ותמיהא לי טובא דבפ"ז מ"ו פסק דלא כר"י דס"ל אמרינן גוד אחית. וא"כ כ"ש דגוד אסיק לא אמרינן וראיתי בכ"מ פ"ה [הלכה ו'] דדייק מדהרמב"ם העתיק המשנה הזו בל' אחרת. ולא כתב בה שאפילו הוא עליון או תחתון. דש"מ דלא ס"ל דאמרינן גוד אחית. וקשה לי על זה דבפירושו לא משמע כן ומהאי דיוקא דדייקינן בדברי הר"ב דהכי איכא נמי למידק בדבריו שבפירושו. ובר מן דין קשה לי סתם מ"ח פ"ו מטהרין את המקואות העליון מן התחתון וכו' וע"י סילון ופסקוה כל הפוסקים ולכן נ"ל שאין מדברי הרמב"ם שבחיבורו הכרע דס"ל דלא אמרינן גוד אחית. וכבר גם הכ"מ כתב שאפשר דליכא למידק מדסתם ולא באר עליון ותחתון אבל כ' דמלשונו שבפ"ח [ה"ח] משמע כן גבי ג' גומות כו' ואני אומר דגם משם אין הכרע שהרי כתב טעם הדבר שאין המים הנזחלין מערבין אא"כ עמדו ואין בל' הזה משמעות דלא ס"ל גוד אחית וכבר גם הכ"מ עצמו כ"כ שם. ולפיכך אומר אני דהרמב"ם פוסק למתני' דהכא כמות שהיא וכמו שפוסק לההיא דפ"ו. ותרווייהו טעמא דאית לן אפילו גוד אסיק ומקטפרס לא קשיא כמו שאפרש בס"ד. והא דבההיא דמתני' ו פ"ז אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים פסק דלא כר"י דס"ל דאף השני טהור התם טעמא משום שאין המים שעל האדם מחוברים. שבמקצתו נגוב. ונמצא שאינו חבור. ומה"ט פסק בסגוס עבה דמתחבר. וכמו שהעלה שם הכ"מ בספ"ח מה"מ [הלכה י"ב] ועוד ראיתי להטור דפסק בההיא דאם היו רגליו של ראשון כו' דאף הב' טהור כר' יהודה. ונתלבט מאוד הב"י למצוא לו טעם ול"נ דטעמו כפשוטו משום דכל הני מתני' ס"ל דאמרי' גוד אסיק וכ"ש גוד אחית. להכי פסק כר' יהודה. ולא הוה סתם ואח"כ מחלוקת. דהא בתר הכי סתים לן תנא בסגוס עבה כר"י. ובהא פליג הטור עם הרמב"ם דלהרמב"ם ההיא דסגוס עבה [ככ"ע היא] דלא [כמ"ש הר"ב שם שהיא] כר' יהודה ומפני כן צריך לחלק בין אדם לסגוס ודאדם לא שייך ביה גוד אחית מהטעם שכתבתי אבל להטור באדם נמי איכא גוד אחית. ואה"נ דאמרינן ומכשירין ביה. וכן נמי בסגוס מכשירין מטעם גוד אחית והיא סתם שאחר מחלוקת. ולפיכך הלכה כר"י וכת"ק דהכא וכסתם דפ"ו. כך נ"ל בדעת הרמב"ם והטור ומתיישבים כל המשניות הסתומות אליבא דהלכתא:

אא"כ פקק. [וכתב הר"ב כלומר אא"כ כו' עד שלא יגע אחד באלה המים. אלא [באמצעות] הבור ואז יהיה הבור טהור. כך לשון הרמב"ם] ונ"א פסק. וכתב הר"ב שהיא נ"ל עיקר. וכן היא בנוסחת מהר"ם ז"ל:

(ג) (על הברטנורא) ל' השלכה:

(ד) (על הברטנורא) אלא באמצעית הבור ואז יהיה הבור טהור. הר"מ:

(ה) (על הברטנורא) הר"מ. משמע דהלכה כת"ק. וקשה, דבפרק ז' משנה ו' פסק דלא כר' יהודה דסבירא ליה גוד אחית, ואם כל שכן גוד אסיק לא אמרינן. ונראה לי, דהתם היינו טעמא משום שאין המים שעל האדם מחוברים, שבמקצתו נגוב ונמצא שאינו חיבור. ומהאי טעמא פסק הר"מ התם בסגוס דמתחבר. ועתוי"ט:

ונפלו לו שלשת לוגין:    כך הגיה הרי"א ז"ל:

בפי' ר"ע ז"ל דאמרי' גוד אסיק. אמר המלקט כר"מ ס"פ שני דחגיגה ור' יהודה גוד אחית ס"ל לקמן בפ"ז סי' ו' ולא גוד אסיק וכמ"ש שם:

ויטהרו העליונים את התחתונים:    היא גירסת הרמב"ם ז"ל בפירושו אבל הר"ש והרא"ש ז"ל ויטהרו העליונים מן התחתונים וכמו שפי' ר"ע ז"ל:

ר' אלעזר בן עזריה פוסל:    דלית ליה גוד אסיק ואפשר דאפי' גוד אחית נמי לית ליה כרבנן דאמרי בתוספתא אין מטבילין לא בעליונה ולא בתחתונה:

אא"כ פקק:    היא גרסת הרמב"ם ז"ל כלומר אא"כ סתם על המקוה העליון אשר עשה עד שלא יגע אחד באלה המים אלא מהבור ואז יהיה טהור שאם לא סתם הוי כמו שני מקואות זה בצד זה אחד כשר ואחד פסול ולפיכך אפי' עשה המקוה למעלה מן הבור ונקבו אליו פסול עד שיסתום כדאמרן:

יכין

כיצד:    נ"ל משום דבין כשנפסלו המים הכשרים שבבור ע"י שנפלו לתוכן ג' לוגין מים שאובין. ובין כשהיו כל המים שבבור שאובין שניהן יוכשרו כשיצא מלואן. אלא שיש חלוק ביניהם כיצד משערין. יציאת מלואיו בזה או בזה. להכי שואל התנא כיצד משערין במעורב בשאובין. ואח"כ במשנה ג' הדר שאל כיצד משערין יציאת מלואן בשכולן שאובין. א"נ הא קמ"ל בהך כיצד דלא מבעי בשחילק המים לב' חלקים ודאי צריך שיהי' בחלק אחד מלואן. אלא אפי' ביצאו לחוץ לאיבוד לא אמרינן דא"צ שיצא מלואן. אלא כיון שיצא קצת מהן. נימא דשם היו הג' לוגין וכטבעת ע"ז או חתיכה הראויה להתכבד שנתערבה ברוב. ונפל א' מהן לים דאינך שרי [כזבחים ד' ע"ד ויו"ד סי' ק"י וק"מ]. קמ"ל דהתם בתערובות יבש. אבל הכא בלח בלח יש בילה [כר"ה י"ג ב'] והרי נבללו הג' לוגין בכולן:

הבור שבחצר:    שיש בה פחות ממ' סאה מים כשרים:

או עד שיעמיד בחצר ארבעים סאה:    ר"ל עד שיעמיד בחצר סמוך לבור הזה עוד מ' סאה מים כשרים. וישיקם להמים הפסולים שבבור ע"י המים שיזובו מהכשרים לתוך הפסולים או איפכא מהפסולים להכשרים:

ויטהרו העליונים מן התחתונים:    ר"ל אפי' כשהפסולין למעלה בשפוע ההר שבחצר יוכשרו בהשקה מהכשרים שלמטה. משום גוד אסיק וכ"ש כשהכשרים למעלה. דאמרינן גוד אחית:

ר' אלעזר בן עזריה פוסל:    אפי' בגוד אחית. ונ"ל דטעמא דס"ל דכיון דהשקה לא מהני רק מטעם זריעה. לפיכך סגי דלהני לסלק טומאת המים. דהרי גם זרעים טמאין שזרען נטהרו [כתרומות ספ"ט]. אבל מהיכא תיתי להני לסלק דין שאובין. א"נ נ"ל דאף דגם לסלק דין שאובין מהני השקה. הני מילי כשב' המימות עומדין על קרקע שוה. אבל לא במרוחקים. דנצטרך ג"כ לומר בהן גוד אסיק או גוד אחית. ופליג נמי את"ק דמכשיר בשיצא ממנו מלואו ועוד. ואיהו ס"ל דכיון שנקרא שם פסול על המים. אפי' רק ע"י שנתערב בו ג' לוגין צריך שיצא הכל:

אלא אם כן פקק:    וי"ג פסק. ונ"ל דבין להך או להך גרס'. פירושו א' הוא. דר"ל דלא מתכשרי המים הפסולין. עד שיפקק ויסתום מקום קלוח המים שיזוב מהעליון להתחתון ועי"ז יפסוק הקלוח הזה. ויצאו כל המים הפסולין שבבור התחתון או שבבור העליון. ואם אח"כ יזובו מזה לזה. שניהן כשרים. ואין חוששין להלחלוח של מים הפסולים שנשאר דבוק בכותלי המקוה הפסולה. והלכה כת"ק [ר"א סכ"ב]:

בועז

פירושים נוספים