משנה מעשר שני א ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת מעשר שני · פרק א · משנה ד | >>
הלוקח חיה לזבחי שלמים, בהמה לבשר תאוה, לא יצא העור לחולין.
כדי יין פתוחות, או סתומות מקום שדרכן למכור פתוחות, לא יצא קנקן לחולין.
סלי זיתים וסלי ענבים עם הכלי, לא יצאו דמי הכלי לחולין.
הַלּוֹקֵחַ חַיָּה לְזִבְחֵי שְׁלָמִים,
- בְּהֵמָה לִבְשַׂר תַּאֲוָה,
- לֹא יָצָא הָעוֹר לְחֻלִּין.
- כַּדֵּי יַיִן פְּתוּחוֹת אוֹ סְתוּמוֹת,
- מָקוֹם שֶׁדַרְכָּן לִמָּכֵר פְּתוּחוֹת,
- לֹא יָצָא קַנְקַן לְחֻלִּין.
- סַלֵּי זֵיתִים וְסַלֵּי עֲנָבִים עִם הַכְּלִי,
- לֹא יָצְאוּ דְּמֵי הַכְּלִי לְחֻלִּין:
הלוקח חיה לזבחי שלמים,
- ובהמה לבשר התאוה -
- לא יצא העור - לחולין.
- כדי יין פתוחות, או סתומות -
- מקום - שדרכן להימכר פתוחות,
- לא יצא קנקן - לחולין.
- מקום - שדרכן להימכר פתוחות,
- סלי תאנים, וסלי ענבים, עם הכלי -
- לא יצאו דמי הכלי - לחולין.
מעות מעשר שני מותר לקנות מהם בהמה לבשר תאוה, אבל אסרוהו ואמרו אסור לקנות בהמה ממעות מעשר שני אלא לשלמים. וכן אמרו בברייתא "בראשונה היו לוקחין בהמה לבשר תאוה ומבריחין אותה מעל גבי המזבח, חזרו לומר לא יקחו".
ומה שאמר בכאן, כי מי שקנה חיה לזבחי שלמים, וזה אסור כי הקרבן אינו בא מן החיה, למאמר השם יתברך "מן הבקר ומן הצאן"(ויקרא א, ב), או מי שקנה בהמה לבשר תאוה, והוא גם כן אסור, למה שאמר שאין העור יוצא לחולין, לפי שאינן ראוים לאכילה על הדרך שחשבו:
לא יצא העור לחולין. במנחות בשילהי התודה (דף פב.) פליגי במתפיס מעות מעשר שני לשלמים אליבא דר"מ דאמר מעשר שני ממון גבוה דרבי אמר קנו שלמים ורבי יוסי ורבי אליעזר אמרי לא קנו ופריך[על] רבי אמי ממתני' דהכא דמשמע דאפי' העור לא יצא מקדושת שלמים וימכר הכל ויביא בדמיו שלמים והוה מצי לשנויי רבי יהודה היא דאמר מעשר שני ממון הדיוט הוא כדמשני התם אברייתא אלא משום דסתם מתני' רבי מאיר ומשני מאי לא יצא לחולין אינו בתורת (שלמים) לצאת העור לחולין דאין חלה קדושת שלמים אחיה דאי הואי [חיילא] ממיל' הוה נפיק עור לחולין כשאר עורות שלמים ומפרש מאי טעמא לא יצא העור מקדושת מעשר דנעשה כלוקח שור לחרישה דאין דרך מקח בכך לקנות חיה לזבחי שלמים וזה תימה ובהמה לבשר תאוה יצא העור לחולין כמו בחיה לבשר תאוה דמאי שנא ויש ליתן טעם קצת משום דבשילהי התודה ילפינן ממעשר שם שם משלמים ובסיפרי מקרא דואכלת מעשר דגנך יליף שמחה שמחה הלכך בבהמה הראויה לקרבן לא יצא לחולין אלא אם כן תקדש לשלמים ובירושלמי אמר א"ר יוסי בקדמיית' הוינא אמרי' הלוקח בהמה לבשר תאוה מתפיסה לשלמים ולא הוינא אמרי' כלום מן הדא דא"ר אליעזר לא קנה מעשר חזרנו בנו מדר' אליעזר ומפרש לפי שלא התירה תורה ליקח בהמה טמאה בכסף מעשר אלא שלמים בלבד אר"י גזרו על הנקבה בעלת מום מפני תקנה כדמסיק דהדור אמר בשם רבי יוחנן דמדאורייתא אפי' תמימים שרו אלא גזור בהו רבנן משום דבראשונה היו לוקחין בהמה לבשר תאוה והיו מבריחין אותן מן המזבח חזרו לומר אפי' חיה אפי' עוף לא יקחו כהדא דתני אחד שביעית ואחד מעשר שני מחללין אותן על נקבה בעלת מום ועל שאר בהמה חיה ועוף בין חיים בין שחוטין דברי רבי מאיר וחכ"א אין מחללין אלא על שחוטים ומפרש טעמא שמא יגדל מהן עדרים עדרים ומסיק דלא איתמר טעמא דגזירה אלא על השביעית בסוף לולב הגזול מייתי לה (דף מ.):
ולא יצא הקנקן לחולין. כיון דדרך למכור היין בלא קנקן ויאכל כנגדו:
לא יצא דמי הסל לחולין דאין דרך למכור הסלים עמהם ועוד דגבי קנקן דיין מינטר אגביה כדאמרי' בריש בכל מערבין:
הלוקח חיה לזבחי שלמים - ואין קרבן בא מן החיה, דכתיב (ויקרא א) מן הבקר ומן הצאן:
ובהמה לבשר תאוה - חכמים גזרו שלא יקנו בהמה ממעות מעשר שני אלא שלמים, לפי שבראשונה היה מותר, ליקח בהמה לבשר תאוה, כיון שראו שהיו הכל לוקחים בהמה לבשר תאוה ומבריחים אותה מעל גבי המזבח חזרו ואמרו לא יקחו:
אין העור יוצא לחולין - כלומר אינו בתורת זו שיצא העור לחולין, אלא לא קנה מעשר לא החיה ולא הבהמה, דנעשה כקונה שור לחרישה בדמי מעשר, דלא קנה מעשר:
לא יצא הקנקן לחולין - כיון שנהגו למכור היין בלא הקנקן:
לא יצאו דמי הכלי לחולין - לפי שדרך למכרן בלא הכלי:
אין העור יוצא לחולין. פי' הר"ב דלא קנה מעשר. ועיין בפירושו משנה דלקמן:
לא יצא קנקן לחולין. ויאכל כנגד דמי הקנקן הר"ש. ועיין מ"ש בריש פ"ג:
.אין פירוש למשנה זו
הלוקח חיה וכו' לא יצא העור: מפרש ליה רבי אלעזר התם במנחות דרוצה לומר לא קנה מעשר וכן ר' אמי וכן פסק הרמב"ם ז"ל אע"ג דר' יוחנן רבם פליג עלייהו ומפ' למתני' כפשטה. ולדידהו צריכין אנו לומר דבדין הוא דבעי למיתני נמי הכא לא קנה מעשר כדקתני גבי הלוקח מים ומלח אלא אגב רישא דקתני יצא העור לחולין תני סיפא נמי לא יצא העור לחולין. וכן מצאתי אח"כ שפירש ג"כ ה"ר יהוסף ז"ל. ונלע"ד דלדידהו גרסי' בהאי בבא לא יצא העור היו"ד והצד"י בנקודת צירי כלומר לא יבא לצאת לחולין דמעיקרא לא חל עליה קדושת מעשר:
לא יצא קנקן לחולין: וכן ג"כ בסיפא לא יצאו דמי הכלי כלומר וצריך לאכול כנגדן:
סלי תאנים: היא גרסת ה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל שכך פירש סלי תאנים וסלי וכו' בלחין מיירי דאילו קופה של גרוגרות הא מפליג לעיל בין דרוסות לשאינם דרוסות ע"כ וכן הוא הגרסא בירושלמי וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל:
יכין
כ) הלוקח חיה לזבחי שלמים: והרי לא חזי' לקרבן:
כא) בהמה לבשר תאוה: דאסור מד"ס שלא יבריח מעות מע"ש מע"ג מזבח. ואע"ג דהתורה התירה להבריחן לקנות יין ושמן ופירות וחיה ועוף וגם בהמה לבשר תאוה אפ"ה יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה [יבמות דף צ' ע"א] ולפיכך גם בהמה וחיה ועוף בעלת מום אסרו. ואמרי' עוד בירושלמי דהא דאסרו רק בע"ח היינו שמא יגדל מהן עדרים. וכן הוא בבבלי [סוכה מ"א א']. מיהו קיי"ל דחיה ועוף שאין קריבים מותר ליקח [(רמב"ם פ"ב מהל' מעשר שני ה"ב)]. ולא חיישינן לשיגדל מהן עדרים מדקונה אותם בירושלים. מיהו במחללן חוץ לירושלים רק על שחוטין מחללין ואפי' על בהמה שחוטה שרי לחלל:
כב) לא יצא העור לחולין: משום דלא חל המקח כלל. ואת"ל א"כ יחזרו הדמים למקומן. י"ל דהכא מיירי שברח המוכר דיאכל כנגדן כמ"ז ואז וודאי רשאי לאכול היא גופה בקדושת מעשר. אפילו הכי אינה כאילו קנאה בתחלה לצורך מעשר ולא נפק העור לחולין כ"כ ע"ר אאמ"ו הגאון זצוק"ל [ועיין קדושין דף נ"ו א']:
כג) מקום שדרכן לימכר פתוחות: דדרך למכרן בלי הכלי לא דמי תו לבהמה דדרך למכרה עם עורה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת