משנה מעשר שני א

מעשר שני פרק א', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< · משנה · סדר זרעים · מסכת מעשר שני · פרק ראשון ("מעשר שני") · >>

פרקי מסכת מעשר שני: א ב ג ד ה

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן

משנה א

מעשר שני, אין מוכרין אותו, ואין ממשכנין אותו, ואין מחליפין אותו, ולא שוקלין כנגדו.

ולא יאמר אדם לחבירו בירושלים, הילך יין ותן לי שמן; וכן שאר כל הפירות.

אבל נותנין זה לזה מתנת חינם.

משנה ב

מעשר בהמה, אין מוכרין אותו תמים חי, ולא בעל מום חי ושחוט, ואין מקדשין בו האשה.

הבכור, מוכרין אותו תמים חי, ובעל מום חי ושחוט, ומקדשין בו האשה.

אין מחללין מעשר שני על אסימון, ולא על המטבע שאינו יוצא, ולא על המעות שאינן ברשותו.

משנה ג

הלוקח בהמה לזבחי שלמים, או חיה לבשר תאוה, יצא העור לחולין, אף על פי שהעור מרובה על הבשר.

כדי יין סתומות, מקום שדרכן למכור סתומות, יצא קנקן לחולין.

האגוזים והשקדים, יצאו קליפיהם לחולין.

התמד עד שלא החמיץ, אינו נלקח בכסף מעשר.

ומשהחמיץ, נלקח בכסף מעשר.

משנה ד

הלוקח חיה לזבחי שלמים, בהמה לבשר תאוה, לא יצא העור לחולין.

כדי יין פתוחות, או סתומות מקום שדרכן למכור פתוחות, לא יצא קנקן לחולין.

סלי זיתים וסלי ענבים עם הכלי, לא יצאו דמי הכלי לחולין.

משנה ה

הלוקח מים, ומלח, ופירות המחוברים לקרקע, או פירות שאינן יכולין להגיע לירושלים, לא קנה מעשר.

הלוקח פירות, שוגג, יחזרו דמים למקומן.

מזיד, יעלו ויאכלו במקום. ואם אין מקדש, ירקבו.

משנה ו

הלוקח בהמה, שוגג, יחזרו דמיה למקומן.

מזיד, תעלה ותאכל במקום. ואם אין מקדש, תקבר על ידי עורה.

משנה ז

אין לוקחין עבדים ושפחות וקרקעות ובהמה טמאה מדמי מעשר שני.

ואם לקח, יאכל כנגדן.

אין מביאין קיני זבים, וקיני זבות, וקיני יולדות, חטאות, ואשמות, מדמי מעשר שני.

ואם הביא, יאכל כנגדם.

זה הכלל: כל שהוא חוץ לאכילה ולשתיה ולסיכה מדמי מעשר שני, יאכל כנגדו.

משנה מנוקדת

(א) מַעֲשֵׂר שֵׁנִי,

אֵין מוֹכְרִין אוֹתוֹ,

וְאֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ,

וְאֵין מַחֲלִיפִין אוֹתוֹ,

וְלֹא שׁוֹקְלִין כְּנֶגְדּוֹ.

וְלֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ בִּירוּשָׁלַיִם: הֵילָךְ יַיִן וְתֵן לִי שֶׁמֶן;

וְכֵן שְׁאָר כָּל הַפֵּרוֹת.

אֲבָל נוֹתְנִין זֶה לָזֶה מַתְּנַת חִנָּם:

(ב) מַעְשַׂר בְּהֵמָה,

אֵין מוֹכְרִין אוֹתוֹ תָּמִים חַי,

וְלֹא בַּעַל מוּם חַי וְשָׁחוּט,

וְאֵין מְקַדְּשִׁין בּוֹ הָאִשָּׁה.

הַבְּכוֹר מוֹכְרִין אוֹתוֹ תָּמִים חַי,

וּבַעַל מוּם חַי וְשָׁחוּט,

וּמְקַדְּשִׁין בּוֹ הָאִשָּׁה.

אֵין מְחַלְּלִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַל אֲסִימוֹן,

וְלֹא עַל הַמַּטְבֵּעַ שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא,

וְלֹא עַל הַמָּעוֹת שֶׁאֵינָן בִּרְשׁוּתוֹ:

(ג) הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה לְזִבְחֵי שְׁלָמִים,

אוֹ חַיָּה לִבְשַׂר תַּאֲוָה,

יָצָא הָעוֹר לְחֻלִּין,

אַף עַל פִּי שֶׁהָעוֹר מְרֻבֶּה עַל הַבָּשָׁר.

כַּדֵּי יַיִן סְתוּמוֹת, מָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לִמָּכֵר סְתוּמוֹת,

יָצָא קַנְקַן לְחֻלִּין.

הָאֱגוֹזִים וְהַשְּׁקֵדִים,

יָצְאוּ קְלִפֵּיהֶם לְחֻלִּין.

הַתֶּמֶד,

עַד שֶׁלֹּא הֶחֱמִיץ, אֵינוֹ נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵר.

וּמִשֶּׁהֶחֱמִיץ, נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר:

(ד) הַלּוֹקֵחַ חַיָּה לְזִבְחֵי שְׁלָמִים,

בְּהֵמָה לִבְשַׂר תַּאֲוָה,

לֹא יָצָא הָעוֹר לְחֻלִּין.

כַּדֵּי יַיִן פְּתוּחוֹת אוֹ סְתוּמוֹת,

מָקוֹם שֶׁדַרְכָּן לִמָּכֵר פְּתוּחוֹת,

לֹא יָצָא קַנְקַן לְחֻלִּין.

סַלֵּי זֵיתִים וְסַלֵּי עֲנָבִים עִם הַכְּלִי,

לֹא יָצְאוּ דְּמֵי הַכְּלִי לְחֻלִּין:

(ה) הַלּוֹקֵח מַיִם,

וּמֶלַח,

וּפֵרוֹת הַמְּחֻבָּרִים לַקַּרְקַע,

אוֹ פֵּרוֹת שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְהַגִּיעַ לִירוּשָׁלַיִם,

לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר.

הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת,

שׁוֹגֵג,

יַחְזְרוּ דָּמִים לִמְקוֹמָן.

מֵזִיד,

יַעֲלוּ וְיֵאָכְלוּ בַּמָּקוֹם.

וְאִם אֵין מִקְדָּשׁ,

יֵרָקְבוּ:

(ו) הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה,

שׁוֹגֵג,

יַחְזְרוּ דָּמֶיהָ לִמְקוֹמָן.

מֵזִיד,

תַּעֲלֶה וְתֵאָכֵל בַּמָּקוֹם.

וְאִם אֵין מִקְדָּשׁ,

תִּקָּבֵר עַל יְדֵי עוֹרָהּ:

(ז) אֵין לוֹקְחִין עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וְקַרְקָעוֹת וּבְהֵמָה טְמֵאָה מִדְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי;

וְאִם לָקַח, יֹאכַל כְּנֶגְדָּן.

אֵין מְבִיאִין קִנֵּי זָבִים וְקִנֵּי זָבוֹת וְקִנֵּי יוֹלְדוֹת, חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת, מִדְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי.

וְאִם הֵבִיא, יֹאכַל כְּנֶגְדָּם.

זֶה הַכְּלָל:

כָּל שֶׁהוּא חוּץ לַאֲכִילָה וְלִשְׁתִיָּה וּלְסִיכָה, מִדְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי,

יֹאכַל כְּנֶגְדּוֹ:

נוסח הרמב"ם

(א) מעשר שני -

אין מוכרין אותו,

ואין ממשכנין אותו,

ואין מחלפין אותו,

ולא שוקלין כנגדו.

ולא יאמר אדם לחברו, בירושלים:

"הא לך יין, ותן לי שמן".

וכן שאר כל הפירות.

אבל -

נותנין זה, לזה - מתנות חינם.

(ב) מעשר בהמה -

אין מוכרין אותו - תמים חי,

ולא בעל מום - חי, ושחוט,

ואין מקדשין בו - את האישה.

הבכור -

מוכרין אותו - תמים חי,

ובעל מום - חי, ושחוט,

ומקדשין בו - את האישה.

אין מחללין מעשר שני - על אסימון,

ולא על המטבע - שאינו יוצא,

ולא על המעות - שאינן ברשותו.

(ג) הלוקח בהמה לזבחי שלמים,

וחיה לבשר התאוה -

יצא העור - לחולין,

אף על פי שהעור - מרובה על הבשר.

כדי יין סתומות -

מקום - שדרכן להימכר סתומות,

יצא קנקן - לחולין.

האגוזים והשקדים -

יצאו קליפיהן - לחולין.

התמד -

עד שלא החמיץ - אינו נלקח בכסף מעשר.

משהחמיץ - נלקח בכסף מעשר.

(ד) הלוקח חיה לזבחי שלמים,

ובהמה לבשר התאוה -

לא יצא העור - לחולין.

כדי יין פתוחות, או סתומות -

מקום - שדרכן להימכר פתוחות,

לא יצא קנקן - לחולין.

סלי תאנים, וסלי ענבים, עם הכלי -

לא יצאו דמי הכלי - לחולין.

(ה) הלוקח מים, ומלח, ופירות - מחוברין לקרקע,

או פירות - שאינן יכולין להגיע לירושלים,

לא קנה מעשר.

הלוקח פירות -

שוגג - יחזרו דמיהן למקומן.

מזיד - יעלו ויאכלו במקום.

ואם אין מקדש - ירקבו.

(ו) הלוקח בהמה -

שוגג - יחזרו דמיה למקומן.

מזיד - תעלה ותיאכל במקום.

ואם אין מקדש - תיקבר, על ידי עורה.

(ז) אין לוקחין - עבדים,

וקרקעות,

ובהמה טמאה - מדמי מעשר שני.

ואם לקח - יאכל כנגדן.

אין מביאין - קיני זבים,

קיני זבות,

קיני יולדות,

חטאות,

ואשמות - מדמי מעשר שני.

ואם הביא - יאכל כנגדן.

זה הכלל -

כל שהוא -

חוץ לאכילה, ולשתייה, ולסיכה,

מדמי מעשר שני - יאכל כנגדו.

פירושים

משנה מעשר שני, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב