משנה מעשר שני א רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) מעשר שני -

אין מוכרין אותו,

ואין ממשכנין אותו,

ואין מחלפין אותו,

ולא שוקלין כנגדו.

ולא יאמר אדם לחברו, בירושלים:

"הא לך יין, ותן לי שמן".

וכן שאר כל הפירות.

אבל -

נותנין זה, לזה - מתנות חינם.

(ב) מעשר בהמה -

אין מוכרין אותו - תמים חי,

ולא בעל מום - חי, ושחוט,

ואין מקדשין בו - את האישה.

הבכור -

מוכרין אותו - תמים חי,

ובעל מום - חי, ושחוט,

ומקדשין בו - את האישה.

אין מחללין מעשר שני - על אסימון,

ולא על המטבע - שאינו יוצא,

ולא על המעות - שאינן ברשותו.

(ג) הלוקח בהמה לזבחי שלמים,

וחיה לבשר התאוה -

יצא העור - לחולין,

אף על פי שהעור - מרובה על הבשר.

כדי יין סתומות -

מקום - שדרכן להימכר סתומות,

יצא קנקן - לחולין.

האגוזים והשקדים -

יצאו קליפיהן - לחולין.

התמד -

עד שלא החמיץ - אינו נלקח בכסף מעשר.

משהחמיץ - נלקח בכסף מעשר.

(ד) הלוקח חיה לזבחי שלמים,

ובהמה לבשר התאוה -

לא יצא העור - לחולין.

כדי יין פתוחות, או סתומות -

מקום - שדרכן להימכר פתוחות,

לא יצא קנקן - לחולין.

סלי תאנים, וסלי ענבים, עם הכלי -

לא יצאו דמי הכלי - לחולין.

(ה) הלוקח מים, ומלח, ופירות - מחוברין לקרקע,

או פירות - שאינן יכולין להגיע לירושלים,

לא קנה מעשר.

הלוקח פירות -

שוגג - יחזרו דמיהן למקומן.

מזיד - יעלו ויאכלו במקום.

ואם אין מקדש - ירקבו.

(ו) הלוקח בהמה -

שוגג - יחזרו דמיה למקומן.

מזיד - תעלה ותיאכל במקום.

ואם אין מקדש - תיקבר, על ידי עורה.

(ז) אין לוקחין - עבדים,

וקרקעות,

ובהמה טמאה - מדמי מעשר שני.

ואם לקח - יאכל כנגדן.

אין מביאין - קיני זבים,

קיני זבות,

קיני יולדות,

חטאות,

ואשמות - מדמי מעשר שני.

ואם הביא - יאכל כנגדן.

זה הכלל -

כל שהוא -

חוץ לאכילה, ולשתייה, ולסיכה,

מדמי מעשר שני - יאכל כנגדו.

הדף הראשי של משנה מעשר שני א

משנה מעשר שני, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב