משנה מנחות י ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק י · משנה ח | >>
קוצרים בית השלחים שבעמקים, אבל לא גודשין.
אנשי יריחו קוצרין ברצון חכמים, וגודשין שלא ברצון חכמים, ולא מיחו בידם חכמים.
קוצר לשחת, ומאכיל לבהמה.
אמר רבי יהודה, אימתי, בזמן שהתחיל עד שלא הביאה שליש.
רבי שמעון אומר, אף יקצור ויאכיל אף משהביאה שליש.
משנה מנוקדת
קוֹצְרִים בֵּית הַשְּׁלָחִים שֶׁבָּעֲמָקִים,
- אֲבָל לֹא גוֹדְשִׁין.
- אַנְשֵׁי יְרִיחוֹ,
- קוֹצְרִין בִּרְצוֹן חֲכָמִים,
- וְגוֹדְשִׁין שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן חֲכָמִים;
- וְלֹא מִחוּ בְּיָדָם חֲכָמִים.
- קוֹצֵר לַשַּׁחַת, וּמַאֲכִיל לַבְּהֵמָה.
- אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
- אֵימָתַי?
- בִּזְמַן שֶׁהִתְחִיל עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁלִישׁ.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- אַף יִקְצֹר וְיַאֲכִיל,
- אַף מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁלִישׁ:
- אַף יִקְצֹר וְיַאֲכִיל,
נוסח הרמב"ם
קוצרין בית השלהים שבעמקים,
- אבל - לא גודשין.
- אנשי יריחו -
- קוצרין - כרצון חכמים,
- וגודשין - שלא כרצון חכמים, ולא מיחו בידם.
- הקוצר לשחת - מאכיל לבהמה.
- אמר רבי יהודה: אימתי?
- בזמן שהתחיל - עד שלא הביאה שליש.
- רבי שמעון אומר:
- אף יקצור ויאכיל - אף משהביאה שליש.
- אמר רבי יהודה: אימתי?
פירוש הרמב"ם
ואמר "וקצרתם את קצירה"(ויקרא כג, י) וגו', וממה שנאמר "וקצרתם" אנו מביאין ראיה שמותר לנו לקצור קודם העומר, וממה שנאמר "ראשית קצירכם" ראיה על שאין קוצרים לפניו שום דבר, ואמרו בהכרעת העניין הזה "ממקום שאתה מביא אין אתה קוצר, ממקום שאין אתה מביא אתה קוצר". ולפי שאין מביאין העומר מבית השלחים כמו שנתבאר בפרק חמישי, מותר לקצור מאותן המקומות קודם קצירת העומר. אבל אין דשין אלא אחר הקרבת העומר, והוא מה שאמר אבל לא גודשין.
ושחת - "קציל" בלע"ז ובערבי.
והביא שליש - רוצה לומר שלא נגמר השליש האחרון לגמר בישולו.
ורבי יהודה מבאר הדברים הראשונים, ולפיכך אין הלכה כרבי שמעון:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
קוצרים בית השלחים שבעמקים - שתבואתן רעה ואין מביאין עומר משם. ותניא, כתוב אחד אומר (ויקרא כג) וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר, דמשמע דיכול לקצור קודם הבאת העומר, וכתוב אחר אומר ראשית קצירכם, דמשמע שתהא ראשית לכל הקצירות, הא כיצד, ממקום שאתה יכול להביא העומר אי אתה קוצר קודם לעומר, ממקום שאי אתה מביא, כגון בית השלחים ובית העמקים יט שאין מביאין עומר מהן לפי שהן רעות, אתה קוצר מהן קודם לעומר:
אבל לא גודשין - לעשותן גדיש. דכמה דאפשר לשנויי משנינן כ:
אנשי יריחו - בית השלחין הוו להו:
קוצר לשחת - מותר לקצור לשחת קודם לעומר ומאכיל לבהמתו: אימתי בזמן שהתחיל לקצרה לצורך בהמתו עד שלא הביאה שליש אחרון של גמר בישולה, קוצר אף לאחר שהביאה שליש:
ר' שמעון אומר אף יקצור ויאכיל - יתהיל לקצור ומאכיל לבהמתו משהביאה שליש. דכל לשחת לאו קציר הוא. והלכה כר' יהודה, שבא לפרש דבריו של ת"ק:
פירוש תוספות יום טוב
קוצרים בית השלחים שבעמקים. וכן העתיק הר"ב אלא דמסיים ממקום שאי אתה מביא כגון בית השלחין ובית העמקים והתוס' העתיקו כן דף ס"ח וכתבו דצריך לומר כיון דלכתחלה לא יביא. אע"ג דאם הביא כשר. ממקום שאי אתה מביא קרינא ביה. דהא בית השלחין אם הביא כשר. כדתנן בפ"ח משנה ב' אין מביאין לא מבית הזבלים ולא מבית השלחים ולא מבית האילן ואם הביא כשר. ותימה דהכא לא חשיב בית הזבלים ובית האילן [ולפי' קמא דכתב הר"ב במשנה דלקמן קחשיב בית האילן] ובזה יש לתרץ. דהני פסידי אי לא מקצרי להו ושרו רבנן. אבל הני לא פסדי אי משהו להו עד לאחר העומר ואחמור בהו רבנן כי היכי דאחמור הכא בגדישה. אבל אכתי קשה אמאי לא (כתוב) [חשיב] בית העמקים [ר"ל לעיל בפ"ח] ואית דגרסי הכא בית השלחים שבעמקים. דההוא אם הביא פסול. דאיכא תרתי ולא קרינא ביה ממקום [שאתה] מביא אבל היכא דאם הביא כשר אע"ג דלכתחלה לא יביא ממקום שאתה מביא הוא ואסור לקצור וכן מוכח בתוספתא דקתני אע"פ שאמרו אין קוצרים מבית השלחין שבהרים. ומבית הבעל שבעמקים אבל קוצרים מפני הנטיעות שבו. [והא] דלא תני בית העמקים בפ"ח. דבית העמקים דלאו בית השלחין פירות טובים [הן] ולכתחלה יביא. וקצת תימה לפירוש זה דלא משתמיט תנא בשום מקום וליתני בית השלחים שבעמקים לא יביא ואם הביא פסול. ועוד קשה דהיכא מצינן למימר דלא חשיב בית העמקים בהדי לא יביא משום דפירות טובים [הם] הא תנן בפ"ק דבכורים אין מביאים בכורים כו' ולא מפירות שבעמקים. ומדלא חזי לבכורים כל שכן למנחות דלגבוה. דהא דדרשינן בבכורים אשר תביא מארצך משבחה של א"י לאו משום מובחר הוא אלא אז' המינין קאי דמשתבח בהן א"י. ואי לאו ההיא דתוספתא. אין לחוש אי גרסינן של בית השלחים ושל בית העמקים. ואי הוה אמרינן בבית העמקים אם הביא פסול. הוה ניחא הא דלא תני להו בהדי הנהו דלא יביא דהתם אם הביא כשר. עכ"ד. אבל קצת תימה דלא משתמיט בשום מקום וליתני בית העמקים לא יביא ואם הביא פסול. כמו שכתבו בעצמם לגירסת בית השלחים שבעמקים. והרמב"ם בפ"ז מה' תמידין העתיק בית השלחים שבעמקים. וכן העתיק רש"י בפי' המשנה ובגמרא דף ס"ח:
אבל לא גודשין. פי' הר"ב כמה דאפשר לשנויי משנינן. וז"ל התוס' משום דבגדישה ליכא פסידא אי שבקינן עד אחר עומר והא דשרי רבי יהודה קמח וקלי במתני' [ה'] משום עולי רגלים התירו וא"ת דבמתני' [ה'] גזר ר"מ בקמח וקלי דאמר שלא ברצון חכמים. ובאנשי יריחו תנן קוצרין ברצון חכמים וי"ל דקצירה שאני משום פסידא כדפרישית. וא"ת א"כ מאי קשיא ליה מקצירה אחמץ לר' יהודה [כמ"ש לעיל] שאני קצירה דאיכא פסידא. וי"ל דכ"ש אין לגזור במקום מצות ביעור. ע"כ:
קוצר לשחת ומאכיל לבהמה. ואף על גב דבמ"ט פ"ב דקדושין. פירש הר"ב דכל מקום שנאמר לא תאכלו אחד איסור אכילה. ואחד איסור הנאה במשמע. הא פריך לה בגמ' בפ"ב דפסחים דף כ"ג ומשני קצירכם שלכם יהא ועיין במשנה דלקמן:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יט) (על הברטנורא) כן הוא גירסת התוספ' במתניתין. וכתבו, דצ"ל כיון דלכתחלה לא יביא, אע"ג דאם הביא כשר, ממקום שאי אתה מביא קרינא ביה כו'. והא דלא חשיב הכא בית הזבלים כו', י"ל דלא פסידי ואחמור רבנן כמו דאחמור בגדישה. ולנוסחא אחרינא דגרס בית השלחין שבעמקים, י"ל דההוא אם הביא פסול דאיכא תרתי לא קרינן ביה שאתה מביא, אבל היכא דאם הביא כשר קרינן ביה כו'. ועתוי"ט:
(כ) (על הברטנורא) משום דבגדישה ליכא פסידא אי שבקינן עד אחר עומר. והא דשרי ר"י במשנה ה' קמח וקלי, משום עולי רגלים התירו. תוספ'. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
קוצרין בית השלחין ושבעמקים: פ"ק דפסחים דף י"א ובפירקין דף ס"ח. בפי' רעז"ל כגון בית השלחין ובית העמקים ע"כ. אמר המלקט כך הוא הלשון ברש"י ז"ל מוגה בכתיבת יד כגון בית השלחין ובית העמקים דאמרינן בפרק כל קרבנות אין מביאין מבית השלחין ומבית העמקים נמי רעות הן כדתנן התם אין מביאין בכורים מפירות שבעמקים דרעות הם וכ"ש דאין מנחה באה מהם ע"כ:
אבל לא גודשין: [הגה"ה לשון ספר לקח טוב בפ' אמור דף צ"ה אבל לא גודשין לעשות גדיש דכמה דאפשר לשנויי משנינן ע"כ] משום דבגדישה ליכא פסידא כו' [עי' תוי"ט]. תוס' ז"ל בדף ס"ח. ורש"י ז"ל פירש וז"ל וקוצרים לפני העומר וכו' ואע"ג דאר"מ לעיל ומוצאים שוקי ירושלים מלאים קמח וקלי שלא ברצון חכמים דגזר דילמא אתי למיכל מיניה התם הוא דעסיק ביה טובא בקצירה וטחינה וקלייה והרקדה ועוד דשלא במקום פסידא הוא אבל אנשי יריחו דפסידא איכא וקצירה לחוד שריא להו מודה ר"מ דברצון חכמים הוה. תדע דלא שרי גדישה עכ"ל ז"ל. וכתבו תוס' חיצוניות ומיהו קשה מר' יהודה דקתני בברייתא אלו ואלו עושין שלא ברצון חכמים וגבי קמח וקלי קאמר ר' יהודה ברצון חכמים היו עושין ואע"ג דליכא פסידא והוה לן למיחש כי גדישה וי"ל דחשיב עיטור ירושלים וצורך עולי רגלים כי פסידא דקצירה. ובקצירה אמרינן לקמן סמי מכאן קצירה ור"מ לא חשיב לעיטור פס דא ע"כ:
ולא מיחו בידם חכמים: מתני' דקתני ולא מיחו ר' יהודא היא דלר"מ דפליג עליה בברייתא מְחִיַיה כלל לא הוי אפילו במתירין גמזיות של הקדש וכו' אלא דשלא ברצון חכמים היו עושין אלא ודאי מדנקט מתניתין לישנא דמיחו ר' יהודא היא ומש"ה פריך בגמרא וסבר ר' יהודה דקצירה דאנשי יריחו ברצון חכמים הואי והתניא וכו' א"ר יהודה ואלו שלא מיחו בידם חכמים וכו' וקוצרים וגודשים מלפני העומר מחייה היא דלא הואי אבל שלא ברצון חכמים היו עושין. ומשני סמי מההיא ברייתא מלת קוצרין:
וקוצר לשחת ומאכיל לבהמה: כצ"ל. ואיתה בפ' כל שעה (פסחים דף כ"ג) גבי לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע ופריך והרי חדש דרחמנא אמרה לא תאכלו ותנן קוצר לשחת ופי' שם רש"י ז"ל קוצר לשחת להאכיל לאדם. ומאכיל לבהמה [הגה"ה כתב הר"ס ז"ל ומ"מ גם הקוצר לשחת היינו דוקא לבהמה ע"כ] חטים גמורים ע"י קטוף. והקשו תוס' ז"ל דהכא בגמרא מוכח בהדיא דלבהמה איירי וכולה חדא מילתא קתני ותרצו דהא דדייק התם מהכא דשרי אסיפא סמיך דקאמר ר' יהודה אימתי בזמן שהתחיל עד שלא הביאה שליש אלמא שרי משהביאה שליש ע"כ. והתם בפסחים תרצו דסמיך אסיפא דאר"ש אף משהביאה שליש יקצור ע"כ:
אף יקצור ויאכיל משהביאה שליש: כך צ"ל. ומה שפי' רעז"ל דהיינו שליש אחרון של גמר בשולה לא מצאתיו רק בפירושו של הרמב"ם ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
קוצרים בית השלחים שבעמקים: ר"ל מותר לקצור קודם העומר ארץ יבישה שצמאה למים. אם היא ג"כ בעמק. שאז תבואתה רעה. ואם הביא העומר משם פסול. להכי מותר לקצור משם קודם העומר. אבל מבית השלחין לתודה שאינה בעמקים. או מאינך דתני לעיל [פ"ח מ"ב] דלא יביא ואם הביא כשר. לא יקצור מהן קודם העומר. [אב"י מה שתמה רתוי"ט דלעיל [פ"ח מ"ב] למה לא תנא של עמקים עי' רש"י פסחים [די"א א' ד"ה אלא. ושם דנ"ה ב' ד"ה וקוצרין דגרס שם בית עמקים]:
אבל לא גודשין: ר"ל אבל אסור לעשותן גדיש. דדוקא קצירה התירו. שכשלא יקצרוה מיד אפשר שתפסד. משא"כ להגדיש ליכא פסידא כשימתין:
אנשי יריחו קוצרין ברצון חכמים: דשדותיהן בית השלחין שבעמק הוו:
קוצר לשחת ומאכיל לבהמה: שחת היינו תבואה שלא נגמרה יפה. ור"ל מותר לקצור תבואה חדשה שחת. כדי להאכיל לבהמה קודם לעומר:
בזמן שהתחיל עד שלא הביאה שליש: שהתחיל לקצרה לצורך בהמתו קודם שנגמר שליש הראשון לרש"י. ושליש האחרון לרמב"ם ור"ב [ובר"ה די"ג א' משמע כרמב"ם]. אז מותר לקצרה גם לאחר שנגמרה:
רבי שמעון אומר אף יקצור ויאכיל אף משהביאה שליש: דאף שנגמרה מותר להתחיל לקצור לבהמתו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת