משנה מנחות י ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק י · משנה ז | >>
החטים והשעורים והכוסמין ושבולת שועל והשיפון, חייבין בחלה, ומצטרפין זה עם זה, ואסורים בחדש מלפני הפסח, ומלקצור מלפני העומר.
ואם השרישו קודם לעומר, העומר מתירן.
ואם לאו, אסורים עד שיבוא עומר הבא.
הַחִטִּים וְהַשְּׂעוֹרִים וְהַכֻּסְּמִין וְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל וְהַשִּׁיפוֹן,
- חַיָּבִין בַּחַלָּה,
- וּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה;
- וַאֲסוּרִים בֶּחָדָשׁ מִלִּפְנֵי הַפֶּסַח,
- וּמִלִּקְצֹר מִלְּפְנֵי הָעֹמֶר.
- חַיָּבִין בַּחַלָּה,
- וְאִם הִשְׁרִישׁוּ קֹדֶם לָעֹמֶר,
- הָעֹמֶר מַתִּירָן;
- וְאִם לָאו,
- אֲסוּרִים עַד שֶׁיָּבוֹא עֹמֶר הַבָּא:
החיטים, והשעורים, והכוסמין, ושיבולת שועל, והשיפון -
- הרי אלו חייבין בחלה,
- ומצטרפין זה עם זה,
- ואסורין בחדש - מלפני הפסח,
- ומלקצור - מלפני העומר.
- ואם השרישו קודם העומר - העומר מתירן,
- ואם לאו - אסורין עד שיבוא העומר הבא.
כבר בארנו פעמים שהכוסמין חיטה מדברית, ושבולת שועל ושיפון שני מיני שעורין.
וכבר בארנו בתחילת חלה שאלו המינים בלבד הם נקראים לחם, ומצטרפין זה עם זה עד שיהא מכולן שיעור חלה.
ונאמר "ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו"(ויקרא כג, יד) וגו', כמו שנאמר בחלה "והיה באכלכם מלחם הארץ"(במדבר טו, יד), וכתב בסיפרי "ראשית קצירכם, שתהא תחילה לכל הנקצרים", רוצה לומר מנחת העומר, לפיכך אינו מותר לקצור שום דבר מחמשת המינים קודם קצירת העומר.
והוא עניין מה שאמר השרישו - מותר לקצור אותו אחר קצירת העומר. ומה שהוא גרגרים מפוזרים בארץ בשעת קצירת העומר ונקצר, ואותן הגרגרים לא השרישו ואחר כך השרישו, אינן מותרים לקצור אותן עד שקוצרים העומר מהשנה הבאה. וכבר זכרנו זו ההלכה בעצמה בתחילת מסכת חלה:
ומצטרפין זה עם זה - להשלים שיעור העיסה החייבת בחלה. ולא שיצטרפו כולן יחד, דמין בשאינו מינו אין מצטרף, אלא החטין מצטרפין עם הכוסמין בלבד מפני שהן מינן, והשעורים מצטרפין עם הכל חוץ מן החיטים יז. ואע"ג דכוסמין מין חטין הן, לאו מין חטין דוקא, אלא מין שעורים ואף מין חטים, ומצטרפין עם החטים והשעורים. ומיהו בירושלמי משמע דאם נלושו יחד מצטרפין, אפילו מין בשאינו מינו. אבל אם לא נלושו יחד אלא שאחר כך היו נושכות העיסות זו בזו, מין במינו מצטרפין, שלא במינו אין מצטרפין:
ואסורים בחדש - כדכתיב (ויקרא כג) ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה, וגמרינן לחם לחם מפסח, מה להלן מחמשת המינים אך כאן מחמשת המינים:
ומלקצור מלפני הפסח - שאסור לקצור מאחד מחמשת המינים קודם קצירת העומר. דכתיב בעומר (שם) ראשית קצירכם, שתהא תחלה לכל הנקצרים, ואתיא ראשית ראשית מחלה, כתיב התם (במדבר טו) ראשית עריסותיכם, וכתיב הכא ראשית קצירכם, מה להלן מחמשת המינים אף כאן מחמשת המינים:
ואם השרישו - אחד מחמשת המינים הללו קודם קצירת העומר:
העומר מתירן - ומותר לקצרן אחר קצירת העומר. דכתיב (שמות כג) אשר תזרע בשדה, משעה שנזרע ונשרש בשדה יח:
ואם לאו - שלא השרישו אלא לאחר קצירת העומר:
אסורים עד שיבוא העומר הבא - של שנה הבאה:
חייבין בחלה. טעמא פי' הר"ב בריש מסכת חלה:
ומצטרפין זה עם זה. כתב הר"ב ולא שיצטרפו כולן יחד כו' אלא החטין וכו' והשעורים כו'. ושאר המינין עיין במ"ב פ"ד דחלה ושם בפי' הר"ב. וכתבו התוס' וא"ת והנך מינין שהן כלאים זה בזה. כדתנן בריש כלאים. היאך הן מצטרפין. הא תנן [בסוף] פרק שני דתרומות כל שהוא כלאים בחבירו לא יתרום מזה על זה. וי"ל דגבי חלה תלוי הטעם בעיסה. לפי שעיסותיהן דומות זו לזו. כדאיתא בירושלמי בפרק בתרא דחלה. ועוד יש לפרש דכשיש בכל אחד בפ"ע כדי חיוב חלה. אין תורמין מזה על זה ממין על שאינו מינו והכי מוכח בתוספתא דחלה וכו':
ואסורין בחדש. כתב הר"ב דגמר מפסח מה להלן כו' כדתנן במשנה ה' פ"ב דפסחים:
מלפני הפסח וכו'. כבר הארכתי בזה בס"ד בחילוף הגרסאות בריש מסכת חלה:
ואם השרישו כו'. כתב הר"ב דכתיב אשר תזרע בשדה משעה שנזרע ונשרש בשדה. מדכתיב בשדה דייקינן לה בגמרא דצריך השרשה:
(יז) (על הברטנורא) וא"ת והנך מינין שהן כלאים זה בזה כדתנן בריש כלאים היאך הן מצטרפין. התנן בסוף פרק ב' דתרומות כל שהוא כלאים בחבירו לא יתרום מזה על זה. וי"ל דגבי חלה תלוי הטעם בעיסה לפי שעיסותיהן דומות זו לזו. ועי"ל דכשיש בכל אחד בפני עצמו כדי חיוב חלה אין תורמין מזה על זה ממין על שאינו מינו. תוספ':
(יח) (על הברטנורא) מדכתיב בשדה, דייקינן לה בגמרא דצריך השרשה:
הרי אלו חייבין בחלה וכו': ביד בר"פ עשירי דהלכות מאכלות אסורות וסימן ד' ובפי"ד סי' ה':
ואסורין בחדש מלפני העומר ומלקצור מלפני הפסח: עיין במ"ש ברפ"ק דחלה כי שם מתנייא מתני' ושם הארכתי וכתוב בפי' הרגמ"ה ז"ל ובתוס' ומלקצור מלפני הפסח היינו לפני קצירת העומר אבל כיון דפסח יום טוב הוא ולא קצרי מש"ה קתני לפני הפסח ע"כ. ובטור י"ד סימן רצ"ג.
יכין
והכוסמין ושבולת שועל והשיפון חייבין בחלה ומצטרפים זה עם זה: אפילו עשה מכל מין. עיסה בפני עצמו. וחזר ולש העיסות יחד. וכ"ש בעירבן קמח ולשן יחד מצטרפין להשלים שיעור עיסה לחלה. אבל בנשכו רק העיסות יחד. אמ"צ רק חטין עם כוסמין. וכוסמין עם כל הה' מיני דגן [וסי' חשך שש. חטין. שעורין. כוסמין. שבולת שועל. שיפון]. ושיפון מצטרף עם שעורין וכוסמין ולא עם שבולת שועל וחטין. ושבולת שועל מצטרף עם שעורין וכוסמין ולא עם חטין ושיפון. וכל זה בשלא היה כשיעור בכל א'. אבל כשהיה כשיעור בכל א'. אין מפרישין רק ממינו. דהיינו. חטין מין א'. כוסמין ושיפון מין א'. שבולת שועל ושעורין מין א'. [י"ד שכ"ד ס"ב]:
ומלקצור מלפני העומר: הרא"ש פ"א דחלה גרס איפכא. אסור בחדש לפני העומר. ומלקצור לפני הפסח. דביו"ט הרי בל"ז אי אפשר לקצור. ור"ל דכל תבואה שהשריש כבר מה' מינין אלו. אסור לקצרן או לאכלן קודם הקרבת העומר. ובזה"ז אסור עד תחלת ליל י"ז בניסן בא"י. ועד תחלת ליל י"ח בח"ל:
ואם לאו: רצה לומר ואם לא השרישו עד אחר הקרבת העומר:
אסורים עד שיבוא עומר הבא: לשנה הבאה. ולפ"ז במדינתינו שרוב התבואות חוץ משיפון נזרעין לאחר הפסח. אסורים כל אותה שנה עד שיבא ליל י"ח ניסן הבא. אמנם מפני שרוב חיי הנפש תלויין בהן באכילה ושתייה. התירוה רבותינו מטעם ספק ספיקא. ספק שהתבואה מאשתקד. וספק שהשריש קודם העומר [י"ד רצ"ג ג']. [אב"י ואף שאין הס"ס מתהפך [עי' ש"ך ס"ס ססי' י"ג]. י"ל דהוה כספק על [שם סט"ו] דהרי בתחלה צריך אתה לדון מאיזה שנה הוא. ובכה"ג א"צ להיות מתהפך. ובהא מתורץ מ"ש רט"ז [י"ד מ"ט סק"ג] דספק ע"י חולי. ואת"ל ע"י קוץ שמא לא ניקב החיצון. דהוה ס"ס אף שאינו מתהפך. מיהו לרפ"ח י"ד בס"ס [סי' ל"ח] בל"ז ל"ק. דס"ל דא"צ שיהיה הס"ס מתהפך. וע"ש]. וסמכו גם את"ק דר"א [קידושין דל"ח] דס"ל דחדש אינו נוהג בח"ל [רט"ז שם סק"ד. ועיין מ"ש ת"ל חלה פ"א סי' ז']:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת