משנה מנחות י א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק י · משנה א | >>
רבי ישמעאל אומר, העומר א היה בא בשבת משלש סאין, ובחול מחמש.
וחכמים אומרים, אחד בשבת ואחד בחול, משלש היה בא.
רבי חנינא סגן הכהנים אומר, בשבת היה נקצר ביחיד ובמגל אחת ובקופה אחת.
ובחול, בשלשה ובשלש קופות ובשלש מגלות.
וחכמים אומרים, אחד בשבת ואחד בחול, בשלשה ובשלש קופות ובשלש מגלות.
משנה מנוקדת
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר:
- הָעֹמֶר הָיָה בָּא בְּשַׁבָּת מִשָּׁלֹשׁ סְאִין,
- וּבַחֹל מֵחָמֵשׁ;
- הָעֹמֶר הָיָה בָּא בְּשַׁבָּת מִשָּׁלֹשׁ סְאִין,
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אֶחָד בְּשַׁבָּת וְאֶחָד בְּחֹל,
- מִשָּׁלֹשׁ הָיָה בָּא.
- אֶחָד בְּשַׁבָּת וְאֶחָד בְּחֹל,
- רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר:
- בְּשַׁבָּת הָיָה נִקְצָר בְּיָחִיד,
- וּבְמַגָּל אַחַת,
- וּבְקֻפָּה אַחַת;
- וּבְחֹל בִּשְׁלֹשָׁה,
- וּבְשָׁלֹשׁ קֻפּוֹת,
- וּבְשָׁלֹשׁ מַגָּלוֹת.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אֶחָד בְּשַׁבָּת וְאֶחָד בְּחֹל,
- בִּשְׁלֹשָׁה,
- וּבְשָׁלֹשׁ קֻפּוֹת,
- וּבְשָׁלֹשׁ מַגָּלוֹת:
- אֶחָד בְּשַׁבָּת וְאֶחָד בְּחֹל,
נוסח הרמב"ם
רבי ישמעאל אומר: העומר היה בא -
- בשבת - משלש סאין,
- ובחול - מחמש סאין.
- וחכמים אומרין:
- אחד שבת, ואחד חול - משלש היה בא.
- רבי חנניה סגן הכהנים אומר:
- בשבת - היה נקצר ביחיד, ובמגל אחד, ובקופה אחת,
- ובחול - בשלשה, ובשלש קופות, ובשלש מגלות.
- וחכמים אומרין:
- אחד שבת, ואחד חול - בשלשה, ובשלש קופות, ובשלש מגלות.
פירוש הרמב"ם
קצירת העומר אינה אלא ליל ששה עשר בניסן כמו שיתבאר, ולפעמים יהיה יום שבת, וכבר זכרתי לך שכל חובות שקבוע להן זמן דוחין את השבת ואת הטומאה.
ומה שחייב הכתוב שיקצרו אותו בשלושה כדי שיגמר מעשהו במהרה, כמו שיתבאר אחר כך.
והלכה כחכמים:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
רבי ישמעאל אומר העומר היה בא בשבת - כשחל ששה עשר בניסן להיות בשבת, העומר דוחה את השבת, שכל קרבן שזמנו קבוע דוחה את השבת ואת הטומאה והיה העומר בא משלש סאין, שהיו קוצרין שלש סאין שעורין ומניפין אותן בנפה עד שמעמידין אותן על עשרון אחד מובחר:
ובחול - אם חל ט"ז בניסן להיות בחול, היו קוצרין אותו חמש סאין, דסבר רבי ישמעאל עשרון מובחר בלא טרחא שאינו מנפה אותו כל כך אתי מחמש, בטרחא כשמנפה אותו הרבה אתי משלש. בחול מייתינן מחמש, שכך משובח הדבר יותר שמניפין מכל סאה מעט אותו סולת דק היוצא ראשון שהוא מובחר, ומוציאין מחמש סאין עשרון. בשבת מביא שלש, מוטב שירבה במלאכה אחת שרוקד שלש סאים פעמים הרבה, ואל ירבה במלאכות הרבה שיקצור ויברור ויטחון וירקד שני סאין יותר ואין הלכה כרבי ישמעאל:
בשלשה בני אדם ובשלש קופות ובשלש מגלות - לפרסם הדבר שקצירת העומר במוצאי חמשה עשר בניסן. מפני הצדוקים שהיו אומרים שאין העומר בא אלא באחד בשבת:
פירוש תוספות יום טוב
העומר. הוא של שעורין [כדתנן ברפ"ב דסוטה] ויש לו רמזים בתורה מכללם שקרא אותה מנחת [בכורים. שנאמר (ויקרא ב) ואם תקריב מנחת בכורים והפירוש המקובל שירמוז למנחת העומר. ומלת אם אינה רשות. אלא רמיזת זמן. רמב"ם ריש משנה ד'] ונקרא שתי הלחם בכורים. וביאר זה ואמר בכורי קציר חטים. וזו היא ראיה על שהבכורים שקדמו להן בניסן. אינם אלא בכורי שעורים. והעיקר שעליו אנו סומכים היא קבלה בידינו. הרמב"ם סוף משנה ד'. ועיין בגמרא ריש פ"ט דף פ"ד:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על המשנה) העומר. היא של שעורין. ויש לו רמזים בתורה, ומכללם שקרא אותה מנחת בכורים שנאמר ואם תקריב מנחת בכורים, והפירוש המקובל שירמוז למנחת העומר. ומלת אם אינה רשות אלא רמיזת הזמן, ונקרא שתי הלחם בכורים וביאר זה ואמר בכורי קציר חטים. וזהו ראיה על שהבכורים שקדמו להן בניסן אינן אלא בכורי שעורים. והעיקר שעליו אנו סומבים הוא קבלה. הר"מ:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ר' ישמעאל: בגמרא מסודר האי פירקא בתר פרק כל המנחת באות מצה אמנם בכל הגמרות של כתיבת יד מסודר אחר פרק שתי מדות ותוס' ז"ל נראה שגורסים כפי מה שהוא מסודר בגמרא שכן כתבו כאן בפרק זה דף ס"ז ע"ב. לקמן בפרק אלו מנחות שכך הוא הסדר תחלה נוחן השמן בכלי וכו' ע"ש:
וחכמים אומרים אחד שבת וכו': מתני' כולה דלא כרבי דאיהו סברי קצירת העומר לא דחיא שבת וכתבו תוס' ז"ל שבת דמודה ר' ישמעאל מזכיר ברישא ובספ"ק דסוכה דפליגי ר' אליעזר ורבנן במחצלת ואמר רבא בגדולה דכ"ע ל"פ דסתמא לסכוך כי פליגי בקטנה ומקשה אביי אי הכי אחת גדולה ואחת קטנה אחת קטנה ואחת גדולה מיבעי ליה אין גירסא זו נכונה ואפכא גרסינן כדמוכח הכא דההוא דמודו רבנן מיבעי ליה למיתני ברישא וכן ההיא דתנן בפ' בתרא דר"ה אחד יבנה ואחד כל מקום שיש בו ב"ד ע"כ. ומן התוס' דבר"פ דם חטאת משמע דגרסינן הכא ברישא במתני' וחכמים אומרים אחד חול ואחד שבת משלש וכו' חול ברישא ובסיפא גבי פלוגתא דר' חנינא סגן הכהנים נראה דגרסינן אחד שבת ואחד חול שהקשו שם בשם הר"ש ז"ל למאי דאמרן שהפשוט רגיל להזכיר תחלה שהוא מה שמודה בו ת"ק א"כ ה"ל למיתני הכא ברישא וחכמים אומרים אחד שבת ואחד חול ובסיפא דקאי אמילתיה דר' חנינא ה"ל למינקט חול ברישא דמודה בה ר' חנינא ולא תרצו כלום וע"ש כי שם נפל טעות והנכון לע"ד שהוא מה שכתבתי אע"פ שלא מצאתיו מוגה בתלמוד הרב בצלאל אשכנזי ז"ל:
ר' חנינא סגן הכהנים אומר וכו': גמרא אמר רבה ר' ישמעאל ור' חנינא סגן הכהנים אמרו דבר אחד. מי לא אמר ר' חנינא סגן הכהנים כיון דאפשר לא טרחינן הכא נמי כיון דאפשר לא טרחינן. ודחינן ממאי דילמא ע"כ ל"ק ר' ישמעאל הכא אלא דליכא פרסומי מילתא דבין שלש לחמש מאי פרסומי מילתא איכא אבל לענין קצירה דבעי פרסומי מילתא כדתנן לקמן שיהא נקצר בעסק גדול מפני הבייתוסים אימא כרבנן ס"ל. א"נ ע"כ ל"ק ר"ח סגן הכהנים אלא משום דאי בחד או בשלשה צורך גבוה מיתעבד כהלכתו אבל הכא דלא אתעבד צורך גבוה כהלכתו אי לא עביד בשבת כבחול קצירה וכל צרכו אימא כרבנן ס"ל. וכתבו תוס' חיצוניות וגם הרגמ"ה ז"ל לאו דוקא כרבנן דהא רבנן אמרי אחד שבת ואחד חול משלש היה בא אלא כלומר פשיטא דבכך אינם מחלקים בין בחול לשבת ואי הוה ס"ל דעשרון מובחר אינו בא אלא מחמש סאין אפילו בשבת יביא מחמש. ועיין עוד במ"ש בפ"ק דר"ה סי' ה':
בשלשה ובשלש קופות ובשלש מגלות: גרסינן דקופה ומגל לשון נקבה כדמשמע ממתני' דבסמוך סימן ג' אלא שיש לדחות דדילמא מנל נמי הוי לשון זכר כדמשמע מלשון ועוד וגם במתני' הכא במילתיה דר"ח סגן הכהנים קתני במגל אחד ולא קתני אתת והתם במתני' סימן ג' דלמא טעות היא מלת מגל זו וצריך לגרוס מגל זה או שמא אגב קופה נקט ג"כ התם גבי מגל לשון נקיבה או דלמא איפכא דהכא במילתיה דר"ח סגן הכהנים גרסינן ובמגל אחת בתי"ו ולא נצטרך לומר כטעם ר"א בן עזרא ז"ל שכתב דבל דבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו והכי איתא נמי בפי' רש"י ז"ל ריש פ' ויקהל גבי קרא דכתיב את עמודיו ואת אדניה וכדמשמע מהאי מתני' דאפי' בקופות נקט לשון זכר דקתני שְׁלשָׁה קופות אם אין טעות גם שם. ומ"מ צריך עיון לע"ד אמאי בריש מילתיה דרבי חנינא סגן הכהנים נקט ברישא מגל ובתר הכי קופה ובסדר דנקטינהו נמי תנא דמחני' בסמוך סי' ג' ונראה שהוא סדר נכון דהא ברישא קוצרין במגל ובתר הכי מניחין העומר של השעורים בקופה ואילו בסוף מילתיה דר"ח סגן הכהנים וגם במילתייהו דחכמים נקטו קיפות ברישא:
וחכמים אומרים אחד שבת וכו': דלא כרבי וכדכתיבנא וכמו שבכתוב בס"ד בסוף פירקין. וביד כוליה פירקין בפ"ז דהלכות תמידין ומוספין:
תפארת ישראל
יכין
בשבת משלש סאין: ר"ל העומר עשירית האיפה קמח שעורים שמקריבין בט"ז בניסן להתיר התבואה החדשה. ודינו ככל קרבן צבור שזמנו קבוע דדחי שבת וטומאה. להכי קאמר הכא דכשחל בשבת לא יקצרו רק כדי ג' סאין קמח:
ובחול מחמש: ר"ל ואם חל בחול יקצרו בכדי ה' סאין קמח. דס"ל דעשרון מובחר לא נפק רק מה' סאין. מיהו ע"י טרחא יוכל להוציאו גם מג' סאין. ולהכי בשבת מוטב שירבה במלאכה א'. דהיינו לרקד הרבה פעמים עד שיהיה מובחר. ואל ירבה במלאכות הרבה לקצור ולזרות ולטחון ולרקד ב' סאין יותר:
משלש היה בא: כדי שלא להטריח הצבור העומדים שם בשעת קצירה. ועוד. כדי שיהיה להם פנאי לעשות כל המלאכות הנצרכות בו עד שעה שיהיה ראוי להקרבה. (ועוד כדי שלא להטריח הצבור המתכנסים שם). וגם כדי להתיר החדש מהר כשיקריבו העומר:
ובקופה אחת: כמין סל היה. ורגילין היו להכניס בו תבן ושבלים כשהן קצרים [כשבת רפי"ח]. ולהכי הכא בקצירת העומר מדהיה תבואה רכה. תמיד לא היה התבן שלה עדיין ארוך כל כך כדי לאגדו בחבילה. לכן לקחו תמיד קופות לעמר בהם השבלים. וקאמר הכא דבשבת לקחו רק קופה א' כדי למעט בהוצאה לר"ה שלא לצורך:
ובחול בשלשה: בג' בנ"א כדי לפרסם שקצירת העומר בט"ז בניסן למחרת יו"ט ראשון של פסח. ולא למחרת שבת בראשית כבייתוסים. וכתב ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל דמכאן מוכח דבמילה בשבת מותר להיות חתוך ע"י אחד ופריעה ע"י אחר:
ובשלש מגלות: בקופה ובמגל גרסינן שלש. לשון נקיבה. כדקאמר בסיפא מגל זו קופה זו. [אמנם יש לדקדק למה לא נקט תנא סידרא דרישא אדם מגל קופה. וכן בדין. דהרי בתחילה קוצר במגל ואח"כ מכניס הנקצר בהקופה. וכלקמן בשאלה. שתחלה שואל מגל זו ואח"כ קופה זו. ונ"ל דה"ט משום דגם לרבי חנינא בשבת צריך לפרסם שקצירת העומר דוחה שבת. ובחול. שא"צ שבת בראשית. דלא כבייתוסים. ולכן בשבת נושא היחיד המגל בגלוי כדי שיראו הכל שהולך לקצור [כפי"ט דשבת] משא"כ בשנושאין בג' בנ"א דהיינו בחול. א"צ לישא המגל בגלוי לפרסם. דבכל בג' בנ"א ממילא הדבר מפורסם [כביצה די"ד ב']. לכן תנא דג' בנ"א נושאין ג' קופות. ובתוך הקופות מונחים המגלות]:
ובשלש מגלות: כדי שיקצרו כל הג' ביחד לפרסם שדוחה השבת. שלא כבייתוסים וכדמסיק:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת