משנה מכשירין ד ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מכשירין · פרק ד · משנה ט | >>
הממלא בקילון, עד שלשה ימים, טמאין.
רבי עקיבא אומר, אם נגבו, מיד טהורים. ואם לא נגבו, אפילו עד שלשים יום, טמאים.
נוסח הרמב"ם
הממלא בקילון -
- עד שלשה ימים - טמאין.
- רבי עקיבה אומר:
- אם ניגבו מיד - טהורין,
- ואם לא ניגבו, אפילו עד שלשים יום - טמאין.
פירוש הרמב"ם
[הממלא בקילון] - מי שדולה, שממלא מים בתעלת עץ או חרס וכיוצא בהם.
המים הנשארים בקילון ההוא אשר מלא בו מכשיר את הפירות, לפי שברצון נכנס המים בקילון. והוא שזה בתוך שלושה ימים אחר הדליה. אמנם אחר שלושה ימים הדבר הנשאר בו אינו מכשיר, לפי שאין רצונו שישארו המים באותו כלי יותר מן הזמן הזה, ולא היתה כוונתו אלא שהקילוח הוא ינגב אחר הזמן הזה.
ורבי עקיבא אומר, כיון שלא נגבו כל לחלוחית שימצא בו, ואפילו אחר שלושים יום, היא ברצון.
ואין הלכה כרבי עקיבא:
פירוש רבינו שמשון
הממלא בקילון. פי' בערוך כשהמים מכונסין במקום אחד ומבקשין להביאן אל שדה אחר עושה להם דרך שיבאו בו המים ושם אותו דרך שנמשכין בו המים נקרא קילון ועד ג' ימים אין אותו קילון מתנגב ממים שהמשיך לתוכו ומכשירין את הפירות שנפלו לתוכן ור"ע נמי לא פליג דרישא איירי בסתמא כדקתני בתוספתא דבסתם רבי עקיבא מודה
תני"א בתוספת"א [פ"ב] הממלא בקילון פירש ר' עקיבא אם נגבו מיד טהורין ואם לא נגבו אפי' מכאן עד שלשים יום טמאין סתמן שלשה ימים:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
הממלא בקילון - כשהמים מכונסים במקום אחד ומבקשים להביאן אל שדה אחר, עושים להן דרך שיבואו בו אותן המים, ושם אותו דרך שאותן המים נמשכים בו נקרא קילון, ועד שלשה ימים אין אותו קילון מתנגב מן המים שהמשיכו לתוכו, ומכשירין את הפירות שנפלו לתוכן, שהרי הן לרצון:
רבי עקיבא אומר אם נגבו מיד - ר' עקיבא לא פליג אתנא קמא. דסתם קילון אינו מתנגב עד שלשה ימים, ותנא קמא בסתם איירי יא. והכי מוכח בהדיא בתוספתא, דמודה ר' עקיבא בסתם שהוא שלשה ימים:
פירוש תוספות יום טוב
רבי עקיבא אומר אם נגבו מיד טהורים כו'. כתב הר"ב ר"ע לא פליג את"ק דסתם קילון אינו מתנגב עד ג' ימים. ות"ק בסתם איירי וכו'. ועד שלשים יום דאמר ר"ע. אם ידוע שלא נגבו. ובהא לא איירי ת"ק. וכל זה מוכח מהתוספתא. שכך היא שנויה הממלא בקילון. פי' ר"ע אם נגבו מיד טהורין. ואם לא נגבו אפילו מכאן עד ל' יום טמאין. סתמן ג' ימים. משמע דר"ע פירש ואינו חולק. וכן דעת הראב"ד ברפי"ג מהט"א אבל כתב שאין דעתו נוחה בזה. וכתב הכ"מ משום דקשיא ליה שתלה הדבר באם נגבו. נחזי אנן אם יש בו להטפיח. ומ"מ יש להעמיד כגון שהשליך פירות בקילון. ולא ידע אם היה בו להטפיח ע"כ. אבל דעת הרמב"ם דר"ע חולק. ולת"ק אחר ג' ימים אינן מכשירין וכך פסק בחבורו והשיגו הראב"ד דכיון שנחשבו לתלוש בתחלתן. איך יצאו מידי מחשבה לעולם. וכתב הכ"מ שאפשר לדחוק ולומר דמעיקרא אין בדעתו שיהו כתלושין ברצון. אלא המשקה שישאר בו עד ג' ימים. לפי שא"א למלאות בקילון אלא א"כ ישאר בו משקה [ג' ימים ואם לאחר שלשה ימים ישאר בו משקה] כיון שאינו תלוש לרצונו. אינו מכשיר ע"כ:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יא) (על הברטנורא) כגון שהשליך פירות בקילון ולא ידוע אם היה בו להטפיח. כ"מ. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בפי' רעז"ל ושם אותו דרך שאותם המים נמשכין בו נקרא קילון ע"כ:
אמר המלקט זהו פי' הר"ש והרא"ש ז"ל בשה הערוך אבל הרמב"ם ז"ל פי' קילון שוקת של עץ או של חרס שמעלין בו המים. ופי' דר' עקיבא פליג את"ק ופסק כת"ק שם רפי"ג:
תפארת ישראל
יכין
הממלא בקילון: הוא סילון עץ או חרש שקלחו בו מים ועכשיו פסק מלקלח. ונפלו פירות לסילון. ואינו יודע אם הי' נגוב בשעת נפילה:
עד ג' ימים טמאין: הוכשרו הפירות. דאח"כ מסתמא נתנגב. ואפילו מלוחלח לפנינו. תלינן הלחלוח בדבר אחר. כזיעת בורות רפ"ב. משא"כ תוך ג' ימים אף שעתה נגוב תלינן דבשעת נפילה לחלחותו קיים היה:
אפי' עד שלשים יום טמאים: ובסתם לא פליג אתנא קמא:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת