משנה מכשירין ד ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מכשירין · פרק ד · משנה ו | >>
קופה שהיא מלאה תורמסין ונתנוה לתוך מקוה, מושיט ידו ונוטל תורמסין מתוכה, והם טהורים.
העלם מן המיםה -- הנוגעים בקופה, טמאיםו, ושאר כל התורמסים, טהורים.
צנון שבמערה -- נדה מדיחתו והוא טהור. העלתו כל שהוא מן המים, טמא.
קופה שהיא מלאה תורמוסין, ונתונה לתוך המקוה -
- מושיט ידו, ונוטל תורמוסין מתוכה - והן טהורין.
- העלה מן המים -
- הנוגעין בקופה - טמאין,
- ושאר כל התורמוסין - טהורין.
- צנון שבמערה -
- נידה מדיחתו - והוא טהור.
- העלתו כל שהוא מן המים - טמא.
שמור עיקר זה והוא, שהפירות שנבללו במבוע מים או במקוה מים לא הוכשרו לטומאה בעוד שהם במים ההם, עד שיצאו המים ממקום קיבוצם או מבועם ויפלו בהם הפירות, או יפלו עליהם בכוונה, ואז הם מוכשרין. וזה לשונו בסיפרי "יכול אפילו הן הפירות בבורות שיחין ומערות יהיו מוכשרין, תלמוד לומר בכל כלי יטמא". ואמרו עוד "מה כלי מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע, אף אני ארבה את שמלאן לגבל בהן את הטיט ולכבס בהן את הכלים שהן תלושין מן הקרקע, ומוציא את שבבורות ושבשיחין ושבמערות שאינן תלושין מן הקרקע".
ומשום זה העיקר אמרו בכאן כי צנון שבמערה, נדה מדיחתו והוא טהור, לפי שלא הוכשר כל זמן שהוא בתוך מי המערה, עד שיצא ואפילו משהו ממי המערה, ואז יהיה הקצה שיצא ממנו מוכשר בבלילה אשר עליו לפי שהמים שעל הצנון נתלש מן הקרקע, ואז יטמא הצנון ההוא בנגיעת הנדה.
וזה הטעם עצמו בתורמוסים שבקופה, לפי שהאיש הזה הטמא כשמעלה הקופה הוכשרו התורמוסין, ונטמא מהם כל מה שנגע בקופה בעבור היות הקופה טמאה והיא הראשון לטומאה במגע הטמא הזה אשר נשאה מן המקווה. ושאר כל התורמוסין טהורין, לפי שהן תורמוסין של חולין, ולא נמצאו בחולין שלישי כמו שביארנו בשני של טהרות:
והם טהורין. אע"פ שפשט אדם טמא ידו לשם ונטל לפי שלא הוכשרו דלא ניחא ליה דדוקא בצנון שחישב להדיחו הוכשר כשהעלתו אבל הני לא:
הנוגעים בקופה. הוכשרו במים הזולפין ממנה ותימה מאי שנא משק מלא פירות דפ"ק דלא הוכשר במים הנוטפין מן השק ושמא הכא ניחא ליה טפי בהדחה דקופה:
והוא טהור. דלא הוכשר בעודו במערה והא דאמרינן בפ"ק דפסחים (דף יז.) דמחוברין מכשרי היינו בניתנין על הפירות בעוד המים מחוברין ובלבד שיתלשו לבסוף כמו צנון דהכא שהודח במערה ואתר כך העלתו:
והם טהורין - אע"פ שפשט אדם טמא את ידו ונטל ד. לפי שלא הוכשרו במים שבמקוה, דכתיב (ויקרא יא) בכל כלי יטמא, מה כלי מיוחד שהוא תלוש ומכשיר, אף כל שהוא תלוש מכשיר, לאפוקי מים שבבורות שיחין ומערות שאינן תלושים מן הקרקע שאינן מכשירים כל זמן שלא נתלשו:
העלם מן המים - הוכשרו התורמסין לקבל טומאה במים התלושים:
הנוגעים בקופה טמאים - שהקופה נעשית ראשון כשנגע בה אדם טמא, והתורמוסים הנוגעים בקופה הוו שני:
ושאר כל התורמוסים - שאין נוגעים בקופה:
טהורים - דאין שני עושה שלישי בחולין:
נדה מדיחתו והוא טהור - דלא הוכשר לקבל טומאה במים שמחוברים במערה:
תורמסין. ושנינו ברפי"ח דשבת התורמסין היבש שהוא מאכל לעזים:
מושיט ידו וכו' והן טהורים. פי' הר"ב שלא הוכשרו במים שבמקו' דכתיב בכל כלי כו' והעתקתי הברייתא במ"ג. וכתב הר"ש ז"ל. שלא הוכשרו. דלא ניחא ליה. דדוקא בצנון שחישב להדיחן. הוכשרו כשהעלתו. אבל הני לא. ע"כ. ועיין במשנה דלקמן:
העלם מן המים. כלומר שלא נטלן מתוך הקופה שדרך ליטלם קצתם קצתם. אבל העלה כולם כאחת דהיינו שהעלם עם הקופה. והרמב"ם בחבורו (פי"ב מהט"א הלכה יב). העתיק העלה. וכן בפירושו:
הנוגעים בקופה טמאים. ותימה מאי שנא משק מלא פירות דפ"ק (משנה ד') דלא הוכשרו במים הנוטפים. מן השק. ושמא הכא ניחא ליה טפי בהדחה דקופה. הר"ש:
(ד) (על הברטנורא) דדוקא בצנון שחישב להדיחו הוכשר כשהעלתו, אבל הני לא. הר"ש:
(ה) (על המשנה) העלם כו'. כלומר שלא נטלם מתוך הקופה שדרך ליטלם קצתם קצתם אבל העלה כולם כאחד דהיינו שהעלם עם הקופה:
(ו) (על המשנה) טמאים. ותימא, מאי שנא משק מלא פירות דפרק קמא משנה ד' דלא הוכשרו במים הנוטפים מן השק. ושמא הכא ניחא ליה טפי בהדחה דקופה. הר"ש:
קופה שהיא מלאה תורמוסין וכו': ונוטל תורמוסין מתוכה והן טהורין פי' בקופה טמאה מיירי וכגון שמקצתה חוץ למים ולא עלתה לה טבילה ולא נטמאו התורמוסים אף הנוגעים בקופה לפי שלא הוכשרו בעודן במים והא דאמרי' בפ"ק דפסחים דמחוברין מכשירין היינו שבאו על הפירות בעודן מחוברין והעלום מן המים אבל בהיותם במים לא קבלו הכשר כדאמרי' בסיפא בעוד הצנון במקוה נדה מדיחתו והוא טהור וכשהעלהו מן המים נטמא. הרא"ש ז"ל:
ונתנוה לתוך המקוה: נ"א ונתונה בתוך המקוה:
העלם מן המים: נ"א העלה וקאי אקופה:
צנון שבמערה וכו': ובירושלמי דפ' אין דורשין דף ע"ח אמרי' ותני עלה ר' יהודה מטהר משום ר' יהושע:
יכין
קופה שהיא מלאה תורמסין: מין פולין יבשין:
מושיט ידו: אפילו אדם שהוא אה"ט כבסיפא:
ונוטל תורמסין מתוכה: מתוך הקופה:
והם טהורים: דמקום מחובר לא מכשיר. [אמרה בריה קלה. גם במשנה חמורה זאת. הנני כחולדה הדרה בעיקרי בתים. ורבותינו המפרשים שכחו או לא ידעו כי הבאים אחריהם בהמה ירעו. דק"ל רישא וסיפא. מ"ש תורמסין שנטל. מצנון בסיפא. דכשהעלהו נטמא. ודוחק לחלק דהתם מדחישב להדיחו. הוה ניחא ליה שיתלחלח קליפתו החיצונה. משא"כ הכא דהניחו מתחלה שיתרכך פנימיותו ולא הוה ניחא בלחלוח שע"ג. דעכ"פ מ"ש מאחורי חבית בר"פ. ה"נ מדלא אפשר שיתרכך פנימיותו. אם לא יתלחלח קליפתו החיצונה. יוכשר ע"י לחלוח ההוא. ואת"ל דהכא שאני מחבית. דהכא מיצר הוא על הלחלוח שע"ג שעי"ז יתעפשו התורמסין מהר. עכ"פ ק"ל כיון דלחלוח שע"ג ודאי נטמא מידו הטמא כדחזינן בצנון בסיפא. א"כ משקה טמא מטמא לרצון ושלא לרצון. כריש מכילתין]. ול"מ נ"ל דמדנקט רק בצנון נדה מדיחתו. משמע דבתורמסין לאו באדם טמא מיירי. וטהורים דנקט. ר"ל אינן מוכשרין. כרוב טהור וטמא שבמסכת זו. ולהכי מה דנקט נמי בסיפא. הנוגעין בקופה טמאין. ר"ל הוכשרו. מדניחא ליה שתודח הקופה. כדמוקי לה הר"ש:
העלם מן המים: שהעלה כל הקופה עם התורמסין:
ושאר כל התורמסים טהורים: [תמוה כיון דהמים הנוגעין בקופה מכשירין הרי כל המים גוף א' הן. ויכשירו לכל התורמסין. ומכ"ש אי נימא דבטמא ממש איירי מתני' ולא נתבטל לחלוחית שבדופני קופה בשאר מים שבקופה. כבסוף פרקין. מדתמיד נוגעין המים בקופה והו"ל כטובל ושרץ בידו כמ"ש ע"ר הגאון זצוק"ל. אם כן ק"ל כיון דכל המים גוף א' הן כולן טמאין הן. ויכשירו ויטמאו כא' לכל התורמסין]. ונ"ל דבקופה נקובה מיירי. דכשהעלה יצאו כל המים לחוץ דרך הנקבים. והלחלוחית המחבר מים שבדופני קופה ושעל שאר התורמסין. לא מחשב חיבור להיות גוף א'. מדלא ניחא ליה בלחלוח שע"ג ומחברן דעי"ז יתעפשו התורמסין. וכמש"ל. כשק פירות רפ"ג דלר"י אותן שאינן נגד המים אינן מכשירין. אע"ג דמחוברין לחלוחית שבעליונים ותחתונים. וע"כ לא פליגי עליה רבנן התם. רק משום דס"ל דגם בלחלוח עליונים ניחא ליה. אבל בהא מודו דלחלוח דלא ניחא ליה לא חשיב חיבור:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת